רבי אהרן רוקח מבעלא: סיפורים מרתקים לדמותו הקדושה

רבי אהרן רוֹקֵחַ מבעלז זצ"ל (אלול התר"מ - כ"א באב התשי"ז) היה האדמו"ר הרביעי של חסידות בעלז. תחת הנהגתו השתקמה חסידות בעלז בארץ ישראל לאחר השואה. גדול היה רבי אהרן מבעלז זצ"ל ליהודים. רצוי לכל אחיו, דורש אך טוב לעמו ודובר שלום לכל בית ישראל. בולט ומיוחד בעיני בשר ודם היה הרבי מבעלז בלהשמיע אך טוב על ישראל. לא אבה להטות אוזן מלשמוע דבר רע על איש מישראל גם אם זה היה נכון.

מאידך גיסא, עם לימוד זכותו על ישראל, הצטייר הרבי כקדוש וטהור, מלאך אלוקים. כל מי שזכה להסתופף בצלו של הצדיק הקדוש מבעלז זיע"א, ראה והכיר במוחש שגופו הקדוש נעשה כולו נשמה רוחנית. ורק מפני שהגוף הקדוש שכן בעולם הזה, לכן בדברים מסוימים התנהג מרן זיע"א כדרך העולם, וגם זה – שלא כדרך הטבע.

כל הנהגתו של כ"ק מרן זיע"א בענייני אכילה היתה מופלאה ולמעלה מהשגת אנוש. רק בשעות הלילה המאוחרות היה "סועד" את סעודתו הדלה, עם מאכלים שנעשו ע"פ מתכון מיוחד שהיה מקלקל כל טעם של מאכל ערב. בד"כ היה זה פחות משני כזיתים של "המוציא"; כפות ספורות של "מרק", שהיה מורכב ממים שבישלו בו בצל קטן, תפו"א קטן וחצי גזר, עם גרם אחד של חמאה. זה כל מה שאכל הרבי במשך עשרים וארבע שעות!

אם נרצה, נוכל לתמצת במילים ספורות את גודל אהבתו את ישראל, כמו שהתבטא כ"ק מרן זי"ע בעצמו. היה זה כאשר נקרא פעם רופא אל מרן בכדי לטפל בעיניו, ובאמצע הטיפול הבחין הרופא כי מרן שקוע במחשבותיו, וכלל אינו שת ליבו לנעשה מסביב. הפנה אליו הרופא את תמיהתו: "באלו מחשבות שקוע כבודו כל כך?". נענה ואמר: "שקוע הנני בהמלצת טוב על כלל ישראל".

כי זאת היתה תמצית חייו הקדושים. לחשוב טוב על כל יהודי מישראל. נאים הדברים למי שאמרם, ולא לחינם כינוהו גדולי הדור בתואר "הרבי מברדיטשוב של דורנו".

מפורסמים הם דברי הספדו של הגאון הגדול רבי יוסף שלמה כהנמן זצ"ל, ראש ישיבת פוניבז', אותם נשא במלאות ימי ה"שלושים" להסתלקותו של הרבי מבעלז, כאשר הביא את דברי הרמב"ם, "כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה', והלך ישר כמו שעשהו האלוקים, ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם, הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים", והפטיר בכאב עצור: "גם בדורנו זכינו לראות אחד כזה, וזה היה הרבי מבעלז! עינינו הבשריות ראו גוף קדוש שהיה שרוי בתוכנו עם לבוש של ילוד אישה, אבל תוכו ופנימיותו רחוקה ונעלמה ממיעוט השגותינו - - -".

כל מי שהיה סביבותיו, ראה והבין כי הוא עומד לפני מלאך, כפשוטו ממש. אך בדבר אחד לא פרש כ"ק מרן הקדוש זיע"א מן העולם. היתה זו נתינת דעתו הקדושה באופן נורא למען הזולת, למען כל איש מישראל. אכן, מלאך ה' היה, אך מלאך של רחמים. פרק מופלא זה בחייו היה חלק גדול מעבודת הקודש, להיטיב לכל יהודי, וק"ו שלא לדבר סרה על שום איש מישראל.

