בדרך לבית הלבן – כל המועמדים

לא פחות מ-25 טוענים לכתר מתחרים על תפקיד המועמד שינסה להדיח את דונלד טראמפ בבחירות לנשיאות ארה"ב בעוד שנה וארבעה חודשים. שני המובילים שבהם, ג'ו ביידן וברני סנדרס, מייצגים שני קצוות רחוקים. מה צופים הסקרים, האם טראמפ יובס בבחירות הבאות, ומי יהיה המתמודד הטוב ביותר עבור הדמוקרטים למשימה הזו? החישובים הקרים מציגים סיטואציה בעייתית ביותר עבור טראמפ, ונראה כי בעוד פחות משנה וחצי, אם הדמוקרטים יבחרו את המועמד הנכון, הם עשויים להצליח לכבוש מחדש את הבית הלבן.

אחת לכמה שבועות עולה ג'ון דילייני, חבר קונגרס דמוקרטי אנונימי למדי ממרילנד, על מטוס. היעד: איווה, הנמצאת 1,600 קילומטר ממרילנד - המחוז שאותו הוא מייצג בבית הנבחרים. איווה מכילה 99 מחוזות שונים, וטיסותיו התכופות – כמה עשרות פעמים ב-20 החודשים האחרונים – כבר הביאו אותו לכל המחוזות. אך דילייני לא מתעניין באמת בחייהם של תושבי המחוזות.

הוא רק רוצה להגשים את חלום חייו: להיות נשיא ארצות הברית של אמריקה.

איווה היא המדינה הראשונה שבה ייערכו פריימריז לקראת הבחירות הבאות לנשיאות ארה"ב, וזה יקרה בח' בשבט תש"פ, כאשר אז למעשה ייצא לדרך המרוץ לנשיאות ארה"ב, כאשר הזוכה בפריימריז יתמודד מול הנשיא טראמפ בבחירות שיתקיימו בט"ז חשון תשפ"א. למרות שהדרך עדיין רחוקה - ההצבעה באיווה תיערך כבר בעוד פחות משבעה חודשים, זמן שנחשב קצר מאוד במונחי בחירות אמריקאים.

דילייני יודע שהוא לא יכול לחכות, והוא חייב לייצר מומנט חיובי במדינה, בעיקר בכל הקשור לגיוס כספים, הקמת תשתית קמפיין, וחשוב מכל - שפשוט יידעו מי הוא.

ניצחון באיווה הוא בעיקר סמלי, והוא מייצר מומנטום חיובי ופרסום למתמודד. אולם אם מצרפים לזה ניצחון במדינות נוספות כמו ניו המפשייר, נבאדה ודרום קרוליינה, מדובר במומנטום חיובי שמכניס רוח של ניצחון במפרשים לקראת "יום שלישי הגדול" (סופר טיוזדיי), שיחול בז' אדר תש"פ, ושבו מצטרפות להכרעה תשע מדינות נוספות בבת אחת.

דילייני לא לבד, כמובן. סנאטורים דמוקרטים נוספים כמו ברני סנדרס, קורי בוקר וקאמלה האריס, ואפילו דמויות רפובליקניות כמו מושל אוהיו לשעבר ג'ון קייסיק, הגיעו כולם לאיווה בחודשים האחרונים, לקראת פתיחת המרוץ. מועמדים רבים אחרים שוקלים את צעדיהם, וכעת, לאחר בחירות אמצע הקדנציה, צפויה תקופת הכרעות עמוסה שבה הם יצטרכו להחליט אם לנסות ולאתגר את טראמפ כבר עתה, או לחכות למערכת הבחירות הבאה.

מוקדם? כן, זה שלב מוקדם במונחים ישראלים, אבל כלל לא מוקדם במונחים אמריקאים. קלינטון החלה את המרוץ שלה לנשיאות בערך בשלב הזה, שנתיים לפני שהפסידה לדונלד טראמפ. מרוץ מחייב הכנות: גיוס כסף, גיוס צוות, הקמת מטות לפחות בכמה מהמדינות הראשונות של הפריימריז, ורצוי ביותר מכמה. הוא מחייב תכנון, חידוד מסרים, הקמת בריתות. מאחרי בחירות האמצע ועד הפריימריז יש רק קצת יותר משנה. לא רחוק. הנה הסבר למה זה כבר מתחיל.

