איה קרמרמן רוצה שתשמרו על העולם. פוסט לא ממוחזר

מיקי הוא בעלה של אפרת, החברה הכי טובה שלי. אני לא בטוחה שחברה זה תואר מספק, אבל זה הכי קרוב שיש בעברית. אז שיהיה. למיקי ולי יש תחביב: אנחנו מתווכחים. שעות. שבתות. חגים. כשכולם פורשים מהשולחן והולכים לישון צהריים, מיקי ואני ממשיכים בשלנו.

בהתחלה אפרת הייתה יושבת ומתבוננת בנו עם מועקה בחזה. היא לא הבינה איך אחרי הצעקות נישאר חברים. אחרי כמה שנים היא הבינה שזה חלק מהחבילה. בכל משפחה יש את המתווכחים. במשפחה שלנו זה מיקי ואני. בדעותינו, מיקי ואני זה מים ושמן. פלפל ומלח. אני המלח. לא סובלת פלפל, זה מסריח לי באף. אנחנו מתווכחים על הכול מכול כול.

בהתחלה היינו מתווכחים על צדיקים. מי צדיק, מה ההגדרה של צדיק והאם צדיק חייב להיות גדול הדור. מים, שמן וצרחות בסעודה שנייה. שנים עברו ואנחנו עדיין מתווכחים. כאילו זה הקינוח. אפרת הגיעה למסקנה שהאג'נדה היחידה של מיקי היא שלא מתאים לו שיש לי אג'נדות, לא משנה איזו אג'נדה. עקרונית, רק שלא תהיה אחת כזאת שאני דבקה בה.

בראש השנה מיקי שאל אותי למה כל "האנשים האלה" שאוכלים בריא ומיניקים ילדים עד שהם מתגייסים תמיד חושבים אותו הדבר? לכולם יש את אותן דעות קיצוניות על אוכל בריא, אנטיביוטיקה, חיסונים, רופאים, הומאופתיה, אוכל אורגני וקמח כוסמין. ולמה כולם אומרים לו להיגמל מהקולה זירו שלו? ולמה צריך להיות כאלה קיצוניים? אז הנה, אני כבר משתפת אתכם בנושא הוויכוח הבא בין שנינו.

שוקעים בפלסטיק

הכול התחיל כשבשבת האחרונה שעשינו יחד, אספתי את בקבוקי השתייה הריקים בשקית נפרדת. "בבני ברק אין כלובי מיחזור", מיקי הסתלבט עלי, "אני מרגיש שחרור מסיפור המיחזור". "זה נחמד השחרור, אבל כדור הארץ טובע בפלסטיק", אמרתי. "עוד פעם את עם העניינים שלך? השם יודע להסתדר עם העולם שלו". כשלקחתי נשימה כולם צעקו: "אל תתחילו שניכם!". אז לא התחלנו. רק לקחתי איתי את שקית הזבל מלאת הבקבוקים והרגשתי כמו רובין הוד של כדור הארץ. אבל כמו שאמרתי, מסורת היא מסורת, ובעזרת ה' מיקי ואפרת באים לשבת. אני מכינה את השטח.

בישראל אדם מייצר ביום כ-1.7 קילו אשפה. 40 אחוזים מתוכם הם שאריות אורגניות של מזון, 15 אחוזים - פלסטיק. רק 20 אחוזים מסך האשפה ממוחזר. השאר נטמן באדמה, כמו ראש של בת יענה פחות אינטליגנטית. אנחנו מייצרים 625 אלף טונות פסולת פלסטיק בשנה. ב-2016 קנינו 738 מיליון בקבוקי שתייה שלא נכללים בחוק הפיקדון. עמותת "אדם טבע ודין" טוענת שלפי אסמכתאות תאגיד אל"ה, נאספו רק 37 אחוזים מתוכם ומוחזרו 10.4 אחוזים בלבד. אלה המון בקבוקים שנטמנים ולא מתכלים, וזה לפני שדיברנו על אריזות מזון ומוצרים חד פעמיים (נקודה למחשבה: אנחנו מוציאים כשני מיליארד שקלים בשנה על כלים חד פעמיים). בקיצור, איך שלא תהפכו את המספרים, אנחנו טובעים בזבל.

למרות המאמצים, החינוך והזרמת הכספים בנושא, העולם שוקע בפלסטיק. אל תסתכלו ימינה ושמאלה, אנחנו לא מרגישים את הפלסטיק ברחוב. דאגנו לשנע אותו הכי רחוק מהעין, שיהיה הכי קל לעצום עין. הזבל שלנו עבר דירה. פסולת הפלסטיק לוקחת קרוז לאמצע האוקיינוס ומבלה שם את שארית חייה הארוכים, פלוס מינוס 500 שנים. אבל גם זה הפסיק לפעול. באנגליה ובקנדה כבר הבינו את הבעיה וחוקקו לאחרונה חוק האוסר מכירה ושימוש בקשים חד פעמיים וקיסמי אוזניים מפלסטיק. נו בחייאת, תגידו. בשביל קשים וקיסמים צריך חוק? זה מה שיציל את הכדור? אבל רק כשמסתכלים על הנתונים מתחילים להבין את ממדי הבעיה: השנה השתמשו האנגלים ב-56 מיליארד קשי שתייה ו-26 מיליארד קיסמי אוזניים.

