"אבל למה לא הוצאתם את הדברים לפני ששברתם?" – נס עצום בחדר הילדים

אנו גרים בשכירות בבית פרטי, משפחה בת 10 נפשות ב"ה, הורים ו-8 ילדים שיהיו בריאים.  

2 הקטנים ישנים בחדר ההורים, וכל השאר בחדר אחד.

ביום ראשון התעוררתי לקול רעש חזק מאוד, רעש שלא נגמר. זה לא רעש של התמוטטות ערמת כיסאות, אלא מעבר לזה.

זינקתי מהמיטה בבהלה, וכשפתחתי את דלת החדר נחרדתי לראות אבק יוצא מחדר הילדים.

צרחתי כמו משוגעת, "יש מישהו בבית???". צרחתי לבעלי, אין קול ואין עונה!

איזה פחד... פחדתי לשמוע קול חלוש מהחדר.

רועדת כולי התקשרתי לבעלי, והוא לא ענה...

נכנסתי ללחץ, מכיוון שלפעמים הוא נח בחדר הילדים אחרי העבודה והתפילה.

בעלי שלח לי הודעה שהוא נכנס להתפלל, ואבן נגולה מליבי. ב"ה הוא לא בבית.

"תענה, דחוףףףףףף", סימסתי לו.

הוא עונה לי, ואני שואלת, בצרחות מלוות בבכי: "איפה הילדים? התקרה קרסה... איפה הילדים???".

״כולם הלכו״, הוא עונה לי.

"אתה בטוח, גם לקייטנה?".

הוא הרגיע אותי שכולם במוסדות הלימוד, גם הבת האמצעית (7), שמשמיים רשמנו אותה לקייטנה.

בעלי מעדכן את אבי היקר והאהוב, ונכנס בינתיים להתפלל ולהודות על הנס העצום.

התקשרתי היסטרית לאחותי היקרה והמדהימה, ובחצאי מילים סיפרתי לה מה קרה.

היא עזבה את העבודה (מחוץ לעיר) ובאה אלי. הרי מי החברה הכי טובה שלך אם לא אחותך, המשפחה שלך?

שלפתי את הקטנה מהמיטה יחד עם התינוק שבעריסה, ויצאנו לחצר.

אבי היקר והאהוב וחמי היקר והמקסים באו לעזור ולהיות יחד איתי ברגעים הקשים.

חמותי היקרה והמיוחדת שאין שניה לה וגיסתי היקרה והמדהימה עזבו הכל, באו אחה"צ וניקו ושטפו את כל הבית.

יצרנו קשר עם בעל הדירה, שהיה בחו"ל, לעדכן אותו, ומיד הבאנו בעלי מקצוע לטפל בכל מה שצריך.

אחרי שנרגעתי קצת, נדהמנו לגלות את עצמת הנס -

כל המיטות היו פתוחות! כל שברי התקרה היו על המיטות, לא היה סיכוי למישהו לשרוד זאת. וכל זה קרה כשעה אחרי שהילדים יצאו לתלמודי התורה!

זה לא קרה בלילה, לא מוקדם בבוקר, אלא רק אחרי שיצאו מהבית!

אנו לא מסוגלים אפילו לדמיין מה היה קורה אילו הילדים היו יוצאים לחופשה כמו כולם, חצי משפחה הייתה הולכת, ח"ו.

2 הקטנים ואני נסענו עם אחותי לבית אבא, עד שיסיימו לנקות את כל השברים והאבק.

ב"ה, כשהילדים הגיעו מתלמוד התורה כבר לא היה זכר לקריסה (למעט אבק וחדר ללא תקרה).

הסברנו להם שהתקרה הייתה מסוכנת, והחלטנו להרוס ולבנות תקרה חדשה וחזקה יותר.

הבת האמצעית (7) בכתה והתלוננה, ״אבל למה לא הוצאתם את כל הדברים מהחדר לפני ששברתם?! עכשיו אין לי בגדים, הכל מלוכלך, אין לי ילקוט כי הוא נשבר"...

היא לא הבינה...

ישנו בסלון במשך שבוע, לוקחים בגדים מסלי הכביסה (כיוון שהארון נהרס), והילדים הלכו לתלמודי תורה ללא ספרים ומחברות, כי הכל נהרס.

לא מפסיקה להודות לקב"ה על הנס העצום שעשה לנו, שהילדים לא היו בבית.

מודה לאמי היקרה ז"ל ששמרה עלינו מלמעלה.

זכות התורה של הילדים - היא זו שהגנה עלינו.