סיון רהב מאיר: מרוקו, אמריקה או ישראל, השאלה היא איך אתה חי

השבוע חל צום י"ז בתמוז, היום בו נפרצו חומות ירושלים, תחילת תקופת האבלות המכונה "בֵּין הַמְּצָרִים". הנה כמה מילים שכתב הרב מנחם ברוד: "חזרנו לארצנו הטובה והפורחת, שבנו לירושלים, אז על מה עוד יש להתאבל? ובכן, המושג גלות אינו מצטמצם לשאלה האם עם ישראל חי במרוקו, באמריקה או בישראל. השאלה היא איך הוא חי. התקדמנו רבות בדור הזה, אבל שיעבוד יכול להתקיים גם כשיושבים בירושלים, כי הגלות במהותה היא פנימית. גלות היא מצב שאינו תקין, שאינו מתוקן. עצם העובדה שנדמה לנו שמה שיש היום זה מספיק, היא-היא חלק מהגלות. התרגלנו. הגלות מביאה לידי כך שרוב הפוטנציאל האנושי מופנה לאפיקים שליליים ולא חיוביים. שיש כל כך הרבה אלימות, שחיתות, פירוד לבבות ושנאת חינם. שהתורה עלולה להיתפס כעול, במקום כדבר הטבעי והנעים ביותר. ששכחנו מה המהות האמיתית שלנו, ומה הייעוד הגדול שעוד צפוי לנו. ימי "בין המצרים" הם תמרור תזכורת, הזדמנות שנתית לחשבון נפש ולמחשבה מה כבר השגנו, ומה עוד יש לעשות".

הרב יצחק הרצוג

השבוע ציינו 60 שנים לפטירתו של הרב ד"ר יצחק הרצוג, רב ראשי ומנהיג ציבור, שפעל באחת התקופות המסעירות בתולדותינו. ננסה לסכם את פועלו העצום באמצעות שלושה משפטים שלו, שמהדהדים עד היום:
"עוצו עצה ותופר" - בשנת 1939 פרסמו הבריטים את "הספר הלבן" שפגע בעלייה ובהתיישבות. הרב הרצוג נשא נאום דרמטי נגד בריטניה "הבוגדנית", קרע את הספר הלבן לעיני הקהל והכריז "עוצו עצה ותופר". עשרות שנים אחר כך הפך בנו, חיים הרצוג, לשגריר ישראל באו"ם, וקרע באופן דומה את החלטת האו"ם שהשוותה את הציונות לגזענות. גם ניירות מודפסים ורשמיים יכולים להכיל שקרים מוחלטים.
"חורבן שלישי לא יהיה" - במלחמת העולם השנייה הגיע הצבא הגרמני אל שערי מצרים. ארץ ישראל כולה הייתה בסכנת פלישה גרמנית. הרב עודד וחיזק את היישוב העברי, והכריז אז בביטחון שהפעם – חזרנו לכאן כדי להישאר: "אני קובע, בכל האחריות המוטלת עלי בשעה זו: הנביאים ניבאו על חורבן ראשון ועל חורבן שני, אך חורבן שלישי לא יהיה".
"החל מהיום – כל ילד מסמל בעינינו אלף ילדים" - את המשפט הזה אמר הרב הרצוג לאפיפיור אחרי השואה, כשיצא למסע לאיתור ילדים יהודים שהועברו למנזרים והוטבלו לנצרות. הוא אכן החזיר ילדים רבים לעמם ולמולדתם. בפגישה ביניהם, הסביר לאפיפיור את ממדי השואה ואת עומק האסון, והבהיר: כעת, אחרי שאיבדנו שישה מיליון – כל ילד הוא עבורנו אלף ילדים.

הרב הרצוג ז"ל (צילום: לע"מ)

המסיבה הכי טובה בעיר

"שלום, כאן זושא ניימרק, שליח חב"ד ב... איה נאפה. כבר שלוש שנים אני ורעייתי יעלי פה בקפריסין. רציתי לספר על 250 צעירים שישבו אצלי בסעודת השבת האחרונה. הרבי מלובביץ' לימד אותנו להדליק אור בכל מקום שבו יש חושך, ולאורך הקיץ אנחנו מקווים להדליק אור קטן בליבם של אלפים. בחדשות מדברים הרבה על 'סור מרע', על מה אסור לעשות, לאן אסור לנסוע, והדברים נכונים וחשובים, אבל לדעתי חשוב מאוד לעסוק גם ב'עשה טוב' – איך לחיות חיים מלאי משמעות, תוכן וסיפוק, כך שלדברים השליליים פשוט לא יהיה זמן ומקום. איך למלא את החיים שלנו בשליחות, בעשייה, בהתנדבות, בלימוד. לא להגיד לילד רק 'לא', אלא גם ליצור 'כן' שילהיב אותו. זוהי הדרך הכי טובה להתרחק מהרוע. דיברנו פה הרבה בשבת על הבחירה החופשית שלנו. יש לנו בחירה חופשית תמידית, בכל רגע, לבחור בטוב או ברע. גם ברגע זה ממש. ללמוד לשלוט על עצמנו, לכבד את הזולת, לשים גבולות, לאמן את עצמנו לבחור בטוב – כל זה חשוב יותר מכל דבר אחר שלומדים בבית הספר. בשבת שרנו יחד, דיברנו, רקדנו, נהנינו, וריגש אותי מאוד שבסוף הסעודה, בשעה מאוחרת, כשכולם ניגשו להודות בנימוס לאשתי ולי, אחד הבחורים אמר: הרב, תכלס, זו המסיבה הכי טובה בעיר".

