האבכה בחודש החמישי?

פרשת דברים נקראת תמיד בשבת שלפני יום האבל של העם היהודי – תשעה באב. כמובן, הקשר ביניהם הוא מהותי.

נראה נקודה אחת, אקטואלית מאוד לכולנו.

ספר דברים נקרא גם "משנה תורה", משום שבספר זה, משה חוזר ושונה באוזני בני ישראל מצוות שנאמרו כבר בחומשים קודמים, אולם גם מתווספות בו מצוות חדשות שלא הוזכרו קודם.

לפני שמשה מזכיר את המצוות, הוא מקדים הקדמה ארוכה, ובין היתר הוא מוכיח את בני ישראל על כך שהם הכעיסו את הבורא במהלך שנות הנדודים במדבר. משה מזכיר להם את ההיסטוריה רווית החטאים והוא מוכיח אותם על כך, אולם מטרת הזכרת החטאים היא כדי לעודד את העם ולומר לו - חטאתם, אולם למרות זאת, בורא עולם הוא קל מלא רחמים והוא מחל לכם, וההוכחה לכך היא שהוא מכניס אתכם לארץ (רמב"ן).

הרמב"ן מוסיף משהו נפלא: "שלא יאמר אדם, לא נוכל לרשת את הארץ, כי אין אדם אשר לא יחטא". כלומר, יתכן מצב בו אדם מישראל יאמר לעצמו – אין סיכוי שנצליח לרשת את הארץ, שהרי כל אדם "נופל" בשלב זה או אחר בחטא מסוים. משה רוצה לטעת תקווה בתוך כל אדם ואדם, והוא אומר - אל לו לאדם להתייאש מן הסליחה! הנה, אתם חטאתם פעם אחר פעם במדבר, ובכל זאת אתם עומדים בשערי הארץ המובטחת. הקדוש ברוך הוא ממתין לאדם שיבקש מחילה, וידו פשוטה לקבל את השב.

אבא תמיד סולח לילדיו, כך שתמיד יש תקווה.

דברי נחמה אלו, שנאמרו מפי משה טרם כניסתם לארץ, מקבלים משנה תוקף בתקופת ימי האבלות על החורבן ועל גלות בני ישראל מארצם.   

עם ישראל עדיין שרוי בגלות הארוכה. פעמים אדם שואל את עצמו – האם הגאולה תבוא? האם בית המקדש יבנה? האם נצליח לרשת את הארץ כבתחילה? דבריו של משה עומדים בשיא תוקפם, והתשובה זועקת שכן! הנה, משה מראה לעם ישראל, שכשהעם מבקש סליחה, הבורא מרחם עליהם והוא מביא אותם אל מקום מבטחים.

בסיום גלות בבל, עת שבו ישראל לארצם ובנו מחדש את בית המקדש השני, נשאלו הכהנים והנביאים: "הַאֶבְכֶּה בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִשִׁי הִנָּזֵר (לפרוש מתענוגות) כַּאֲשֶׁר עָשִֹיתִי זֶה כַּמֶּה שָׁנִים" (זכריה ז', ג')? והתשובה הייתה: "כֹּה אָמַר השם צְבָ-אוֹת לֵאמֹר: מִשְׁפַּט אֱמֶת שְׁפֹטוּ, וְחֶסֶד וְרַחֲמִים עֲשֹוּ אִישׁ אֶת אָחִיו, וְאַלְמָנָה וְיָתוֹם, גֵּר וְעָנִי אַל תַּעֲשֹׁקוּ, וְרָעַת אִישׁ אָחִיו אַל תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם" (ט'-י').

הנביא זכריה ממשיך לנחם את העם: "כֹּה אָמַר השם: שַׁבְתִּי אֶל צִיּוֹן וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלָים, וְנִקְרְאָה יְרוּשָׁלַים עִיר הָאֱמֶת וְהַר השם צְבָאוֹת הַר הַקֹּדֶשׁ. כֹּה אָמַר השם צְבָאוֹת: עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלָים וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים, וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַֹחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ.

"...כֹּה אָמַר השם צְבָאוֹת: הִנְנִי מוֹשִׁיעַ אֶת עַמִּי מֵאֶרֶץ מִזְרָח וּמֵאֶרֶץ מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ, וְהֵבֵאתִי אֹתָם וְשָׁכְנוּ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלָים, וְהָיוּ לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים בֶּאֱמֶת וּבִצְדָקָה... וְהָיָה כַּאֲשֶׁר הֱיִיתֶם קְלָלָה בַּגּוֹיִם בֵּית יְהוּדָה וּבֵית יִשְֹרָאֵל, כֵּן אוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם וִהְיִיתֶם בְּרָכָה. אַל תִּירָאוּ, תֶּחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם".

מתי יתגשמו דברי נחמה אלו? מה מוטל עלינו לעשות כדי שנזכה להגשמת הנבואה? אומר הנביא: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשֹוּ: דַּבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם. וְאִישׁ אֶת רָעַת רֵעֵהוּ אַל תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם, וּשְׁבֻעַת שֶׁקֶר אַל תֶּאֱהָבוּ, כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה אֲשֶׁר שָֹנֵאתִי נְאֻם השם".

מילים אלו, "אמת ושלום", הן מילות המפתח לגאולה.

התגשמותו של העתיד תלויה במידה בה העם אוהב את האמת והשלום. אלה הם היסודות אשר בקיומם או בשלילתם תלויים קיצה או המשכה של הגלות, הן החיצונית והן הפנימית. 

בימים אלו, עלינו לעשות חשבון נפש ולשאול את עצמינו, האם מוותרים אנו על האמת למען השלום?

אם נעשה תיאום בין השלום והאמת, ונחיה לאורם, נזכה לדברי הנביא: "כֹּה אָמַר השם צְבָ-אוֹת: צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִֹירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָֹשֹוֹן וּלְשִֹמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ".

לאחר שהבנו את זה, נסיים בשאלה שנשאלו בני ישראל בשובם מגלות בבל, ואת התשובה יענה כל אחד לעצמו: הַאֶבְכֶּה בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִשִׁי?