"זו תופעה: פתאום אנשים מחפשים חינוך תורני"; מנהלת בית הספר בתל אביב מדברת

מה גורם להורים המתגוררים בלב ליבה של תל אביב החילונית, במקומות כמו שכונת יד אליהו, כפר שלם, קריית שלום, חלקם אפילו באזורים היוקרתיים ביותר, לשלוח את בנותיהם דווקא לבית ספר תורני? אם נראה לכם שתקבלו תשובה ברורה לשאלה, אתם מוזמנים לעצור כאן. כי לתופעה המרתקת הזו, בה נראות מאות בנות המגיעות לבית ספר 'מעלות חנה', המיועד לבנות בלבד, אין סיבה אחת, אלא מגוון של סיבות.

קיימים הורים שפשוט מאסו במצב החינוך של בתי הספר הממלכתיים והממ"דים והם מעדיפים לימודים בהפרדה מלאה, על ערכי הדת והיהדות; יש כאלו ששולחים לבית הספר בשל הרמה הלימודית הגבוהה שמוצעת בו, ויש גם את אלו ששולחים בזכות המנהלת המיוחדת שעומדת בראשו, הלא היא הגב' שמחה בר ששת. העובדה שהיא אישה חרדית מבית, לרגע אינה מאיימת עליהם. להיפך, היא דווקא מאדירה את שמו של בית הספר שבשנים האחרונות הופך למבוקש ביותר בקרב הציבור בתל אביב.

בנות מושקעות

בשיחה עם הגב' בר ששת אנו מתוודעים לסוד הגדול הטמון בבית הספר. "אנחנו מקפידים על תכנית לימודית בהתאמה מלאה לזו המוצעת על ידי משרד החינוך ומשתדלים לתת לילדות הכל וברמה הגבוהה ביותר" היא מדגישה. "זה מתבטא כמובן בלימודי יהדות כמו נביא ותנ"ך, המוגשים באופן מרתק שיוצר אצל הבנות עניין ורצון ללמוד ולהתוודע למושגים החשובים לכל יהודי באשר הוא. אותי באופן אישי מרגש בכל פעם מחדש לראות שגם משפחות המרוחקות מהיהדות, רוצות בסופו של דבר שבנותיהן יכירו את סיפורי התנ"ך ושיהיו להן מושגים על החיים היהודיים, זה חשוב להן.

"בנוסף, אנחנו מציעים לימודים ברמה גבוהה גם בתחומים אחרים - מחשבים כבר מכיתה א' בחדר מחשבים מאובזר ומושקע ביותר; אנחנו מלמדים גם מדעים, מתמטיקה ואנגלית ברמה גבוהה מאוד, כאשר כל המורות בעלות תארים והכשרה מתאימה; יש לנו צוות ייעודי העוסק בהוראה מתקנת ומסייע לתלמידות בכיתות הנמוכות; גם האווירה מאוד חמה ומחבקת, אין אף בת שנעלמת או שלא מקבלת יחס. בסופו של דבר, כשפוגשים את הבנות שלנו, רואים שהן בנות מושקעות. אי אפשר להתכחש לכך".

הגב' בר ששת מציינת שב'מעלות חנה' כלל לא נדיר שמורות מזמינות את התלמידות להתארח אצלן בשעות הצהריים ובשבתות. "זה משפיע עליהן בצורה לא רגילה, ההורים ממש מברכים על זה והם אומרים לנו שהבנות לא שוכחות את השבתות האלו. זו המטרה שלנו – להקנות את התחושה המשפחתית, לתת לבנות להרגיש שאנחנו קהילה, משפחה גדולה, אנחנו אוהבות אותן והן אוהבות אותנו. זו גם הסיבה שאני מנחה את צוות המורות להיות זמינות תמיד לטלפונים, לשמוע, לנסות להאזין ולהבין מה מסתתר מאחורי השיחות. ממש כמו שהיינו עושים בשביל הילד שלנו".

ועדיין, למה שהורים ישלחו ל'מעלות חנה' ולא לממ"ד? איך את מסבירה את זה?

הגב' בר ששת חושבת מעט בטרם שהיא משיבה: "רוב המשפחות שבאות אלינו הן בעלות חיבור כלשהו לדת. דתיות או מסורתיות. לצערי לא בכל בתי הספר תמיד מספקים את הערכים והידע שהן היו רוצות להקנות לילדים. מעבר לכך, מהיכרותי עם הציבור בתל אביב אני יכולה להעיד שהמגמה כיום היא למנוע 'עדריות'. הורים מנסים לחנך את ילדיהם לכיוון של חשיבה, התבוננות והסתכלות עצמית. המטרה היא שאנחנו כהורים נערוך לילדים שלנו היכרות עם השורשים שלהם, כדי שבסופו של דבר הם יוכלו לבחור בצורה מודעת. זה באמת מה שיש אצלנו. אנחנו לרגע לא מנסים לכפות את הדת או את המצוות, אלא בסך הכל להעניק לתלמידות שלנו אפשרות של התבוננות, כדי שיוכלו להבין מה עומד לפניהן. אני מאמינה שהנפש של הילדות יודעת להעריך את הערכים, וכך מותווית דרכן בצורה טובה ונכונה".

