"עכשיו פגעו בך, ושתקת. אז בבקשה, תברך את חברה שלי"

סיפורו של הבחור מעוכב השידוך שמחפש את האישה בה פגע, בהחלט קשה. תגובות רבות לכתבה הזו באמת לא היו מכבדות. כולנו טועים, כולנו היינו ילדים ועשינו שטויות, ולכן לא מכבד להגיב - כפי שהכותבת ציינה בכתבה הנוספת. אני מאמינה שגם ככה היה לבחור קשה לחשוף את הסיפור. זה ממש לא פשוט. אבל אני רוצה לספר לכם על משהו דומה, רק בצורה הפוכה.
יש לי חברה שהייתה מעוכבת שידוך, והתקרבה לגיל 32. היא אמרה לי, "מה יהיה? עוד פעם אחגוג יום הולדת כרווקה?".

באותו שבוע היתה בדיוק הפרשה שבה נכתב על יוסף הצדיק "ויריצוהו מן הבור", אז אמרתי לה – "מאמינה שהישועה שלך תהיה כמו יוסף. ה' הוא כל יכול, ועוד לא תספיקי לעכל - וכבר תהיי כלה...".
החלטנו ביחד שביום זאת חנוכה נצא לסבב תפילה, ואכן, זה מה שעשינו. התחלנו את הבוקר אצל רבי שמעון וסימנו אצל הצדיק מיבניאל. כאשר יצאנו מיבניאל, אמרתי לה שאני מרגישה שהישועה כבר בפתח. לא יודעת להסביר, לא נביאה אני... אבל הרגשתי מחוברת לה'.
בחזור הביתה עצרנו לאכול במסעדה מסוימת. התיישבנו וניגש אלינו מלצר נחמד ולקח מאתנו את ההזמנה ותוך כדי שאנחנו יושבות ומחכות למנה אנחנו נחשפות לשיח לא נעים של מנהלת המלצרים,

שפתאום החליטה שהארגון במסעדה לא לפי טעמה, והתחילה ולהשפיל את המלצר בכל מיני ביטויים לא נעימים, לא אאריך בדברים.

בקיצור, אני וחברה שלי מסתכלות ונדהמות איך היא יורדת עליו, צועקת ומשפילה, והוא לא מגיב. פשוט שותק.

ואז חברה שלי (שקוראים לה מרים) אומרת לי: "תקשיבי, חייבים לבקש ממנו ברכה". אני לא חושבת פעמיים, מיד קוראת לו, והוא מגיב בהיסוס – 'מה היא רוצה ממני'...

אני לא מוותרת, מבינה שזו ההזדמנות שלנו, מתעקשת ואומרת לו "בוא רגע בבקשה, יש לי משהו חשוב לומר לך". והוא בא...

אני אומרת לו: "תקשיב, קרה כאן משהו שעליו אומרים שמי שמעליבים אותו והוא שותק - הוא מקבל כוח חזק בפה לברך. אתה, עכשיו פגעו בך ושתקת. בבקשה ממך, תברך את חברה שלי". הוא מסתכל עלי כאילו נפלתי מהירח. מה היא רוצה ממני, הדתייה הזו?... 
אני אומרת לו: "אני רואה שאתה לא מאמין למה שאני אומרת, אבל עזוב, לא צריך שתאמין. פשוט תחזור אחרי". ואז אני אומרת לו: "תגיד מרים בת גילה אורה תוך חודש כלה", והוא חוזר אחרי.

ואני מנצלת את השעה ואומרת לו שיברך את אבא שלי, שבדיוק חלה במחלה שיצא ממנה, והוא חזר אחרי מילה במילה: "יעקב בן איטו יצא מהמחלה"... 
תקשיבו טוב. אני לא נכנסת לכל הפרטים הקטנים, רק אדבר לכם את האוזן. קחו לוח שנה ותבדקו מה היה התאריך--- זאת חנוכה השנה, אגלה לכם שזה היה ג' טבת. ואני רוצה לספר לכם שבדיוק חודש מאותו יום בג' בשבט, החברה שלי הפכה להיות כלה.

לא יום לפני ולא יום אחרי... בדיוק חודש מאותו יום של הברכה.

אז אנא מכם, וגם מאותו הבחור שעליו הייתה הכתבה - מתפללת בשבילך שהיה לך הזכות לשתוק ולא להגיב לאלה שהגיבו לך בצורה פוגעת, להיפגע ולא להתפרץ, להיות מהנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים.

ואם אכן כך עשית, בחור יקר, תעצור רגע, כי יש לך כוח בפה. תברך את עצמך ואת כל חבריך, וכמובן אל תשכח את כל בני ובנות ישראל המצפים לישועתם. בבקשה ממך, ברך את כל הבחורים והבחורות בישראל, שבתוך חודש ישמע קול מצהלות חתנים בחופתם ונערים במשתה נגינתם.

כן, תגיד "תוך חודש" ואל תצחק, כי ה' הוא כל יכול. ואם החברה שלי סגרה שידוך בתוך חודש - ואני יכולה לומר לכם שלא היה לה כלום לפני, ההצעה נולדה באותו ערב כשהיא חזרה הביתה - גם לכם יכולים לקרות ניסים.
אין עוד מלבדו ואפס זולתו.

בסוד אספר לכם שגם לאבא שלי היתה ישועה, תודה לה'. כי אבא שלי שה' ישמור אותו בריא בבריאות איתנה עד 120 עם אמא שתחי', הוא אדם מבוגר בן 73, אשר חלה בסרטן הערמונית, וכאשר גילו לו את המחלה, זה כבר היה בשלב מתפרץ וברמה גבוהה.

לאורך כל הדרך ראינו ישועות בזכות הברכה, הן בתגובה להקרנות, שאדם בגילו ברוב המקרים לא שורד הקרנות או נופל למשכב, ואבא שיחיה - למעט חולשה - עבר חודשיים של הקרנות בחסדי שמיים.

השיא של הסיפור הוא שכשישבנו מול הפרופסור בבדיקה השגרתית לאחר ההקרנות, אני ישבתי רגועה ובטוחה. ידעתי בדיוק מה אנחנו הולכים לשמוע.

ואכן, לא הופתעתי כשהפרופסור היה בהלם, ואמר שמעודו הוא לא ראה דבר כזה, שאבא היה לפני תחילת הטיפול ברמה של 15 בגודל הסרטן, וביום הבדיקה הגיע ל-0.01, כלומר הכול נעלם.

הפרופסור אמר לנו שהוא ציפה שזה ירד, אבל לא למספר הזה...

אז תגידו לי אתם אם זה לא שווה פרסום. שאנשים ילמדו מה זו שתיקה, ואם פוגעים בך או מעליבים אותך – תשתוק. אתה רק תרוויח.

וגם להפך, שאנשים יבינו מה זה לפגוע באחר.

אסיים בברכה שנאהב כל אחד ואחד באשר הוא, כי כולנו ילדים של ה'.