בדרך לאפס אשפה

בוקר טוב עולם, החזאית אופטימית. האמת, היא לא. כל הכנסים וועידות האקלים הבינלאומיים מתריעים שאנחנו עומדים בפני אסון אקולוגי. יש צורך בשינוי מידי של הרגלי הצריכה שלנו, בחינוך מחדש. לא עוד מיחזור כפתרון לבעיה. מהיום אמרו: zero waste. ובתרגום חופשי: אפס אשפה. הפחתת כמויות האשפה שאנחנו מייצרים, הימנעות משימוש בפלסטיק ובחד"פים למיניהם. הכול מלכתחילה. כששמעתי על התנועה הזאת לראשונה, מיד חשבתי על מיקי. בוא'נה, הוא צודק. למי יש כוח להקשיב לתימהונים האלה. קיצוניים. ראיתי כל מיני סרטונים של אישה שמחזיקה את כמות האשפה הבלתי ניתנת למיחזור שהיא ייצרה בשלוש השנים האחרונות בצנצנת ריבה ישנה! עזבו אותי, זה לא יקרה. אז אנחנו לא חייבים להיות קיצוניים, אבל להשתדל אפשר.

אז בואו ניתן כמה צעדים פשוטים בדרך לפחות אשפה, כי לאפס אשפה, בואו נגיד את האמת, לא נגיע:

1. להחליף את בקבוקי הפלסטיק החד פעמיים בחבריהם הרב פעמיים. קל, נוח ולא כואב. ברחבי העולם כבר הותקנו ברחובות ברזיות למילוי בקבוקי מים. בחישוב כלכלי פשוט, הרבה יותר זול להשקיע בבקבוק רב פעמי מאשר לקנות אין סוף שישיות מים שנשכחות באוטו ומתחמצנות.

2. רוצים להצטרף לטרנד? יש המון חנויות אינטרנטיות שמוכרות מגוון מוצרים רב פעמיים: קשי שתייה מבמבוק, מפלסטיק עמיד או אפילו מנירוסטה, שקיות רב פעמיות מרשת לאיסוף ירקות ופירות בסופר, מברשות שיניים מבמבוק, כוסות קפה לדרך, תחליפים לניילון נצמד ועוד. המוצרים מושקעים, סופר מגניבים ומאוד איכותיים. הבעיה היחידה היא שבארץ עוד לא אימצו את הטרנד החם וצריך להזמין את המוצרים מחו"ל.

3. שמרו צנצנות ריקות והשתמשו בהן במטבח. בשנה שעברה שלחתי בצנצנות ישנות משלוחי מנות.

4. בחרו בחברות מסחריות שמעודדות מיחזור ומשתמשות באריזות מתכלות.

5. רוצים צעד קטן אבל משמעותי לאורך זמן? החליפו את בקבוק סבון הגוף הנוזלי בסבון מוצק, כמו פעם. נשמע קטן ומיותר, אבל למעשה בחרתם בעטיפת נייר קטנה, שממוחזרת בתוך חודש, מול בקבוק פלסטיק שיצוף באוקיינוס 400 שנים.

אני נשמעת קיצונית? אולי מיקי ינצח בוויכוח. ואולי רק תחשבו איזה שינוי יקרה אם שמונה מיליארד אנשים יפסיקו להגיד שמישהו אחר כבר ימחזר.

משקה קיצי ביתי

תה קר הוא המשקה האולטימטיבי לקיץ. הכי קל להכין אותו, ואין סוף לווריאציות ולטעמים. מלבד החיסכון הכלכלי, זו הזדמנות ללמד את הילדים על כמויות סוכר במשקה. להלן שתי אופציות פשוטות.

תה קר לימון ונענע או לואיזה

המצרכים הדרושים: 6 כוסות מים / 5-4 תיונים של תה רגיל או ירוק / 1 לימון פרוס / 1 כוס נענע, מנטה או לואיזה / 1 כפית דבש לכל כוס

אופן ההכנה: ממיסים את הדבש ומשרים את התיונים במעט מים רותחים / מערבבים יחד את כל המרכיבים ומוסיפים הרבה קרח.

תה נקטרינה קר

המצרכים הדרושים: 6 כוסות מים / 3 נקטרינות פרוסות / 3 תיונים / חצי כוס סוכר חום

אופן ההכנה: מבשלים בסיר את הסוכר, הנקטרינות ושליש מכמות המים עד לרתיחה / מעבירים לקנקן, מוסיפים קרח ואת שארית המים / מי שרוצה להגדיל ראש יכול להוסיף לסיר מקל וניל חצוי.

לתגובות: ayakremerman@gmail.com

הטור פורסם בעיתון "בשבע".