המשימה המרכזית תהיה: להפיל את טראמפ. אין ספק שבבחירות הבאות השאלה לא תהיה מי מועמד יותר טוב, השאלה תהיה סביב הנשיא טראמפ וסביב הלגיטימיות שלו לכהן כנשיא. הדמוקרטים ינסו לעשות הכל כדי להדיח את טראמפ מתפקידו וישתמשו לשם כך בכל התותחים הכבדים. השאלה הגדולה שתכריע במידה רבה את הסיכויים להדיח את הנשיא המכהן, היא זהות המועמד שירוץ נגדו. אין ספק כי מול טראמפ יהיה צורך במועמד חזק שיוכל להתמודד עם הסגנון האגרסיבי שמאפיין את הנשיא המכהן.

בשורות הבאות נביא לכם את כל השמות הגדולים במרוץ. יש ברשימה פוליטיקאים מכל קצוות הקשת הדמוקרטית. מאנשי שמאל קיצוני, ועד אנשי מרכז מתון. אנשי עסקים, צעירים ומבוגרים, וכמובן גם שמות שאנחנו מכירים מהעבר, של מי שניסו ונכשלו, וכעת ינסו שוב.

בשלב זה נראה כי מתוך 25 המתמודדים הדמוקרטים, יש סיכוי ריאלי למתמודדים הבאים: בראש צועד ג'ו ביידן, סגן הנשיא לשעבר, עם תמיכה בשיעור 34%-38% בקרב בוחרים דמוקרטים. מתחתיו נמצאים ברני סנדרס; הסנאטורית אליזבת וורן שנחשבת לאשה משכילה מאוד, קאמלה האריס, כוכבת הסבב השני; פיט בוטג'ג', ראש עיריית סאות-בנד, אינדיאנה. לשעבר לוחם בעיראק; קורי בוקר, לשעבר ראש עיריית נוארק, ניו-ג'רזי, שהצליח לקנות לו שם בהתבטאויות קיצוניות נגד שדולת בעלי הנשקים (NRA), שעלולות לשלהב את הפלחים הליברליים בבייס הדמוקרטי, אבל להרחיק דמוקרטים מתונים; ובטו אורורק, פוליטיקאי כריזמטי, שכמעט הביס את הסנאטור טד קרוז בבחירות לסנאט בטקסס הרפובליקנית ב-2018.

העימות שהיה לפני כשלושה שבועות היווה עדות מובהקת לתזוזת המפלגה הדמוקרטית שמאלה. תשעה מתוך עשרת המתמודדים אמרו כי כניסה בלתי חוקית לארה"ב, ללא ניירות, אינה צריכה להיות עבירה פלילית. כולם הסכימו שמהגרים בלתי חוקיים צריכים ליהנות משירותים רפואיים כמו אזרחים. האם המגמה הזו תביא לניצחון דמוקרטי בבחירות ב-2020? בשלב זה אין תשובה ברורה, אם כי הסקרים מצביעים על כך שטראמפ אינו מצליח להגביר את הפופולריות בקרב בוחרים שאינם נמנים על הבייס שלו.

המועמדים המובילים

ג'ו ביידן

סגן הנשיא לשעבר מתקופתו של ברק אובמה הוא ככל הנראה המתמודד החזק ביותר במרוץ. ביידן, נזכיר, היה סגנו של ברק אובמה, הנשיא השחור הראשון בתולדות ארה"ב. למעשה, ג'ו ביידן הוכתר כפייבוריט הדמוקרטי עוד לפני שבכלל הכריז על ריצתו. לפני שלוש שנים הוא ויתר על ההזדמנות לנסות לרשת את ברק אובמה בשל מותו של בנו, אולם לקראת סוף כהונתו הראשונה של דונלד טראמפ החליט לחזור למרכז הבמה.

