מתפללים ולא נענים? הרב עובדיה זצ"ל מאיר את עינינו בפרט חשוב

'מסיר אזנו משמוע תורה גם תפילתו תועבה' (משלי כח, ט). מבארים המפרשים, כששואלים אדם מדוע אינך בא לשיעור של הרב? עונה, מה הרב יכול לחדש לי, שמעתי כבר את דבריו כמה פעמים. יש לי קלטות שאני שומע אותם ודי, למה אלך לשיעור, ואינו רוצה לשמוע כמה פעמים כל דבר. אדם זה עומד בעמידה ואומר את תפילת שמונה עשרהשחרית ומנחה וערבית, אומר לו הקב"ה אינך רוצה לשמוע תורה ששמעת כבר, גם אתה אמרת 'ה' שפתי תפתח' כבר מאה פעמים, ולא ישמע לו. "מסיר אזנו משמוע תורה" כיון ששמע כבר את השיעור, "גם תפילתו תועבה" - ה' אומר לו שמעתי אותך כבר.

מבארים עוד מהו "גם" תפילתו תועבה, היה די לומר 'מסיר אזנו משמוע תורה תפילתו תועבה', בלא "גם". שכן אפילו אם שמע כבר את השיעור פעמיים ושלוש, אין בית המדרש בלא חידוש, לא יתכן שהרב יחזור בדיוק כמו בשנה שעברה, ובודאי שיוסיף הלכה שלא נאמרה, או יבאר יותר, כמו דאיתא בגמ' חגיגה ג (ע"א).

בעל שכל ששומע דברים ששמעם מכבר, אם בתוכם שומע דבר חדש נהנה ממנו ושמח בו כמו פנינה ומרגלית יקרה מאוד, למרות שידע את רוב הדברים.

וזה ביאור המשנה באבות (פ"ה מ"ז): שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה ובמנין, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כענין ומשיב כהלכה, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחלופיהן בגולם. (ע"כ). החכם מודה על האמת ואומר על מה שלא שמע לא שמעתי, אך יש להבין וכי הגולם אומר שמעתי גם על מה שלא שמע? אם כן אינו גולם אלא שקרן, צריך להשליך נעליים על ראשו...

אלא גם הגולם שמע, רק ההבדל ביניהם שבפעם השניה שהרב מסר את השיעור הוסיף דבר קטן, והחכם אומר לא שמעתי את כל השיעור, הוא מעריך את התורה כמוצא שלל רב ואומר על הכל לא שמעתי. ואילו הגולם אינו שם לב לתוספת הקטנה שהרב הוסיף, וחושב וכי בשביל זה אלך לשמוע את כל השיעור? זהו גולם שאינו יודע להעריך את התורה 'לא יערכנה זהב וזכוכית', ואינו מוכן להפסיד שעה שלימה בשביל חידוש אחד.

תפילתו אינה נשמעת

ויש בני אדם שבתפילת שמונה עשרה מוסיפים בקשה פרטית לפרנסה או רפואה שלימה, ועל כך אמר 'מסיר אזנו משמוע תורה, גם "תפילתו" - התפילה שהוא מוסיף מעט לצורכו - תועבה', וטורפים אותה בפניו.

לכן הרוצה שתפילתו תתקבל ברצון, ילמד תורה, ובזכותה ישמע הקב"ה לתפילתו. 'ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני' (הושע ד, ו), אם אתה שוכח את התורה גם אני לא אשמע את תפילותיך ותחנוניך.

ומטעם זה היו חכמים שלא היו עומדים להתפלל עד שלומדים שעה אחת. כיון שעל ידי הלימוד היו סוללים דרך בשמים שתפילתם תקובל ברצון, בלא שהחיצונים יסגרו בפניהם.

גם פסוקי דזמרה שאומר מתוך הבנה וישוב הדעת, לא בחיפזון ומרוצה, אלא מלה במלה, הם מפנים את כל החיצונים. ולכן רבותינו ז"ל סידרו בתחילה את פסוקי דזמרה ולאחריהם קריאת שמע ותפילה. "זמירות" הם מלשון 'וכרמך לא תזמור' (ויקרא כה, ד), כמו הזומר כרמו שמסיר את הקוצים המפריעים, כך פסוקי דזמרה חותכים וכורתים את החיצונים שרוצים לעצור את תפילתו, וכשמתפלל בכונה נעשה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, ותפילתו מתקבלת ברצון.

הדברים לקוחים מתוך הספר "מעדני המלך". לרכישת הספר היכנסו להידברות שופס או הקליקו כאן.