במספרה שלי הקפדתי על "לא תקיפו פאת ראשכם", והרווחתי בגדול

אני גר בישוב קטן בצפון הארץ. הכל התחיל לפני כמה שנים, כשחיפשתי חנות להשכרה באחת הערים ליד הישוב שבו אנחנו מתגוררים. רציתי לפתוח מספרה, כי גם ככה סיפרתי המון אנשים והיה לי נחמד להתעסק בזה, אז חשבתי שאם כבר, אז אולי אפתח מספרה ואוכל גם לעשות מזה כסף. אבל כשלא מצאתי חנות בשכירות זולה ויתרתי על הרעיון, והמשכתי לעבוד בעבודתי.

המתווך שדרכו חיפשתי חנות פנה אלי לפני כשנה ואמר לי שיש לו חנות מעולה בשבילי עם שכירות ממש נמוכה. אמרתי לו בנימוס שירדתי מהרעיון, ושכל הסיכון הכספי שכרוך בפתיחת עסק לא מתאים לי, אבל הוא הבטיח שיש לו חנות ממש משתלמת, ושאם אני מפסיד כסף - אפילו לא אצטרך לשלם לו שכירות, אלא רק חשמל, ארנונה ומים, מכיוון שהוא חייב שהמקום יהיה פעיל, וגם לו זה משתלם. הוא הציע לי ששנה ראשונה השכירות תהיה עליו, במידה ולא יהיו רווחים. נשמע מציאה!

עדכנתי את אשתי במציאה שנפלה עלינו, והייתי בטוח שזו הזדמנות חיי, לפתוח עסק בלי סיכונים. לאחר שאשתי נתנה את הסכמתה, ניגשתי ישר לעניינים. נפגשתי עם המתווך, סגרנו חוזה עם כל התנאים הנ"ל והתחלתי לחפש ציוד למספרה החדשה, לעצב לוגו, לבדוק דרכי פרסום ועוד ועוד. 
בסופו של דבר, המספרה יצאה לדרך.

כיוון שאני אדם שמשתדל לשמור מצוות, כיוונתי כך שהמספרה תהיה מיועדת לציבור שומר המצוות, וגם בסמוך לשכונה של אנשים שומרי מצוות. ידעתי שאין עוד מספרות לציבור הזה בקרבת מקום, והייתי בטוח שהעסק הולך להמריא. בפועל, מי שהגיעו להסתפר לא אחת היו אנשים שלא מבינים כל כך במצוות, והרבה מהם בכלל לא שמעו על המצווה שלא להקיף פאת הראש. יצא לי הרבה פעמים להיתקל במקרים שאנשים שבאו להסתפר לא הבינו למה אני לא יכול להוריד להם את השיער לגמרי בפאות, ויצא לי גם להתווכח לא פעם עם אנשים שלא הבינו מה פשר המצווה ה"מוזרה" הזאת. היו כאלו שאמרו לי "לך אסור, לי מותר", או "זה אני עושה את זה, מה אכפת לך? זה עלי". אבל אני נשארתי באמונה תמימה שמה שמגיע לי – יגיע, ולכן לא התפשרתי ולא וויתרתי. תמיד חישבתי את הלקוחות שלא יבואו מול עולם נצח שאני יכול להפסיד, וכשההסתכלות היא כזאת, אז ברור שלא מתעקמים ולא עושים כל מיני עיגולי פינות.

לצערי, בעל הבית לא עמד בהתחייבות שלו, ודרש ממני לשלם לו מחיר שכירות רגיל.

כאן היו לי שתי אפשרויות: או ללכת לבית דין ולהיכנס לתוך סיפור מורכב של דיונים והפסד של ימי עבודה, או פשוט לסגור את המספרה, וכל הכסף שהשקעתי ילך לטמיון. גם ככה ראיתי שהעסק לא שגשג, ולפי כמות האנשים שהגיעו, החלטתי לסגור את העסק. החלטתי לבטל את החוזה עם בעל הבית, בהתראה של חודש מראש, כמו שנכתב בחוזה, ושהכסף שהפסדתי ילך לכפרה.

יום או יומיים אחרי שהתקבלה אצלי ההחלטה לסגור את העסק, קבלתי טלפון. על הקו הייתה אישה שאמרה שהם מחפשים ספר בישוב הצמוד לישוב שלנו, ושהם צריכים שאתחיל כבר מהשבוע. התקבלתי שם לעבודה כעובד שכיר, שמקבל משכורת "לפי ראש". ימי העבודה היו מרוכזים, עם רשימות מוכנות מראש של לקוחות מוזמנים. לא צריך לשלם שכירות על חנות, יש פנסיה ותנאים טובים וכל ההוצאות - כולל מספריים ומכונות - הכל עליהם. כיוון שהישוב הוא ישוב דתי, ידעתי שיהיו לי הרבה פחות בעיות מבחינת התספורות. בפועל, הם גם הסכימו להיות גמישים איתי בשעות ובימים. אפילו הפסקה למנחה והפסקה להוציא את הילדים מהגן הם הסכימו שאכניס בתוך הלו"ז היומי.

הרגשתי שהכל לטובה, גם אם לא רואים את זה והפסדתי קצת כסף. הבנתי שכל התהליך של פתיחת העסק היה לי רק הכנה לעבודה המושלמת שהגיעה במשך הזמן. אין לי ספק שזה שלא ויתרתי על המצווה של "לא תקיפו פאת ראשכם", בסופו של דבר השתלם לי בגדול! הרי כל לקוח שלא הסכמתי לספר - זה כאילו כסף שהפסדתי, אבל בסופו של דבר הרווחתי משכורת כמעט קבועה, עם תנאים מעולים, בעבודה צמודה לבית ועם גמישות בשעות העבודה כדי שיתאימו לי – וכל זה בנוסף לעבודה הקבועה שלי. זה משהו שיכולתי רק לחלום עליו. בתור ספר מתחיל, זכיתי! תוך חצי שנה זכיתי ללקוחות קבועים, בלי לשלם שכירות, בלי להוציא הוצאות ובלי להתעסק עם מס הכנסה ועוד כאבי ראש. פשוט שכיר בתנאים מעולים! אני בטוח שרבות הדרכים של בורא העולם להביא לאדם שפע, ורק בכוחו אדם יכול לזכות לכל.