כפי שהעיד מרן זי"ע על עצמו, בלשון קדשו: "במידה שאדם נולד בה מותר לו להתגאות. אני נולדתי במידת הרחמנות". חסד ואהבת ישראל, היו תמצית חייו של כ"ק מרן זי"ע, הצדיק הקדוש מבעלז. כאשר יהודי היה נמצא בצרה והיה נכנס לקודש פנימה להזכיר את עצמו, היה רואה בבירור איך צרתו נוגעת בנפשו של מרן זיע"א הרבה יותר מצרותיו הפרטיות, אותן קיבל באהבה גמורה. בעוד שלו עצמו לא היו צרכים גשמיים כלל וכלל, היטיב כ"ק מרן זיע"א להכיר את חולשותיהם וצרכיהם הגשמיים של בני אדם, השתדל ועשה הכל כדי ששום יהודי לא ייפגע, ושלכל יהודי יהיה טוב. מידה זו בלטה במרן זי"ע יותר מכל דבר אחר, והאירה באור יקרות את דמותו הקדושה והטהורה. סיפורים נוראים ונפלאים ידועים ומפורסמים בכל בית ישראל על מידת אהבת ישראל שפיעמה בלבו הקדוש, כאשר בכל יהודי חיפש את החלק הטוב, ולבו הטהור רק חיפש ושאף להיטיב עם כל יהודי.

החסיד שניצל ממאסר בזכות העזרה שהגיש לגוי

בשכונת "נוה אחיעזר" היה גר יהודי ושמו הרה"ח ר' אברהם למפל ז"ל, חסיד בעלזא בכל נימי נפשו ונשמתו. וזכה להתאבק בעפר רגלם של כ"ק מרן מהרי"ד זי"ע ולאחריו אצל כ"ק מרן מהר"א זי"ע, והוא סיפר  מעשה נורא. בשנים שלפני המלחמה בתקופה שלאחר נישואיו עסק לפרנסתו במסחר הטקסטיל, והיה קונה כמות גדולה של סחורה בזול ומכרם לאחרים ביוקר, וכך היה מרוויח את לחמו ביושר. ברם, לעתים עסק גם באופן בלתי רשמי בלא לדווח על הכנסותיו לרשויות, עד שביום בהיר אחד נתפס על העלמת המס, והיה צפוי למשפט קשה הנושא בחובו גזר דין ועונש כבד מנשוא. ממש באותם ימים נזדמן לידו איזה מסחר מסודר וחוקי, אך כדרך מי שנכווה ברותחין - נזהר בפושרין, וחשש לסגור את העסקה, על אף  חוקיותה, ולכן נסע לקבל את ברכתו של רבו, הלא הוא רבי אהרן מבעלז זי"ע. טרם היכנסו אל הקודש חשב ר' אברהם בליבו, כי לא יזכיר כלל את עניין המשפט בפני הקודש, מרוב ביישנותו, אלא יזכיר אך ורק את העסקה אשר עומד עתה טרם חתימתה, ובמחשבתו יכוון על אותו משפט קשה הצפוי לו. נכנס ר' אברהם בדחילו ורחימו והגיש למרן את הקוויטל (הפתקה). מרן קרא את הקוויטל ובירך אותו בהצלחה במסחרו, אך לפתע הרים הצדיק את עיניו והביט חליפות בר' אברהם ובקוויטל. אחר נענה ואמר לו: "אז מ'קען א טובה טוהן אֵיינֶעם, דַ ארף מען טוהן אפילו פַאר א גוי" (- "אם אפשר לעשות טובה למאן-דהו, הרי שצריכים לעשותה, ואפילו לנכרי"). " מכיוון שלא הבנתי פשר הדברים", מספר ר' אברהם, "חשבתי בלבי כי זוהי 'שפה של אדמורי"ם'. אך בתוך זמן לא רב כבר הובררו לי הדברים...".

באחת התחנות, בעת שהמתין לרכבת, הבחין לפתע באשה אחת אשר התהלכה אנה ואנה מבוהלת כהוגן – כמחפשת ותרה אחר דבר מה שנראה כחשוב לה מאוד. מיד נזכר בדברי הרב, ניגש אליה ושאלה אם היא נצרכת לעזרה כל-שהיא. השיבה האישה כי ממילא לא יוכל לעזור לה במאומה. "בכל אופן", ניסה ר' אברהם לעודדה, "אולי בכל-זאת אוכל למצוא את מבוקשך". נענתה האישה ואמרה כי אבדה את תיקה האישי ובה כל מסמכיה וכספה. שאלה ר' אברהם באיזה סכום כסף מדובר. ענתה האשה: "סכום של עשרים וחמש ראניש".

כמצוות הרבי, על אתר הושיט לה ר' אברהם את כל הסכום. לשאלתה מתי והיכן תחזיר לו את מעותיו, ענה ר' אברהם כי הוא נותן לה זאת במתנה גמורה. התרגשה האישה מטוב ליבו, ובתמורה הוציאה מכיסה כרטיס ביקור ובו ציון מקום עבודתה, והושיטה לר' אברהם.

