מדוע נצטוו ישראל להתקין תמרורים בדרך לערי המקלט?

מסופר על רבי חיים עוזר גרודזינסקי (1863-1940, מגדולי הדור בליטא), שהלך ברחוב עם כמה מתלמידיו, והנה ניגש אליו יהודי מגמגם, ושאל אותו היכן נמצאת כתובת מסוימת. השואל היה מגמגם מאוד, והשאלה ארכה זמן רב. רבי חיים עוזר ענה לו באדיבות, שהוא "במקרה" גם עושה את דרכו לכיוונה של אותה כתובת, והציע לו להצטרף אליו. כך הלכו שניהם יחד והגיעו עד הכתובת, אף על פי שהרב היה קשיש מאוד וההליכה קשתה עליו.

כשנפרדו, שאלו התלמידים את הרב – מדוע הטריח הרב עצמו עד כדי כך ללכת ולהראות לו את הכתובת, הרי הרב היה בכיוון ההפוך וכלל לא חשב ללכת לשם? ענה להם הרב. לא שמתם לב? אותו יהודי הוא מגמגם, ושמתי לב שהשאלה מקשה עליו. אם לא הייתי מלווה אותו אל הכתובת, הוא היה צריך לעצור אנשים נוספים כדי להיעזר בהם, והיה מתבייש שוב ושוב. מחובתי למנוע את הבושה הזו ממנו, וראוי לי לטרוח, להתאמץ ו"לבזבז" מזמני, רק כדי שאותו יהודי לא יתבייש פעם נוספת.

פרשתנו מספרת על הורג נפש בשגגה, שדינו לגלות אל אחד מערי המקלט. אחד מדיני ערי מקלט הוא, שהדרכים אליהם חייבות להיות מתוקנות וללא שיבושים, עם שילוט ברור המראה את הדרך המובילה אליהם. הדבר נלמד מהפסוק "תכין לך הדרך" (דברים י"ט, ג').

הרב חיים זייטשיק על פרשה זו שואל, מדוע לגבי עיר מקלט יש ציווי על התקנת דרכים מתוקנות, בעוד שלגבי ירושלים – שבני ישראל נצטוו לעלות אליה לרגל שלוש פעמים בשנה, וכן כשהעלו ביכורים או כל דבר אחר, לא מצאנו ציווי על התקנת שלטים, תמרורים ודרכים מתוקנות? 

זו התשובה. כשההורג נס אל עיר מקלט, חוץ מהזמן שיכול להיות די קריטי כדי שגואל הדם לא ישיג אותו, התורה גם רצתה שההורג לא יתבייש שוב ושוב כשישאל היכן נמצאות ערי המקלט. התורה חוסכת ממנו את הבושה המיותרת הזו, ומצווה על התקנת שלטים ותמרורים. טענה זו אינה שייכת לעולים לירושלים. רואים אנו שוב ושוב, כיצד מקפידה התורה על כבוד האדם.

המשנה במסכת אבות אומרת: "שמאי אומר... והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות" (אבות א', ט"ו). כלומר, עלינו להראות לכל אדם פנים של שמחה. הרב דסלר שואל (מובא בשפתי חיים מועדים א, עמוד 27), כי לכאורה היה מצופה שמי שיגיד את האמרה הזו, הוא הלל – סמל הענווה והשלום, ולא שמאי, שהיה ידוע כמי שמידתו מידת הדין.

למדים אנו מכאן, שמידת הדין מחייבת את סבר הפנים היפות. אדם מחויב לתת לאנשים תחושה טובה, גם אם כרגע אין לו כוח לכך.

אין מתאים יותר לסיים את ספר במדבר, ובפרט בתקופה זו של בין המצרים, בתזכורת נוספת על הצורך ברגישות לזולת.