צום י"ז בתמוז - לזכור ולא לשכוח את תורת משה!

מסרו לנו חז"ל במשנה במסכת תענית: "חֲמִשָּׁה דְבָרִים אֵרְעוּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז: נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת, וּבָטַל הַתָּמִיד, וְהָבְקְעָה הָעִיר, וְשָׂרַף אַפָּסְטְמוֹס אֶת הַתּוֹרָה, וְהֶעֱמִיד צֶלֶם בַּהֵיכָל".

האומנם "ארעו" בלשון עבר? או שמא עדיין קורים?

נשתברו הלוחות - בי"ז בתמוז ירד משה רבנו מהר סיני ולוחות הברית בידו. ומשנראה לעיניו עגל הזהב שעשו ישראל, פרחה הקדושה מלוחות הברית ואז הפכו כבדים מנשוא על ידי משה והוא השליכם לארץ ושברם. האם קיום המצוות חרות באהבה על לבנו? צניעות, שבת, הלכות שבין אדם לחברו / למקום וכו'... האם "כבד עלינו" לקיים את המצוות?

בטל התמיד – האם הקשר היומיומי שלנו עם השם קבוע בלבי? האם אני מקיימת את ה"בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך? האם הקשר עודנו בקביעות? בהתמדה?  או שמא הטלפון החליף את המקום הזה?

הובקעה העיר – העיר היתה מגודרת בחומות על מנת לשמור על הקדושה, מה שנקרא היום יראת שמים, שמירת עיניים. האם יש היום שמרנות<

שרף אפוסטמוס את התורה - לשרוף את התורה, זה להחליף את החוכמה שלה ואת הזוהר שלה בחוכמה חיצונית, לשרוף את ההתלהבות, היפך הפסוק "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה!"

העמיד צלם בהיכל – להכניס לתוך הבית מכשירי מדיה לא כשרים, זה להעמיד צלם בבית המקדש הפנימי, זה לשרוף את הנשמה.

התיקון יכול להתחיל מהיום, צום י"ז בתמוז - צמצום החומר והתעוררות הלב בהשתוקקות לבנייה מחודשת של בית המקדש הפנימי.

"זכרו תורת משה עבדי" (מלאכי ג', כ"ב), חותם הנביא מלאכי את דברי נבואתו, הלא היא הנבואה האחרונה שעתידים בני ישראל לשמוע עד עת הקץ האחרון, ומגלה לנו רבי נחמן מברסלב כי "זכרו תורת משה" - ראשי תיבות תמוז (בכתיב חסר) (תורה רי"ז בליקוטי מוהר"ן).

מהו הקשר בין זיכרון התורה לחודש תמוז?

אמרו חז"ל: "אלמלא לא נשתברו לוחות הראשונים, לא נשתכחה תורה מישראל" (מסכת ערובין דף נ"ד). "ואז בתמוז", מורה רבי נחמן, "צריכים להמשיך זיכרון – לתקן את השכחה".

שכחה - אותיות חשכה, לוחות האבן שהוריד משה מן השמים ונשברו על ידי חטאם של ישראל, מצביעים על סילוק השכינה מתוך העם בהיותו תר אחר מעשה תעתועים והבלים.

כל הכוחות הרוחניים הטמונים בנו "נעלמים" נוכח הנטיות החומרניות שלנו. מן הראוי, אפוא, ביום זה, לפשפש במעשינו, ולגרום לאותה התגלות רוחנית לשוב ולפקוד אותנו. עלינו להדליק את האור מתוך החושך ולרדוף אחרי הרוחניות בקרבנו, לחפש את החיבור הרוחני בכל פעולה.

"כל רודפיה השיגוה בין המצרים"

"כי התורה היא רוחניות", כותב רבי נחמן (תורה ק"י בלקוטי מוהר"ן), "ואשר זך וישר פעלו ושכלו רוחני, יכול לתפוש כל התורה כולה ולא ישכח דבר. כי דבר רוחני אינו תופש מקום ויכולה התורה להתפשט ולשכון בשכלו".

הכלל הוא: לרצות, לכסוף, לרדוף ולהשיג!

ה"פרי צדיק" מאיר, ששבעה עשר בתמוז לעולם חל בערב שבו חל ליל הסדר של אותה שנה. מה הקשר בין שני התאריכים? בליל הסדר ה' רואה שאנחנו לא בסדר ובכל זאת גואל אותנו, כי אהבה מקלקלת את השורה. אז יהי רצון, ה', שתביט בנו בי"ז בתמוז, גם כשאנחנו לא בסדר, ותתמלא אהבה כלפינו, על אף שזה לא לפי משורת הדין. תאהב אותנו אף על פי כן. אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן, ותגאל אותנו בקרוב, בעזרת השם.\