החלבן הגיע לבית-הדין כשבידיו מאזניים וככר לחם

מעשה מאלף התרחש בעיירה קטנה בחו"ל, בה חיו מספר יהודים, שכל אחד עסק בפרנסה אחרת, והתפרנסו זה מזה. החלבן באותה עיירה היה מקבל מחבירו האופה ככר לחם שמשקלו קילוגרם, וכתמורה היה נותן לאופה קילוגרם חמאה. כך נמשך הדבר שנים ארוכות.

פעם, כאשר הגיע האופה לקבל את החמאה, הרגיש במשהו שאינו כשורה. הוא ממשש את חבילת החמאה בידיו, וכיון שהוא מתמצא במלאכת השקילה, בשוקלו את הקמח הנצרך לו לאפייה, הרגיש שרעהו נותן בידיו חמאה שמשקלה פחות מקילוגרם.

כיון שבעיירה שלהם לא היו מאזניים, הלך האופה לעיר הגדולה, הניח את החמאה על המשקל, ואכן התברר שהסחורה לא הגיעה אלא למשקל 800 גרם.

חשב האופה שאולי היתה טעות בידיו של חבירו החלבן, והחליט להמתין לפעם נוספת. אבל, משהדבר חזר על עצמו פעמיים ושלוש, ניגש אל החלבן ושאל אותו מדוע הוא מרמה אותו; 'הרי אני משלם לך על קילוגרם, ומדוע הינך נותן לי רק 800 גרם? אולי המשקולות שלך אינן טובות?' - שאל.

החלבן אינו מאבד עשתונותיו, ומשיב לאופה בקור-רוח: 'אינני מרמה אותך. המשקל שלי במצב מצוין, ואני שוקל לך בדיוק קילוגרם של חמאה!'

עכשיו איבד האופה את ישוב-דעתו, וגילה לחלבן שהטריח את עצמו עד לעיר הגדולה, ושקל את הסחורה, והמשקל הראה שהיא איננה מגיעה לקילוגרם.

'אני חוזר ואומר לך שהסחורה שאני מוכר לך, משקלה קילוגרם שלם', חזר החלבן על דבריו, והוסיף: 'אם אתה חושב שאינני צודק, תקרא לי לדין-תורה אצל הרב'.

ראה האופה שאין לו כל ברירה אחרת, והזמינו לדין תורה.

משהופיעו השניים בבית הדין, והדיינים שמעו את טענותיו של האופה, פנו אל החלבן ושאלו אותו מה יש לו להשיב. והנה, גם כאן, בבית הדין, ממשיך החלבן לטעון שמשקלה של חבילת החמאה הוא קילוגרם שלם.

'אולי תביא לכאן את המשקולות שלך, ונבדוק אותן בבית הדין', הציעו הרבנים. החלבן הסכים, ורץ לביתו להביא את משקל-המאזניים שלו.

מה-מאוד תמהו הדיינים לראות שהחלבן הביא בידיו גם ככר לחם... 'כאשר אני בא לשקול את קילוגרם החמאה, שאני צריך ליתן לחברי האופה, אני מניח בצידו השני של המשקל את ככר הלחם הזה שקניתי מהאופה, שמשקלו אמור להיות קילוגרם, ובהתאם לכך אני מניח את החמאה בצד השני, עד שהמשקל מתאזן' - - -

'ובמילים אחרות: עד שהאופה בא אליי בטענות על משקלה של החמאה, שיבוא בטענות אל עצמו, כי כמשקל הלחם שהוא מוכר לי, כך משקל החמאה'!...

מהמעשה אפשר ללמוד לקח מוסרי רב - מי שמרמה את חבירו ומנסה לגזול את כספו, בסופו של דבר תתגלה רמאותו וקלונו לעין-כל.

וגם אם המציאות היתה שהאופה לא היה מודע לכך שמשקלו אינו מדוייק, קיים כאן מסר חשוב - פעמים ואדם מאשים אחרים בעוולות ומצביע על פגמים שבו, ולמעשה הוא עצמו בעל העוולה, ועליו לבדוק את עצמו, ולדאוג לתקן את מעשיו לפני שפונה בטענות וטרוניות כלפי אחרים. וידועים דברי הבעל שם טוב הקדוש על המשנה (בנגעים ב', ה') 'כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו': כל הנגעים שאדם רואה 'חוץ' - מחוצה לו (אצל אחרים) - הם מנגעי עצמו - מתוך נגעיו שלו. חסרונותיו של עצמו הם...