הסקרים, שכולם חוששים להסתמך עליהם, הראו ועדיין מראים כי ביידן יכול לגבור על טראמפ ולהפוך כמה מדינות מפתח שעברו לרפובליקנים ב-2016 - בהן פנסילבניה ומישיגן - ההכרחיות לכל ניצחון של הדמוקרטים. גם הסקרים של ביידן על סיכוייו לזכות במועמדות המפלגה הדמוקרטית היו לצדו.

ג'ו ביידן (צילום: shutterstock)

על פי הסקר, שנערך בין יום שישי ליום שני בשבוע שעבר, 22% מהבגירים המזדהים כדמוקרטים או כעצמאים תומכים בביידן, לעומת 30% בסקר שנערך בחודש שעבר. התמיכה בו בקרב שחורים, שהם ציבור מצביעים חשוב במיוחד במפלגה הדמוקרטית, פחתה בזמן הזה בחצי, וכעת רק שניים מכל עשרה מצביעים כאלה תומכים בו.

יצוין כי על אף גילו המתקדם של הנשיא המכהן (76) - אם ביידן אכן יזכה במרוץ לנשיאות הוא יושבע בגבעת הקפיטול בגיל 78 ושלושה חודשים.

ברני סנדרס

מי שניצב במקום השני בסקרים הוא המועמד לשעבר לנשיאות ארצות הברית והסנאטור מוורמונט ברני סנדרס היהודי. סנדרס נמנה יחד עם סגן הנשיא לשעבר ביידן על המועמדים הפוטנציאליים לנשיאות המבוגרים ביותר - ואם יזכה יושבע בגיל 81. הוא לא נחשב לאוהד של ישראל – ובשנה שעברה אמר כי הוא לא מאמין לטענות הישראליות, לפיהן עשרות ההרוגים באחת ההפגנות על הגדר בעזה היו אנשי חמאס.

סנדרס זכה לאחרונה בקדנציה שלישית בסנאט האמריקני ובראיונותיו האחרונים אמר כי בחירות האמצע האחרונות, שבהן נבחרו לבית הנבחרים גם פלסטינית, צעירה בת 29 מניו יורק, מראות כי אזרחי ארה"ב מוכנים גם לנשיא פרוגרסיבי. 27% מקרב המצביעים הדמוקרטים תומכים במועמדותו.

ברני סנדרס (צילום: shutterstock)

סנדרס נהנה מאהדה עצומה בקרב פעילים ויש לו יכולת מוכחת לגייס מיליוני דולרים דרך הרשת. לאחר שהעלה לראש סדר היום של המפלגה הדמוקרטית נושאי מדיניות חברתיים כמו ביטוח רפואי ממלכתי ושכר לימוד חינם בקולג'ים. אך למרות התמיכה הברורה ברעיונותיו של סנדרס, רבים במפלגה הדמוקרטית מטילים ספק באפשרות שהפעיל החברתי הוותיק יצליח לגייס תמיכה מספיק רחבה שתאפשר לו להדיח מהשלטון את טראמפ.

קמלה האריס

הרחק מאחורי שני הקשישים, ניצבת קמלה האריס, הסנאטורית מטעם מדינת קליפורניה שהייתה האישה הראשונה ממוצא אפריקני ואסיאתי שנבחרה לתפקיד התובעת הכללית של המדינה. האריס בת ה-54 זכתה לכבוד שפוליטיקאים מעטים זוכים לו אחרי שנה אחת בלבד בסנאט - והיא החברה הצעירה ביותר בוועדת המשפט של הסנאט שאחראית בין השאר למינוי בכירים ומעקב אחר משרד המשפטים.

האריס נחשבת לאחד הקולות החדים והנוקבים נגד ממשל טראמפ, ועיני המפלגה נשואות אליה פעמים רבות בציפייה לראות כיצד תגיב. היא פעילה מאוד לקראת כניסה למרוץ, סיירה במדינות רבות, וההנחה הרווחת היא שהיא תתמודד.

במהלך העימותים האחרונים האריס תקפה את ביידן באופן קשה בכל הקשור לסוגיית ההפרדה הגזעית. האריס מתחה ביקורת על כך שביידן התגאה כי בפעילותו בסנאט הצליח בעבר לעבוד בצוותא עם מחוקקים תומכי ההפרדה הזו, ועל כך שבשנות ה-70 התנגד לתכנית שמטרתה הייתה להסיע ילדים אל בתי ספר מחוץ למחוז מגוריהם בניסיון להפחית את ההפרדה הגזעית. חילופי הדברים בין האריס לביידן הפכו לרגע בולט במיוחד בעימות המתוקשר. ביידן מצדו הזכיר את תרומתו בתחום זכויות האדם וטען כי האריס הציגה שלא נכונה את עמדותיו.

האריס, בתם של אב שחור מג'מייקה ואם הודית, קצרה רווח גדול מהופעתה בעימות. התמיכה בה גדלה ב-4% ועומדת כעת על כ-10% והיא ניצבת במקום השלישי. זו העלייה הגדולה ביותר שרשם בסקר החדש מועמד כלשהו. התמיכה בה גברה במיוחד בקרב שחורים, בקרב נשים ובקרב מצביעים המרוויחים לפחות 100 אלף דולר בשנה.

אליזבת וורן

מי שנחשבת לכוכב עולה במפלגה הדמוקרטית היא אליזבת וורן, שהייתה לאורך שבועות ארוכים במקום השלישי אחרי סנדרס. הסנאטורית ממדינת מסצ'וסטס הייתה בעברה רפובליקנית, וחצתה את הקווים לעבר השמאל. היא נחשבה לאחת מתומכותיה הגדולות של קלינטון בקמפיין הבחירות לנשיאות בשנת 2016. וורן מזוהה יחד עם ברני סנדרס כאחת החברות הליברליות יותר במפלגה הדמוקרטית.

וורן נכנסה לפוליטיקה לאחר שהתפרסמה כמבקרת הקשוחה של וול סטריט בעקבות המשבר הפיננסי. כמו סנדרס, גם וורן סבורה שהכלכלה מוטה לטובת האינטרסים של התאגידים. אחת התכניות המרכזיות שהציגה וורן היא מס של 2 סנטים לדולר על הון של יותר מ-50 מיליון דולר. היא טוענת באופטימיות שכך יהיה אפשר לגייס 2.75 טריליון דולר בעשור - סכום שיוקדש למטרות פרוגרסיביות כמו חינוך חינם לגיל הרך, לימודים בקולג' ללא תשלום ומחיקת חובות של הלוואות סטודנטים.

בעבר, היא לא היססה להיכנס לקרב עלבונות ישיר מול דונלד טראמפ, אך בחודשים האחרונים המומנטום הפנים-מפלגתי שלה נבלם, בעיקר לאור ספקות בנוגע לטענותיה כי היא צאצאית לשבט ילידים. בדיקת ד.נ.א שערכה בניסיון להוכיח זאת רק החמירה את המצב, וניסיונה זכה אף לגינוי מצד אחד השבטים. כך או אחרת, אם היא תתמודד, טראמפ צפוי לחגוג על הסוגיה הזאת.

בטו אורורק

בטו אורורק נחשב עד לפני כמה חודשים לכוכב העולה של המפלגה הדמוקרטית. אורורק, תושב אל-פאסו שבטקסס, היה מוכר רק למעטים עד לשנה שעברה, כשכפה על הסנאטור טד קרוז, רפובליקני מנוסה ועשיר, מרוץ צמוד ביותר בבחירות לסנאט אף שטקסס היא מדינה רפובליקנית מובהקת. בקמפיין הבחירות שלו שבר את שיא גיוס הכספים והצליח לכבוש את לבם של המוני מצביעים צעירים ובני מיעוטים בעזרת הרשתות החברתיות.

אורורק, אמריקני בן 46 ממוצא אירי, גדל באל-פאסו והוא דובר ספרדית שוטפת. במהלך קמפיין הבחירות שלו לסנאט היו שהשוו אותו לברק אובמה, וכבר אז הוא הוזכר כמועמד אפשרי לנשיאות ב-2020. הכוכב הדמוקרטי העולה הצליח בקמפיין הבחירות שלו לאסוף עשרות מיליוני דולרים מתורמים שהאמינו כי הוא יכול להיות הדמוקרט הראשון מאז 1994 שמצליח לנצח בטקסס במרוץ בחירות חוצה-מחוזות.