מעבר למילים, מסתתרים בבית הספר גם סיפורים מרגשים. אחד מהם התרחש לפני כשנה. אמא לילדה בוגרת גן חובה הגיעה לבית הספר כשהיא נסערת. היא סיפרה ששלושת בניה הגדולים למדו בבתי ספר ממלכתיים או ממ"ד, אלא שבעלה החליט פתאום שהוא רוצה לשלוח את הבת הקטנה דווקא לבית ספר תורני, כי הוא שמע עליו המלצות. היא מגיעה כעת כדי לבדוק ולנסות להבין מה יש בבית הספר הזה, שגורם לבעלה כל כך להתעקש, עד שקיימים ביניהם חילוקי דעות.

בסופו של דבר, אחרי בדיקות מעמיקות, היא החליטה לרשום את הילדה, אך עשתה זאת מתוך חשדנות יתרה. בימים הראשונים היא ליוותה את הבת יום-יום, כדי לבדוק ולוודא שלא כופים עליה לעשות דבר מה שהיא לא מעוניינת בו, וביום שישי אפילו התייצבה בכיתה וביררה: "אתם לא תכריחו אותה להדליק נרות שבת, נכון?" לאחר מספר שבועות היא הצליחה להתנתק יותר, ולקראת סוף השנה כבר יצרה קשר עם ההנהלה וסיפרה בהתרגשות: "אנחנו לא גומרים להודות על כך שרשמנו את הילדה לכאן, היא כל כך מכבדת הורים ומתנהגת בדרך ארץ. כשהילדים הגדולים מסרבים לעשות משהו בבית, היא מעירה להם: 'לא אומרים לאמא לא', כולם כאן בבית מעריצים אותה. "אפילו אני", סיפרה האמא, "התחזקתי בזכותה, ואחרי שהיה בבית הספר מבצע מיוחד שעסק באמירת תודה, התחלתי להודות לבעלי, להודות לו על מגוון דברים, כן, גם על שליחת הילדה לבית הספר הזה..."

סיפור נוסף שזכור לגב' בר ששת נוגע דווקא לכיתות ח': "בסוף שנת הלימודים, קיימנו מסיבת גמר יפה ומושקעת לבוגרות כיתה ח'. קראנו לה 'שיר המעלות למעולות'. במהלך האירוע נעמדה פתאום מחנכת הכיתה ואמרה שהיא חייבת לגלות סוד. בחיוך נרגש היא סיפרה: 'כשקיבלתי את כיתה ח' בתחילת שנה הן נראו מאוד מאתגרות, עם כל אפיוני הגיל. התחושה הייתה של 'מאיפה אני מתחילה לעבוד איתן?' ואז החלטתי פשוט להתפלל. לקחתי את שמה של אחת מבנות הכיתה וקראתי עבור הצלחתה והתקדמותה את כל ספר התהילים, ותשמעו, זה לא יאומן. תוך כדי שאני קוראת אני פשוט רואה שאותה תלמידה מתחילה להצליח, כל חילוקי הדעות שהיו לה עם אמא שלה הסתדרו, אני עוברת להתפלל על בת נוספת, והנה, גם אצלה באורח פלא מסתדרים דברים על הצד הטוב ביותר, וכך כל תלמידה ותלמידה. כשהגעתי לתלמידה האחרונה, קראתי את התהילים והתכוונתי במיוחד לכך שהיא תזכה למצוא תיכון מתאים, והנה, אני שמחה לבשר לכן שממש לפני ימים ספורים, היא התקבלה בדיוק לתיכון שרצתה".

וזה המקום לשאול – לאיזה תיכונים הבנות ממשיכות?

"תיכונים מצוינים. מכיוון שהלימודים אצלנו הם ברמה כל כך גבוהה, נפתחות בפניהן כל הדלתות. יש כאלו שמעדיפות את הקו השמרני יותר ויש שמעדיפות את הקו היותר פתוח. אנחנו מעודדים כל אחת בדרכה, יש להן את הכלים הלימודיים להתקבל לכל אחד מהתיכונים, גם לאלו שדורשים קריטריונים לימודיים גבוהים ומגישים לבגרויות ברמות גבוהות".

לא נחים גם בחופשה

החופש הגדול הוא זמן לא קל עבור אף אחד. איך את מתמודדת אתו בבית הספר? הרי הרחוב כל כך מסוכן, והילדים ברגע אחד מחליקים לנו החוצה...

"החופש באמת לא פשוט, ובפרט בתל אביב", היא מסכימה. "בחלק הראשון של החופשה הצענו קייטנה שנועדה לבנות הצעירות והסתיימה בימים אלו. החלק השני מיועד יותר לקשר עם ההורים והמשפחה. לבנות בחטיבה (ז',ח') אין קייטנה, וזה הכי מאתגר, כי הן רוצות כל הזמן תעסוקה. ברוך ה' הצלחנו לארגן עבורן מפגשים של 'תעצומות', אלו מפגשים שמתקיימים לאורך השנה וגם בחופש הגדול, בתדירות שבועית. הבנות מחבבות במיוחד מפגשים אלו ומגלות נוכחות ושיתוף פעולה מלא גם בימות החופשה.

"זה המקום לציין שאנו מכינות את הבנות בטרם היציאה לחופשה, אבל קיימת חשיבות גדולה גם לשיתוף הפעולה של ההורים. חשוב ביותר שהורים יעודדו את הבנות להיות בהשגחה מלאה ולדווח לאן הן הולכות, וכמובן להגביל את השימוש בניידים. האמת היא שלבנות מאוד קשה להבין את המושג 'ההורים צריכים לדעת איפה את'. זה פוגע בהן ובעצמאות שלהן. אבל כשמשוחחים איתן בצורה מפורשת ומבהירים להן שהיחס כלפיהן אינו כמו לילדות קטנות, אלא דואגים לביטחון שלהן, הדברים מתיישבים. וכמובן, המורות שלנו כרויות במשך כל החופשה לשיחות עם ההורים ולהתייעצויות, הן גם יוצרות קשר עם הבנות ומתעניינות במה שעובר עליהן. אנחנו לא עוזבות את תלמידותינו אפילו לרגע".

באופן אישי, כאישה חרדית, מהם האתגרים שעומדים לפנייך בניהול כזה בית ספר?

"אני עצמי, כנינה של הבבא סאלי, מגיעה מבית שעסקו בו כל הזמן בקירוב. תמיד קיבלנו לבית את כולם, וכל מי שהגיע לביתנו התקבל בשמחה, עם רצון חזק להשיב לו על כל שאלה שהוא שואל. התרגלנו לאהוב כל יהודי ולתת לו כל מה שאפשר. כך התחנכתי מגיל צעיר, כך שבבית הספר אני שמחה על ההזדמנות המדהימה להמשיך מורשת זו".

ומה נותן לך כוח להמשיך? גם בימים בהם קשה ומאתגר יותר?

"קודם כל הסיפורים היומיומיים של הורים על נחת שהם רואים ועל פירות ההשקעה, וכן לראות את הבוגרות באות לבקר, אני רואה בוודאות איך שבית הספר היה דבר משמעותי מאוד עבורן אשר השפיע רבות על בניית אישיותן".

אבל בוודאי יש גם מקרים הפוכים, בהם את פוגשת בת שהשקעת בה לאחר כמה שנים, ומגלה שהיא לא נראית בדיוק כפי שקיווית...

"את מתכוונת לבחינה הערכית?" שואלת אותי הגב' בר ששת, ומדגישה: "בבית הספר אנחנו מעניקים מושגים ערכיים רבים וכל אחת מתבוננת ולוקחת את מה שטוב עבורה, אין שום מצב שהתלמידות לא ייקחו מבית הספר שנותן כל כך הרבה, ומה שהן ספגו כאן מלווה אותן עד מאה ועשרים. יש לנו בוגרות שמגיעות ואומרות: 'אני לעולם לא אשכח את הביקור שלי אצל המורה הזו... ' יש כאלו ששומרות עד היום על קשר עם מורות, כל אחת ברמה שלה".

ולסיום, מהו המסר שהיית רוצה להעביר להורים ולמחנכים?

"המסר העיקרי שלי הוא: חשוב שהילדים שלנו ירגישו תמיד שהמטרות של ההורים והמחנכים נבחרות מתוך אהבה גדולה אליהם ומתוך אכפתיות כנה להצלחתם מבחינה לימודית, ערכית ומנטלית. אהבה היא הבסיס לכל דבר, ואחרי שהיא קיימת אפשר לשפוך ולהוסיף כל מה שרוצים, אבל קודם כל – אהבה אמתית, בלי לשפוט ובלי לדון. פשוט לאהוב, כי עם אהבה אפשר לעשות הכל".

ליצירת קשר עם הגב' בר ששת: maalotbanot@gmail.com