במחשבה תחילה לפרשת מטות: הנשמה המפויחת שהגיעה לבקש תיקון מהמקובל בליל שבת

"מה יש לך?", מתעניין אחד אצל חברו בתור לקופת חולים בשעת בוקר מוקדמת.

"מים בברך", משיב חברו, וכדרכו של יהודי טוב חוקר: "ולך?".

"עודף סוכר", משיב הראשון.

"מצוין", פוסק איש שיחו, "בוא נחפש את ההוא עם הקפה"...

* * *

פרשתנו נפתחת בלימוד מיוחד שנמסר לראשי המטות: "וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמור".

רש"י מבאר את הסיבה שכבוד מיוחד הוענק לנשיאים דווקא בפרשה זו שלימד אותם משה את המצווה הזו לפני כל ישראל: "ומה ראה לאומרה כאן? לימד שהפרת נדרים ביחיד מומחה".

הרה"ק רבי אברהם מסוכטשוב, בעל ה"אבני נזר", משתאה: הפרת נדרים?!

קודם כל יש ללמד מהו נדר, על מה הוא חל, מי יכול לנדור ובאיזה מצב, ורק לאחר מכן אפשר לגשת לשלב הבא - התרת הנדר.

מדוע מלמדת התורה כבר בפסוק הראשון על הפרת הנדרים טרם שלמדנו נדר מהו?

המוח עובד קשה מדי, הלב דופק בפחד לפני ואחרי כל פעם. אי אפשר להמשיך ככה. ובשביל מה? בסך הכל בעבור רובלים בודדים.

הגנב של העיירה התהלך קמוט מצח, נמאס לו מחיים שכאלה. הוא רוצה לעשות "מכה", משהו מוצלח של פעם בחיים ואחר כך לפרוש לפנסיה ולהזדקן בכבוד.

לפתע הבריק רעיון בתודעתו: הרב!

תושבי העיר אינם משופעים כל כך בממון כדי שיהיה להם מה להפקיד בבנק, אבל כל אחד מהם חוסך לעת דודים בה יחתן אחד מצאצאיו. כולם מפחדים מגנבים וכולם סומכים על הרב. ביתו של הרב זה המיקום המושלם בשבילו.

הפך הגנב שוב ושוב בדעתו והחליט שהזמן המתאים ביותר לביצוע תוכניתו, הוא ליל שבת קודש, בשעה שאנשים מתלבטים אם לקרוא לה שעת לילה מאוחרת או שעת לפנות בוקר מוקדמת. הבטן כבדה ממאכלי השבת שכמותם לא רגילים לאכול בחול והשינה עמוקה, התנור נכבה - קרקעיתו כבר לא תהיה חמה - ואפשר לטפס על הגג ולהשתלשל לבית בשקט מוחלט דרך הארובה.  

אתא ובא ליל שבת קודש שבו תכנן הגנב להיכנס אל ביתו של הרב, הוא עמד על שפת הגג והבין שאם ייכנס בבגדיו אל הארובה, הדבר יצבע אותו למחרת בגוון שלילי ושחור למדי. בהברקה של רגע החליט להוריד את בגדיו. כולם.

השתלשל בשקט מוחלט דרך חבל שהתקין מבעוד יום אל הארובה הספוגה כולה פיח שריפה שחור.

רב העיירה נמנה על תלמידי החכמים הבקיאים בספרי קבלה. בליל שבת - הזמן המוכשר ביותר לעסוק בתורת הסוד בקדושה ובלי הפרעות - היה הרב מוותר על שינה ויושב להגות בתורת הנסתר. באותו ליל שבת ישב הרב ולמד ענייני נשמות שיורדות לעולם הזה בגופן ודמותן כבחייהן אל צדיקי הדור ומבקשות מהם תיקון לעוונן.

עוד הרב מהמהם בשקט בלימודו והנה מן התנור יוצאת דמות ללא בגדים, מכוסה כולה בפיח שחור מכף רגל ועד ראש, כאילו יצאה זה עתה מגיהנום של מעלה.

לפני שהספיק הרב לפנות לנשמה זו שבאה אליו בלי התראה לבקש תיקון, נחרד הגנב מהרב שנראה כאילו לעולם אינו הולך לישון ושאל: "רבי רבי, איך יוצאים מפה? איך יוצאים מפה?".

"במקום לשאול איך יוצאים מפה", השיב הרב, "אולי כדאי היה שתחשוב קודם איך נכנסת לפה"...

ייתכן שאפשר לענות על שאלתו של ה"אבני נזר" בדרך רמז.

עצה טובה מלמדת התורה: כאשר מדובר ביחיד - ואפילו הוא "מומחה" - אל לו להיכנס למצב כלשהו בלי שידע לפני שנכנס כיצד הוא יכול לצאת ממנו. יש לתכנן היטב את הפעולות ואת המטרה. יש ללמוד את "הפרת הנדרים" לפני ה"נדר".

כאשר מדובר ברבים, בציבור, לא מצאנו שלמדו כלל ישראל את הלכות הפרת נדרים לפני לימוד הלכות נדרים עצמן. שכן לציבור יש אפשרויות אחרות לחלוטין מאשר יחיד - מומחה ככל שיהיה.

כוחו של הציבור מוכפל לא לפי כל יחיד שבתוכו - אלא הרבה מעבר לכך.

* * *

כוחו של הציבור הוא באחדותו, בגיוונו. אף על פי שכל פרט שונה בנתונים האישיים שלו - אחד עם "מים", השני עם "סוכר", השלישי עם "קפה" - האיחוד של הכוחות יוצר משהו עוצמתי בהרבה.

אין צורך להתאמץ בדורנו לחפש דוגמאות לכוח הציבור, כל אחד צריך רק להיזכר בפעם האחרונה שהיה שותף למיזם צ'רידי או מאצ'ינג...