אורורק מתנגד חריף למדיניות ההגירה של טראמפ ורוצה להגביל את נשיאת הנשק. בימי ילדותו באל-פאסו הודבק לו הכינוי הלטיני "בטו", והוא מלווה אותו עד היום. בעזרת הספרדית השגורה בפיו ניסה לגייס את קולם של מצביעים היספנים, אוכלוסייה שהייתה נחוצה לו מאוד כדי לנצח במרוץ.

מלבד התמיכה הגדולה שזכה לה לפני הבחירות, הכריזמה של אורורק גרמה ליריבו קרוז לבקש את תמיכתו של שנוא נפשו דונלד טראמפ - מה שלבסוף סייע לו לגבור על אורורק ב-2.9%. תומכי המפלגה הדמוקרטית קראו מיד לאחר מכן לפוליטיקאי הטרי יחסית (בסך הכל חמש שנים בבית הנבחרים) להציע את עצמו למרוץ הנשיאותי.

פיט בוטיג'ג'

כשפיט בוטיג'ג', ראש העיר סאות' בנד, אינדיאנה, נשאל באחרונה מדוע כדאי לחברי מפלגתו הדמוקרטית להצביע דווקא לו בבחירות המקדימות, הוא השיב: זו ההזדמנות היחידה להצביע עבור מועמד מלטזי-אמריקאי, שמאלי, נוצרי-אפיסקופלי, וטרן, ראש עיר ומילניאל". ואכן, נדמה שההצהרה הזו מלווה כבמטה קסם את מועמדותו של הפוליטיקאי בן ה-37 של "ראש העיר פיט" (Mayor Pete).

אחרי שלושה חודשים בהם שקל את האפשרות להצטרף למרוץ לתפקיד מועמד הדמוקרטים לנשיאות ב-2020, הודיע בוטיג'ג' לפני כמה חודשים באופן רשמי על התמודדותו. הכרזתו היא תוצאה של מומנטום גדול ממנו הוא נהנה בחודשים האחרונים.

בוטיג'ג' נולד בסאות' בנד ב-1982 לאב ממלטה ואם למשפחה שורשית מאינדיאנה. ב-2011, בגיל 29 בלבד, התמודד על ראשות סאות' בנד, וניצח. מאז הספיק להיבחר מחדש, ליזום שורה של צעדים דרסטיים לפיתוח מרכז העיר ועידוד הגירה אליה. בין היתר ביצע שינוי מוחלט ברחובות הראשיים, שיקם מבנים ישנים ומבני תעשייה ועוד.

גם כשהוא נשאל מה סיכוייו לנצח את דונלד טראמפ, לבוטיג'ג' אין בעיה לשלוף מיד הסברים בוטחים. לו, בניגוד לנשיא שחמק מווייטנאם בגלל "דורבנים בכפות הרגליים", יש ברקורד שירות צבאי משמעותי. הוא, בניגוד לנשיא, למד באקדמיה. והוא, בניגוד לנשיא, דובר שפות זרות, שבע ליתר דיוק, כולל נורווגית שאותה למד באופן אוטודידקטי.

הנשיא הכי לא-פופולרי

למרות שהבאנו רק את ששת המתמודדים החזקים ביותר, בפועל במפלגה הדמוקרטית יש לפחות 25 טוענים לכתר. למה יש כל כך הרבה מתמודדים? הם כולם מזהים הזדמנות. כלומר, סבורים שאפשר לנצח את טראמפ. הם לא רוצים לחכות עוד סיבוב, כי נדמה להם שחילופי שלטון יבואו ב-2020. האם הם צודקים? למעשה יש להם על מה להסתמך: טראמפ הוא הנשיא הכי לא-פופולרי שהיה אי-פעם בארה"ב.

לפי הפרשן לענייני ארה"ב של מעריב, שמואל רוזנר, ממוצע התמיכה בנשיא טראמפ עומד על 40%. לדברי רוזנר, לדווייט אייזנהאואר היו 65%. לרונלד רייגן 53%. לג'רלד פורד, שלא הצליח להיבחר מחדש, 47%. לג'ימי קרטר, שגם הוא לא הצליח, 46%. הארי טרומן נבחר מחדש ב-1948, אבל די בקושי. הוא היה פופולרי ב-5% יותר מהממוצע של טראמפ. כך שברור שיש לנשיא בעיה.

אלא שלדברי רוזנר, לטראמפ יש יתרון מובנה, שאין דרך לבטל אותו. הוא הנשיא. מאז שנת 1900 – כשטדי רוזוולט היה נשיא ארצות הברית – 19 נשיאים ניסו להיבחר מחדש. מתוכם 14 הצליחו. חמישה נכשלו. ובעצם, ארבעה מתוך 18. זה כמעט 80%.

רוזנר מציע להוסיף לזה עוד נתון חשוב: כאשר נשיאים לא נבחרים מחדש, זה בדרך כלל משום שהכלכלה בצרות. מיתון, חוסר שביעות רצון, תחזית שלילית, דאגה. זה מה שקרה לקרטר. אבל חשוב יותר, זה מה שקרה לבוש האב. נשיא אהוד בסך הכל, שיצא למלחמה מוצלחת בעיראק וניצח בה. שבימיו התמוטט הגוש הסובייטי וארצות הברית הוכרזה כמנצחת במלחמה הקרה. ובכל זאת, הפסיד. מדוע הפסיד? היועץ של ביל קלינטון, שניצח אותו, ניסח זאת במשפט המפורסם: "זו הכלכלה, טיפש".

אם זו אכן הכלכלה, אין סיבה שטראמפ לא ינצח. הוא הנשיא המכהן, והוא הנשיא המכהן בתקופה שבה הכלכלה במצב טוב. אפילו טוב מאוד. במרץ האחרון, במסגרת סקר גדול, התברר שמחצית מהאמריקאים מסכימים שמצב הכלכלה מצוין, או לפחות טוב. לפני שנתיים, כאשר טראמפ נבחר, רק רבע מהאמריקאים חשבו כך. לפני כשש שנים, כאשר ברק אובמה הצליח להיבחר מחדש, הוא עשה זאת אף על פי שרק 14% מהאמריקאים חשבו שהכלכלה במצב טוב. ומה ב-2008? זו השנה שבה אובמה נבחר, מיד לאחר שפרץ משבר כלכלי גדול. רק 7% חשבו אז שהכלכלה האמריקאית במצב טוב. אף אחד לא חשב שהיא במצב מצוין.

כלומר, לטראמפ יש דרך פשוטה להסביר לבוחרים למה כדאי להם להמשיך איתו. מאז שנבחר, הוכפל שיעור האמריקאים הסבורים שהכלכלה במצב טוב. לפי רוזנר, סביר שטראמפ יגרוף מעט קרדיט על כך. לדבריו, הבוחרים יחשבו פעמיים לפני שהם מחליפים אותו במועמד דמוקרטי, אולי אפילו עם נטיות סוציאליסטיות, שמי יודע מה יעשה לכלכלה. ואכן, לדברי רוזנר, טראמפ מקבל קצת קרדיט. באופן קבוע, התמיכה במדיניותו הכלכלית גבוהה יותר מהתמיכה בו באופן כללי. בטראמפ תומכים רק 40%, בכלכלה של טראמפ כ-49%.

הרי בזה פתחנו: אחוז התמיכה הכללי בטראמפ נמוך. הכי נמוך. אלא שזה לא המאפיין המעניין היחיד שאפשר לדבר עליו. אחוז התמיכה בטראמפ הוא לא רק הכי נמוך אלא גם הכי יציב. דוגמאות: אחוזי התמיכה באובמה נעו בין 38% בשפל לבין 69% בשיא. הבדל של יותר מ-30%. אחוזי התמיכה בקלינטון נעו בין 37% בשפל לבין 73% בשיא. הבדל שמתקרב ל-40%. התמיכה בטרומן הייתה 22% בשפל ו-87% בשיא. הבדל של 65%. ומה אצל טראמפ? בשפל היו לו 35%, בשיא 46%. רק כ-10% הבדל. הרבה פחות מאייזנהאואר (כ-30%), מרייגן (כ-30%), מבוש הראשון (60%) והשני (65%!). הרבה פחות מכל נשיא שבא לפניו.

