לכאב העמוק, תודה לך

לכאב

כאב עמוק

ומשסע

מכלה מבפנים

הורס מחריב

שובר מועך

קורע מרוקן

ומאיים עד אובדן

מתכווצת מפחד

מרכינה ראש

ומחכה שיעבור 

יעבור ירחף

רק שלא יכנס

שלא יגע

שלא ינפץ

מתרכזת בהווה

מקווה שיתעמם ויניח לי

שילך ויתן לי להמשיך לחייך

שלא יגרור אותי למערבולות

שלא יגרום לי להתכנס בעצמי

שלא יגמור לי את האוויר

מוגת לב שכמותי...

אבל הפעם, הפעם

פתחתי לו סדק צר

נתתי לו להיכנס

והוא נכנס

שותף אותי

מציף את כולי

ממלא כל חלק בי

מטביע 

מעורר את כל הכאבים 

המודחקים המכוסים

התרסקתי

לא יכולתי להכיל

לא העזתי לנשום

ולא מצאתי מקום לעצמי

עצמי שהוא עכשיו מלא כאב

עצמי שאני לא ידעת מי הוא ומי הכאב

נשאר עצמי בכלל???

כשאני שקועה עמוק 

בתהומות הכאב

חסרת אונים 

מבולבלת רופסת 

ומיוסרת 

התפרץ לו הכעס 

תקף אותי לא מוכנה בעליל

כשביטחוני הבסיסי נשמט

והשאיר אותי תלויה

תלויה לחסדיו של הכאב

ועכשיו למלתעותיו של הכעס

מאין הוא בא?

ולמה דווקא הרגע?

לא ידעתי שהוא קיים בי

ובכזו עצמה

בכוונה הוא צף עכשיו? 

כשאין לי תשובה בשבילו?

שאני מרוקנת מכול הגיון

מיובשת מתירוצים והסברים

ורטיות ההרגעה האחרונות

גויסו לכאב

מוצאת את עצמי 

כועסת ושואלת למה

חרדה מעצמי

על עצם התחושה

ומבוהלת עד שד עצמותי

מהשאלה

איך את מעזה

מי שלח את כאב

מי הכניס את הכעס

שיזעזע  אוותי כך

שיהרהר את יציבותי

ויפרק את ביטחוני

אתה!

הרמתי עניים דומעות

עניים שואלות כאובות

עניים זועקות לעזרה

עניים מקוות מייחלות

מעבירה את התחושה

את הכאב האיום

את הבלבול

החוסר אונים

את הכעס

והכעס על הכעס

התמיהה

בוכה את נשמתי

בוכה את הכאב

ובוכה את הייאוש

הדמעות שוטפות

והבכי מטלטל

עד אובדן עשתונות 

לאט-לאט אוזלים

כוחותי והבכי נמוג

מחליפה אותו

תחושת הקלה ושחרור

אני מרפה...

נותנת לעצמי לאחז

ולשאוב מעט עידוד

התפילה יוצאת כמו מאילה

חמה ומתוקה

נשענת מתרפקת

מרגיעה מענגת

האבן נגולה לאטה

והמטען משתחרר

התפילה הכנה מעומק הלב

היא המענה בעצמה

הבאתי לפניך את עצמי

את מה שיש 

ובעיקר את מה שאין

ככה 

בלי עטיפות

בלי טיוחים

ובלי מסכות

את האני הכי פנימי

הכי עמוק ואמתי

ואתה פתחת לי דלת

פתחת אולם

ונכנסת לתוכי

תחושת ביטחון פשטה בי

מרגישה אותך איתי 

אני לא לבד

והאמת שמעולם לא הייתי

והייתי כל כך שקועה בעצמי 

שהחמצתי את העיקר

המשא אינו מכביד כל כך

יש מי שמכיל

יש מי שמקבל

יש מי שנושא אותו ואותי

ואז היא נבטה לה

הקרבה

קרבת ה'

שאין טובה ממנה

מרגיעה

מנחמת מעודדת

הכאב לא נעלם

הוא עדין כאן

חותך בבשר החי

אבל הוא לא בא לבד

מי ששלח אותו פה איתי

שלח אותו באהבה

וחמלה

ולא בטעות

אלה מדוד מדיוק ומתחשב

קרבת ה' התעצמה, התלקחה

אני מרגישה מחוברת

התחברתי למקור

מקור האושר השמחה והשלווה

מקור הטוב

חשה

האהובה יותר 

קרובה יותר

רצויה יותר

פתחתי סדק לכאב

והכנסתי את ה'

צמחתי מתוך הכאב

גדלתי מהמקום הנמוך ביותר

השתנתי דווקא מהקושי

לעולם לא אוותר על תחושת השייכות שצמחה מתוך הכאב

ולעולם לא אוותר על התובנה שהשגתי מעוצמת העצב

ולעולם לא אוותר על הכוח שקיבלתי מעומק הייאוש

לעולם לא אוותר ולו על רגע אחד של קרבת ה'

לעולם, לעולם לא אזמין צער או מכאוב

אבל אחרי שבאתה

תודה לך 

כאב מתוק.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.