"דביר הספיק להותיר חותם על הרבה אנשים"

יואב שורק, אביו של דביר הי"ד שנרצח בפיגוע דקירה בגוש עציון, סיפר הבוקר (ראשון) על השבת הראשונה שעברה המשפחה האבלה בלי דביר.

בראיון לכאן רשת ב' אמר שורק: "ביקשתי שישחררו לנו לעשות את השבת כמו שאנחנו רגילים, כדי שתהיה לנו השבת המשפחתית שלנו, כי זה היה לי מאוד חשוב, וברוך השם יש לנו משפחה גדולה. תמיד יש מישהו חסר, והשבת זה היה דביר".

שורק סיפר כי למרות הכאב הרב, החיים לא נעצרים: "כשעמדתי בבית הכנסת, איפה שהוא היה רגיל לעמוד לידי, בכיתי כל הזמן כי הוא לא היה שם וידעתי שזה לא שהוא במקרה לא פה בשבת. אני מניח שעוד אבכה הרבה, אבל יש לחיים עוד הרבה מה להציע. אף אחד לא הבטיח לנו אותו מראש".

האב השכול ציין כי היה לו חשוב לדעת – וכך אכן עלה מהתחקיר – שדביר לא סבל: "אני חושב שהוא אפילו לא יודע שתקפו אותו, כי התקיפה הייתה ברוטלית מאוד אבל כזו שמשתקת מיד. באו אליו מאחור. מבחינתי, הוא חי 19 שנים יפות. כשאני חושב עליו אני לא מצטער בשבילו – אני מצטער בשבילנו שהוא לא יהיה לנו יותר".

אביו של דביר סיפר בהרחבה על אופיו המיוחד: "דביר היה ה'סנדוויץ'' שלנו – הרביעי מתוך שבעה. הוא היה מאוד משפחתי, ילד של חיבורים. דביר היה השתקן יחסית אצלנו, למרות שכשהוא כתב – הוא כתב יפה וידע להתנסח. הצד הבולט שלו היה ההקשבה והקליטה".

"הוא היה מאוד רגיש לצד האנושי. נכנסה בשבת קבוצה של חברים שלמדו איתו בישיבה התיכונית. הם סיפרו עליו. כל הסיפורים חוזרים להקשבה שלו, לסקרנות ולהתבוננות שלו אל העולם, שהקשיבה וקלטה, ועשתה הרבה טוב לאנשים. הוא הספיק להותיר חותם על הרבה אנשים", אמר שורק.

"הוא לא היה לחוץ על התוצאה", הוסיף האב, "הוא השקיע ונהנה ועבד, אבל הלך לדבר הבא. הוא עשה ניסויים בלגדל דברים בגינות, בכל מקום מצאנו גינה. הרבה דברים נכשלו – והרבה דברים הצליחו. בשבת אכלנו עגבניות שהוא גידל, שקטפנו לפני יומיים".

בהתייחסו ללכידתם של הרוצחים על ידי כוחות הביטחון, אמר שורק כי אין לו עניין לדעת מי הם וכמה זמן יישבו בכלא: "זה לא מעסיק אותי בכלל. גם כי האובדן הזה לא קשור לזה, דביר איננו ולא יחזור בגלל פגיעה של מישהו כזה או אחר. גם בגלל שבהסתכלות על הקונטקסט הלאומי של הסיפור – הסיפור הוא לא בני הדודים מבית כאחל. יש כאן מערכה ארוכה מאוד, הפרטים פחות חשובים".

"בגדול אנחנו מנצחים במערכה הזאת", הדגיש שורק, "אבל אנחנו עושים את זה כבד ולאט, וגם בגלל הלב היהודי שלנו – שאני לא רוצה לוותר עליו בקלות – שלא יודע להכריע כל כך".