כרוניקה של שנאה: על היווצרותה של שנאת חינם

לפני מספר שנים התגורר בעיר אלעד ניצול שואה בשם דוד צבי טאובר. בערוב ימיו הוא התראיין לעיתון מקומי ושיתף את הקוראים בזיכרונותיו מהעיירה בה גדל.

הוא סיפר שבעיירת ילדותו התגוררו כ-150 משפחות יהודיות שהיוו מיעוט ביחס לרוב התושבים שהיו גויים, למרות שבדרך כלל מיעוט נוטה להתכנס ולהתאחד, הרי שבעיירה שלהם היהודים היו מפולגים לכ-20 פלגים וקבוצות שהיו מסוכסכות זו עם זו, המריבות ביניהם הגיעו לרמה כזאת שבכל שבת היה מוצב שוטר פולני גוי בבית הכנסת כדי לשמור על הסדר שאילולי כן, המתפללים היו מגיעים לתגרות ידיים...

עוד הוא סיפר שהאבא שלו שהיה אדם אמיד שכר מורה פרטי עבור ילדיו, יום אחד מסיבה כלשהי הוא פיטר אותו ובשל כך המורה שמר טינה עזה כלפי משפחת טאובר, כשהנאצים הגיעו לעיירה הם העלו את כל היהודים למשאיות כדי לגרש אותם, קשה אפילו לדמיין את הבלבול והחרדה שהאנשים חשו באותה שעה כשנעקרו בבת אחת מבתיהם והפכו לחסרי כל. והנה בעיצומה של הסערה בתוך בליל צרחות הנאצים ונביחות כלבים אימתניים הופיע לפתע המורה בפני משפחת טאובר והחל לבוז להם ולשמוח לאידם על כך שהם נדרשים להסתופף יחד עם העניים ופשוטי העם.

למה אנשים שונאים זה את זה?

הסיפורים המזעזעים הללו הביאו אותי להתעמק ולהבין מה זאת בעצם שנאה ולמה אנשים שונאים זה את זה?

בארון הספרים היהודי ישנו ספר עתיק בשם 'אורחות צדיקים'. בהקדמה מבאר הכותב את מטרת הספר ומסביר זאת באמצעות משל על אדם שמבקש לבשל תבשיל, תחילה ילקט את המרכיבים השונים הדרושים לתבשיל ולאחר מכן עליו לתת מכל מרכיב את המינון המדויק שדרוש שאם לא כן התבשיל יצא פגום, הנמשל הוא נפש האדם אשר יש בה תכונות ומידות שונות וכשהאדם מבקש לבנות את אישיותו באופן הראוי חובה עליו לדעת באיזה מינון עליו להשתמש מכל מידה שיש בו, הספר מונה 24 תכונות שקיימות אצל כל אדם ומבאר באיזה אופן יש להשתמש בכל תכונה ומידה.

הפרק השישי בספר מוקדש למידת השנאה. ובכן, מתברר שבכל אדם קיימת מידה של שנאה, זו מידה היחידה שיש עליה איסור מפורש בתורה כפי שכתוב "לא תשנא את אחיך בלבבך", המחבר מזהיר כי כאשר אדם לקוי במידה הזאת ושונא אדם אחר הרי שיגיע לספר עליו לשון הרע ותמיד יחפש להצדיק את שנאתו, בהמשך ידרוש את רעתו וישמח לאידו וינקום בו ולא ירחם עליו אפילו הוא דחוק מאד.

שלושה שלבים בתהליך השנאה

אם נבחן את דבריו נמצא שיש בתהליך השנאה שלושה שלבים שלצורך העניין נקרא להם, לב, מוח וידיים: 

שלב הלב מתייחס למידת השנאה שמצויה בליבו של כל אדם - מעין גחל שממתין למשב רוח בדמות אדם שראוי לשנוא אותו וכשאדם כזה נמצא הרי שהגחל יתלבה ויהפוך לשלהבת.

שלב המוח מתייחס ליצירת הסברים הגיוניים שהשונא מפתח במוחו כדי להצדיק את השנאה, הדבר מגיע לידי ביטוי בסיפור לשון הרע שזו פרשנות שלילית והגיונית שנועדה להצדיק את השנאה.

שלב הידיים לאחר שהשונא בוער ברגש השנאה ולאחר שהשתכנע בצדקת שנאתו היא דוחפת אתו לפעול בכל דרך כדי לפגוע ולהביא לדחיקתו וסילוקו של מושא השנאה.  

יש מספר סיבות שמעוררות שנאה, זה יכול לקרות כתגובה לפגיעה אישית בגוף, בממון או בכבוד, זה יכול להתפתח מתוך קנאה, ויש סוג של שנאה נוספת שהיא הנפוצה ביותר וחסרת כל הגיון וזוהי שנאת האחר בשל היותו אחר. זאת הסיבה לשנאה בין גזעים שונים, בין עמים, ולצערנו גם בין עדות שונות בעם היהודי. זוהי שנאת חינם. 

שונאי ישראל מכירים בחולשה האנושית

לאורך ההיסטוריה נראה שגדולי שונאי ישראל הכירו בחולשה האנושית הזו והשתמשו בה היטב כדי לקדם את האג'נדה שלהם:

פרעה (שככל הנראה היה האנטישמי הראשון):

שלב הלב – "הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו"

שלב  המוח – "הבא נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו"

שלב הידיים – "וישימו עליו שרי מסים למען ענותו בסבלותם"

המן

שלב הלב – "ישנו עם אחד מפזר ומפרד בין העמים" 

שלב המוח – "ואת דתי המלך אינם עושים ולמלך אין שוה להניחם"

שלב הידיים – "אם על המלך טוב יכתב לאבדם"

היטלר

שלב הלב – הגדרת היהודים ככגזע נחות

שלב המוח – תליית כישלון מלחמת העולם הראשונה והבעיות הכלכליות ביהודים

שלב שלישי – הפיתרון הסופי...

בספר 'תליינים מרצון בשרות היטלר' מאת דניאל יונה גולדהגן נחשף שבמערך ההשמדה של הנאצים השתתפו אזרחים רבים שניהלו חיים נורמטיביים וגידלו משפחות ובמקביל, מתוך בחירה חופשית עסקו ברצח ללא נקיפות מצפון, השפל המוסרי שבני אדם מסוגלים להגיע אליו מלמד אותנו עד כמה גדולה כוחה של השנאה ולאיזו דיוטה תחתונה היא עלולה להוביל את האדם.

נמצא אם כן, שמוטלת עלינו חובה לשמור היטב על אותה גחלת שנאה שטמונה בלבנו, שאם לא, היא עלולה להביא אותנו למחוזות אפלים במיוחד.