מי שלח אותך לכאן, ומה ממתין לך מעבר לעיקול?

למי יש באמת כח ורצון ולקרוא את הרשימה הזו מתחילתה ועד סופה?

"...וַיִּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס, וַיַּחֲנוּ בְּסֻכֹּת, וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם, וַיַּחֲנוּ לִפְנֵי מִגְדֹּל, וַיַּחֲנוּ בְּמָרָה, וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וַיַּחֲנוּ שָׁם, וַיַּחֲנוּ עַל יַם סוּף, וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר סִין, וַיַּחֲנוּ בְּדָפְקָה, וַיַּחֲנוּ בְּאָלוּשׁ, וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִם, וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר סִינָי, וַיַּחֲנוּ בְּקִבְרֹת הַתַּאֲוָה, וַיַּחֲנוּ בַּחֲצֵרֹת, וַיַּחֲנוּ בְּרִתְמָה, וַיַּחֲנוּ בְּרִמֹּן פָּרֶץ, וַיַּחֲנוּ בְּלִבְנָה, וַיַּחֲנוּ בְּרִסָּה, וַיַּחֲנוּ בִּקְהֵלָתָה, וַיַּחֲנוּ בְּהַר שָׁפֶר, וַיַּחֲנוּ בַּחֲרָדָה, וַיַּחֲנוּ בְּמַקְהֵלֹת, וַיַּחֲנוּ בְּתָחַת, וַיַּחֲנוּ בְּתָרַח, וַיַּחֲנוּ בְּמִתְקָה, וַיַּחֲנוּ בְּחַשְׁמֹנָה, וַיַּחֲנוּ בְּמֹסֵרוֹת, וַיַּחֲנוּ בִּבְנֵי יַעֲקָן, וַיַּחֲנוּ בְּחֹר הַגִּדְגָּד, וַיַּחֲנוּ בְּיָטְבָתָה, וַיַּחֲנוּ בְּעַבְרֹנָה, וַיַּחֲנוּ בְּעֶצְיֹן גָּבֶר, וַיַּחֲנוּ בְמִדְבַּר צִן הִוא קָדֵשׁ, וַיַּחֲנוּ בְּהֹר הָהָר בִּקְצֵה אֶרֶץ אֱדוֹם, וַיַּחֲנוּ בְּצַלְמֹנָה, וַיַּחֲנוּ בְּפוּנֹן, וַיַּחֲנוּ בְּאֹבֹת, וַיַּחֲנוּ בְּעִיֵּי הָעֲבָרִים בִּגְבוּל מוֹאָב, וַיַּחֲנוּ בְּדִיבֹן גָּד, וַיַּחֲנוּ בְּעַלְמֹן דִּבְלָתָיְמָה, וַיַּחֲנוּ בְּהָרֵי הָעֲבָרִים לִפְנֵי נְבוֹ, וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל הַיַּרְדֵּן מִבֵּית הַיְשִׁמֹת עַד אָבֵל הַשִּׁטִּים בְּעַרְבֹת מוֹאָב..." (במדבר פרק ל"ג, ג'-מ"ח).

ומי באמת שם לב אם הושחלו שם הערים: "חולון", "בת ים" ו"ראשון לציון"?

האם באמת גרמתי לאי מי משותפי שיחתנו הנאמנים לקרוא את הרשימה מחדש?

מה בעצם היה רצונו של ה' יתברך כאשר הוא מצווה עלינו מידי שנה לקרוא מחדש את שמותם המשמימים של אותם מקומות היסטוריים בהם עבר עמנו מצאתו ממצרים ועד שעלה לארץ המובטחת?

"אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: כל אותן ארבעים שנה שעשיתם במדבר, לא הנחתי אתכם לברוח, אלא הייתי מפיל שונאיכם לפניכם במה שהייתי עמכם. ולא עוד, אלא כמה נחשים וכמה שרפים וכמה עקרבים היו שם, ולא הנחתי אותם להזיק אתכם. לכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה: כתוב את המסעות שנסעו ישראל במדבר, כדי שיהיו יודעים מה נסים שעשיתי להם" (במדבר רבה פרשה כ"ג או' א').

כאשר ה' יתברך כותב את רשימת המסעות בתורה, כולנו מוצאים את מנוחת הנפש להאזין לקורא בתורה עד תום הפסוקים, ואפילו לשלש זאת בקריאת שניים מקרא ואחד תרגום. וה' יתברך מבהיר שכל מטרתו היא רק בכדי להבין עד כמה גונן עלינו ועמד לימיננו בכל אחד מהמסעות הללו.

אלא מאי?

אנחנו מוכנים לקרוא את המסעות של אבותינו בשקיקה, בעוד שלמסעות שלנו בחיים אין לנו זמן, כוח, סבלנות או ליתר דיוק, אמונה!

כשאתה ממתין ברמזור או בפקק, כשאתה טועה בדרך ומגיע לעיר אחרת, כאשר נאלצת לעזוב מקום עבודה, לטוס לחו"ל לצרכי פרנסה, להמתין בתור במשרדי ממשלה, או כל חוויה מצערת אחרת - שם כבר קשה יותר לחוש את ה' יתברך לימינך. שם כבר קשה להאמין שזה מה שנגזר בראש השנה, ושכל המטרה של ה"מסע" הזה – לטובה.

אנחנו גיבורים מול אבותינו, רואים את מה שעבר עליהם ומאמינים "בשבילם" שהכל היה לטובה, אולם ההתמודדות מול המסעות שלנו קשה יותר, ובהם אנו מתקשים לראות את יד ה'.

בפרשת מסעי מציב בפנינו ה' יתברך תמרור זיכרון! הוא מסביר לנו על המסעות שלנו, הוא מעניק לנו תזכורת על כל מסע אישי, ובעצם הוא מבקש מאיתנו את מה שביקש מאבותינו: שימו לב לכל תחנה במסע, תבינו שאני הוא זה שהובלתי אתכם לשם, ותאמינו שאני מגונן עליכם בהשגחה פרטית ומכוון גם את התחנה הזו כחלק מהיעד הסופי של ההצלה וההצלחה הגדולה שלכם.

יזכה ה' כל אחד מאיתנו לחוות את מציאות ה' יתברך בכל אחד ממסעותינו האישיים, להאמין ולשאוב כוחות מנוכחותו והשגחתו בכל צעד מצעדנו, ולזכות להודות לו על הטוב אותו הוא גומל לנו יום יום ושעה שעה.