הידברות לנוער: בואו נדבר על זה – שומרים את העיניים?

יצא לכם פעם לחשוב על העיניים? האם ידעתם שהמצלמה שיש היום בכל סמארטפון ובכל מצלמה מקצועית היא למעשה חיקוי של העין? כן! לא פחות ולא יותר, זה שהמציא את המצלמה, לא באמת המציא משהו חדש אלא חיקה את בורא עולם ביצירת העיניים שלנו. והאמת? עדיין לא ראיתי שהוא נותן לה' קרדיט.

הקב"ה נתן לנו מתנה נפלאה והיא העיניים שלנו, להסתכל על השמיים, לראות את הטבע הירוק, לדעת כשיש משהו מסוכן לידינו, לחוש את הצבעים דרך העיניים ולטעום את האוכל קודם כל דרך העין, בקיצור, העיניים שלנו הם שער לעולם הזה – לחוש ולהיות חלק מהעולם ולהיות מוצף בשפע הגדול שה' נתן לנו באהבה.

אך לצערנו, חוץ מזה שהעיניים רואות דברים טובים - הן יכולות לראות גם דברים רעים. כשם שהסתכלות על דבר טוב מעבירה לנו מסרים חיוביים ומשמחים למוח וללב, כך העיניים מקבלות גם מידע אודות דברים רעים ושליליים, שמשפיעים עלינו בדיוק באותה צורה על הרגש והשכל. דווקא בקיץ, כשחם מאוד, הרבה אנשים, גברים ונשים כאחד, מעדיפים ללבוש בגדים קצרים, דבר שגורם בסופו של דבר לחשיפת הגוף וממילא אז לפיתויים ותאוות מיותרות.

ובכל זאת, תמיד יש את מי ששואל - אם אני מסתכל על מראות לא צנועים, למה זה גרוע כל כך?
חז"ל מגלים לנו, הרבה לפני שהפסיכולוגיה נולדה, כיצד אנחנו מושפעים מדברים חיצוניים על אף שאנחנו יודעים שהפנימיות היא זאת שחשובה, וכך אמרו חז"ל: "עיניים רואות - לב חומד - כלי מעשה גומרים".

חז"ל בחרו במילה "חומד" ולא "רוצה". המילה "חומד" היא מילה שמבטא הרבה יותר מרצון פשוט, ממש דבר תאווה. תוך כמה זמן, מערכת השיקולים ההגיונית שלנו מסתנוורת ומסנוורת את הדעת הטהורה והאמיתית, ונעשים צעדים שלאחר מכן אנחנו מתחרטים עליהם ולא מבינים את ההיגיון שלהם. לכן דווקא בגלל שהעיניים משפיעות הרבה על מרכז הדעת שלנו, עלינו לשמור אותן מתאוות מבלבלות.
הרבה מעבר לכך – כשאנחנו רגילים להסתכל על חיצוניות של מישהו, אנחנו מקצינים את חשיבות הגוף והחיצונית על פני הפנימיות, ואדם נעשה רדוד בהסתכלות שלו על אנשים ועל העולם. כך, לדוגמה, אפשר לראות אצל הזמרים של היום, שהם שרים על יופי של אישה ללא הפסקה, ולא על אופייה הטוב, כי הלב מסתנוור מחיצוניות שכולה שקר, וממילא האמת לא חשובה. זה גורם לנו לרצות אישה עם יופי יותר מאשר אופי טוב, ועל כך רבים מאוד הצטערו כשעל זה הם שמו את תשומת הלב. וכבר כתוב ב"אשת חיל" (פרק שבח עבור האישה שאומרים בקידוש של שבת) – "שקר החן והבל היופי, אישה יראת ה' היא תתהלל".
לצערנו הרב, אנחנו חיים בתרבות מערבית שמקצינה את החיצוניות, בזמן שכולנו יודעים שכל אחד רוצה שיאהבו אותו בזכות מי שהוא בפנים, ולא מה שהוא מבחוץ. ממילא, כשחס ושלום הדעת משתבשת והאיזון הרוחני מופר, זה גורם למעשיים שלא ייעשו ולחרטה לכל החיים. ואם זה לא מספיק, תחשבו כמה מעליב ופוגע אם היו מסתכלים על החיצוניות שלנו, והיינו חושבים שאוהבים אותנו, ושניה לאחר מכן, בשקט-בשקט, היינו מגלים שבעצם אוהבים אותנו רק בגלל המראה הטוב, אף אחד לא רואה אותנו וממילא אי אפשר לתת אמון באף אחד.

העיניים שלנו הן מתנה עצומה מבורא עולם, אבל כשם שהן מפנות אותנו אל האור והשמחה, הן גם יכולות להפנות אותנו אל השקרים הגדולים שיש בחיים האלה. האתגר לשמור את העיניים הוא כתוצאה מהתרגלות להתעסק ולהתבונן דווקא בחומריות. משום כך העיניים גורמות לנטייה ללכת אחרי דברים חומריים.
כשאנחנו מתחזקים באמונה, אנחנו צריכים לדעת שיש אמת אחת, והיא לא רודפת אחרי אף אחד. כל מי שרוצה ללכת אחרי האמת - מוזמן, אבל אחד מהדברים שצריך לדאוג להם, הוא לשמור את העיניים להסתכל על כל דבר טוב ולברך, וכמובן לדעת להסתכל על הפנימיות של כל דבר ובאמת להעריך אותה. החיצונית היא השקר שיצר הרע משתמש בו כדי לעוור אותנו.

זה לא דבר קל, ודאי שלא פשוט לשמור את העיניים, לאחר שאנחנו רגילים להסתכל וליצור עניין דווקא בחומריות. אבל הקב"ה מאמין בנו, אוהב אותנו ויודע שכל מה שבא מולנו ואנחנו מתמודדים מולו - הכל זה עניין של החלטה, האם אנחנו רוצים לעמוד באתגר או לא רוצים לעמוד בו. מהרגע שקבלנו על עצמנו את האתגר, אנחנו זורקים את השכל ודבקים באמת וגם אם נופלים חלילה, לא משנה מה, לא מוותרים, ממשיכים הלאה ומתחזקים. הקב"ה מצפה מאיתנו לעשות את הכי טוב, ולא להיות מושלם ברגע, ולכן אנחנו צריכים להיות רגועים ושמחים ולדעת שהקב"ה מלווה אותנו לא רק בשמחות ובהצלחות, אלא גם בכישלונות ובנפילות, והעיקר שהכול יהיה באמונה.
הדרך אל האמת, הטוב והטוהר לא תמיד פשוטה, אבל היא משתלמת ומטהרת אותנו מבפנים, וגורמת לנו תחושה של שלמות פנימית, ובסופו של דבר גורמת לנו גם להיקשר לאנשים טובים שיאהבו אותנו בזכות מי שאנחנו מבפנים, ולא מבחוץ, וממילא ללכת בשביל החיים היפים, ולא אלה שעשויים מפלסטיק.

יש אנשים עיוורים לכל החיים, שלא רואים בעיניים, אבל הלב שלהם שמח ורואה את כל הטוב, ויש אנשים שרואים ופוקחים כל חייהם את העיניים, אבל הלב שלהם עיוור אותם לכל החיים.