זה אומר שטראמפ יצטרך לנצח בבחירות עם אחוזי תמיכה נמוכים יחסית. אפשרי? קצת בדוחק. כדאי להתחיל בעובדה הבאה: בבחירות 2016 טראמפ ניצח עם 46.1% מהקולות. אחוז התמיכה המקסימלי שטראמפ קיבל במהלך כהונתו זהה: 46%. כלומר, אם יוכל להגיע לבחירות בשיא, אולי יוכל לשחזר ניצחון בדיוק באותו האופן שבו ניצח פעם קודמת את קלינטון. הוא יקבל פחות קולות – כי בכמה מדינות גדולות הפער לטובת הדמוקרטים יהיה משמעותי – אבל יזכה ביותר אלקטורים מיותר מדינות. כמובן, כדי שכל הטוב הזה יקרה לו, הוא צריך מולו מועמד דמוקרטי שלא יצליח הרבה יותר מקלינטון. היא קיבלה כ-48% מהקולות. פחות ממחצית. אם הייתה עוברת את ה-50%, מן הסתם הייתה מנצחת.

עשר מדינות באמריקה הכריעו את המרוץ הקודם בהצבעה צמודה, בפער של עד 2%. בפלורידה, טראמפ ניצח ב-0.5%. במינסוטה, קלינטון ניצחה בפחות מ-1%. באריזונה, טראמפ ניצח בפחות מ-2%. גם בקרוליינה הצפונית. קלינטון ניצחה בנבדה בפחות מ-1.5%. טראמפ ניצח בפנסילבניה ובוויסקונסין בפחות מ-0.5%. אלא שהפרשן האמריקאי הוותיק צ'רלי קוק עלה על משהו מעניין: עשר המדינות שהוכרעו בקושי שוות 125 אלקטורים. המדינות שטראמפ ניצח בהן בפער זעום שוות 101 אלקטורים. המדינות שקלינטון ניצחה בהן בפער זעום שוות רק 24 אלקטורים. זה אומר כנראה שטראמפ תלוי בגחמות של מצביעי המדינות הצמודות הרבה יותר מהמועמד הדמוקרטי. אם שתיים-שלוש מדינות כאלה ישנו את דפוס ההצבעה שלהן ב-2%, טראמפ לא יוכל לנצח.

מה שמעניין עוד יותר הוא מי מהמועמדים הדמוקרטים מביא את התוצאה הטובה ביותר מול טראמפ. סקר בקרוליינה הצפונית הראה שביידן מנצח את טראמפ ב-3%, ברני סנדרס ב-1%, קמלה האריס מפסידה לו ב-1%, אליזבת וורן ב-2%. קשה עדיין לדעת מי יהיה המועמד או המועמדת; קשה גם לדעת מה יהיה מצב הכלכלה והביטחון; וקשה עוד יותר לדעת מי יזכה בבחירות כשהכל תלוי ב-1% או 2%.

מה שבטוח הוא שאמריקה מפולגת מאי-פעם. המפלגה הדמוקרטית שברה שמאלה בחדות, ובמפלגה הרפובליקנית שברו ימינה, עם נשיא לא שגרתי, שמוביל מדיניות שאיש לא חלם כי מעשי בכלל להוביל בעידן הנוכחי. וישראל? היא נזהרת שבעתיים הפעם לא להתערב בבחירות. אין ספק כי טראמפ היה הנשיא הטוב ביותר בהיסטוריה עבור ישראל. בירושלים איש לא יביע תמיכה פומבית באף מועמד, אבל קל לשער את מי מעדיפה ממשלת ישראל שיעמוד בנשיאות ארה"ב.

פורסם לראשונה בשבועון "הדרך".