מה קודם למה?

השבוע הופעתי עם חמותי, מנחת ההורים זיוה מאיר, בהיכל התרבות באריאל. היא דיברה על אתגרי ההורות, בעיקר בחופש הגדול, ואחרי שירדנו מהבמה היא אמרה לי שאחת העצות החשובות בתחום הזה – מופיעה כבר בפרשה. שבט ראובן ושבט גד אומרים למשה רבנו כך: "גִּדְרֹות צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה, וְעָרִים לְטַפֵּנוּ". סדר העדיפויות שלהם ברור: קודם כל הצאן, הרכוש, הביזנס, ורק אחר כך הטף, הילדים. משה רבנו עונה, ובתשובה שלו הסדר הפוך: "בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם, וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם. "קודם כל תדאגו לילדים, לדור הבא, ורק אחר כך לצאן ולממון. אל תחליפו בין עיקר לטפל, אל תתבלבלו בין המטרה לבין האמצעי.
גם היום, היא הסבירה, מרבים לעסוק בשילוב בין הבית לבין הקריירה, אבל לא מדברים על סדרי העדיפויות. מה קודם למה? מה יותר חשוב? לכאורה, התפקיד המרכזי שלנו הוא בחוץ. בחוץ אפילו לובשים בגדים מיוחדים עבור התפקיד – גלימת עורך דין, סרבל של פועל, מדים של קצין וחליפת עסקים. בבית מחליפים את בגדי העבודה, ונדמה שהתפקיד נגמר להיום, למרות שבעצם – שם הוא רק מתחיל. גם זו שליחות חשובה ביותר, ממש כאילו לבשנו גלימת "הורים" מיוחדת.
משה רבנו כבר הגדיר את סולם הערכים: אל תתבלבלו בין עולם ה"צאן" לבין עולם ה"טף". עצם הידיעה הזו יכולה לקדם אותנו רבות. ההבנה שמה שאני עושה כרגע בתחום בניית המשפחה (ממקלחות לילדים, דרך טלפון לסבתא ועד ליציאה לעוד דייט) זה חלק ממשימת חיים יקרה וקדושה, ראשונה במעלה – נותנת כוח ומשמעות.

על שתי מילים בפרשה

"שלום רב, שמי פרופ' ראובן אור, מנהל המחלקה להשתלות מח-עצם בהדסה. אני המלווה הרפואי במחנה הקיץ של עמותת 'זיכרון מנחם'. 110 ילדים וצעירים חולי סרטן יצאו ללונדון, ל-8 ימים של כיף והקלה לילדים וגם למשפחות שלהם. אני כותב אחרי יום ארוך ומלא חוויות, ואחרי מרפאת לילה (חייבים לטפל גם כאן)... נזכרתי כאן בשתי מילים יוצאות דופן שמופיעות בפרשה: 'חלוצים' ו'תרבות'. מירי וחיים ארנטל איבדו את בנם מנחם ז"ל, ואחרי פטירתו החליטו לעשות מעשה חלוצי, להקים על שמו מפעל חיים של עזרה לחולים. זו אמירה חינוכית, ערכית וחלוצית לקחת טרגדיה אישית – ולהמיר אותה לעשייה התנדבותית כה נפלאה.
"המילה 'תרבות' מופיעה בתורה כולה רק פעם אחת, וזה קורה בפרשת השבוע. לפני הכניסה לארץ ישראל, משה רבנו מזהיר אותנו מפני 'תרבות אנשים חטאים', וקורא לנו ליצור תרבות אחרת. כשאני מסתכל פה מסביבי על המתנדבים, הרופאים, התורמים, המלווים, ועל הילדים החולים והאמיצים שמתמודדים, אני מתמלא גאווה על התרבות בישראל. אנחנו לפעמים שוכחים זאת, אבל יצרנו חברה שיש בה תרבות של חסד, התנדבות ואכפתיות".