"הבחנתי", סיפר ר' אברהם, "כי האישה משמשת כשופטת בעיר הגדולה לעמבערג, אך לא ייחסתי לכך כל חשיבות באותו רגע, ותחבתי את הכרטיס בכיסי.

"כעבור זמן קצר הגיעה לביתי הזמנה מבית המשפט, ובה נאמר כי עלי להופיע ביום פלוני ובשעה פלונית בבית המשפט אשר במחוז 'לעמבערג'. בטוח הייתי בישועתי הקרובה בזכות ברכתו של כ"ק מרן זי"ע", סיפר ר' אברהם, "ותהיתי לראות איך יפול דבר. ביום המיועד נסעתי בלב בטוח אל בית המשפט, ומיד בהיכנסי לאולם בית המשפט כבר הבחנתי באותה שופטת – שעזרתי לה בתחנת הרכבת - היושבת בין השופטים. כבר בתחילת הדיון בענייני, עוד בטרם הספיקו השופטים לחייב אותי, נעמדה אותה שופטת על רגלה וטענה בעוז: 'לא ייתכן לחייב אותו ולהאשימו בדברים אלו, שהרי הוא ולא אחר סייע לי לפנים משורת הדין, וודאי לא יעבור על החוק!'. כך העידה על יושרי ונאמנותי, וגרמה לסגירת התיק כולו, ופטרו אותי לשלום".

ידוע כי אצל הרה"ק מהר"א מבעלזא זי"ע היתה הקפדה מיוחדת למצוא תמיד זכות על כל יהודי, ולא היה יכול לדבר או לשמוע שום רע על יהודי. מסופר שפעם אחת בא אחד מראשי הציונים לבעלז ונכנס אליו, ולאחר שיצא, חשש הרה"ק מבעלזא פן עכשיו יכנס הלה לביהמ"ד ויפיץ שם את דעותיו הכוזבות. אך לעומת זה, לא רצה להוציא מפיו תיבת "רשע" על יהודי. על כן שלח להודיע בבית המדרש שיש כאן "צדיק המדבר כמו רשע", ואסור לעמוד בד' אמותיו.

יהודים - גויים

בעת הבחירות הראשונות לכנסת חתם הרבי מבעלז זצ"ל להצביע עבור רשימת החזית הדתית המאוחדת שכללה את כל ארבעת המפלגות הדתיות. לפני כן נשלח הרה"ח ר' בעריש אורטנר ז"ל אל הקודש פנימה, כדי לבקש מהרבי שיחתום על הכרוז הנ"ל. כאשר החל ר' בעריש להסביר לאדמו"ר את המצב, התבטא ואמר שכל היהודים החרדים התאחדו כדי להלחם יחד נגד ה"יידישע גויים" (יהודים-גויים)… בהגיעו למלים אלו הפסיקו הרבי זצ"ל ואמר לו: "אסור לומר כך על יהודים", וציווהו ליטול את ידו ג"פ ולנגבן במגבת שלו. אח"כ נצטווה על ידו לומר עשר פעמים "יהודים", "יהודים", ורק אחרי כן אמר לו: "המשך בדבריך, אך אל תאמר כמו שאמרת מקודם" (אחד מנכדי הרה"ח ר' בעריש אורטנר ז"ל).

יהודים החושבים בשבת שזה יום שישי

הרה"ח ר' ישראל פריעדמאן ז"ל מאנטוורפן הביא פעם לרבי מבעלז זצ"ל כובע חדש, והודיע בשמחה שהזמינו בצ'כיה במיוחד עבור מרן. הכובע היה מונח זמן רב בבית מרן, עד שפעם ביקש אחד המשמשים ממרן שיחדש את הכובע החדש שהביא רבי ישראל ז"ל. אמר לו מרן: "איך אוכל להשתמש בו, והרי הוא אמר שהזמינו במיוחד עבורי, ואולי עובדים שם במפעל יהודים וואס מיינען שבת אז ס'איז פרייטיג – יהודים שחושבים על שבת שהוא יום שישי…". הגדרה זו היתה קבועה בטוהר לשונו של צדיק זה, סניגורן של ישראל, בה כינה יהודים מחללי שבתות.

סיפר הגה"ח רבי חיים ברים זצ"ל ("מרבה חיים" ירושלים תשס"ו): "שמעתי מהרה"ח רבי אברהם חיים גרינפעלד זצ"ל שהיה משמש בקודש אצל האדמו"ר רבי אהרן מבעלז זצוק"ל: פעם בא בעל מלאכה לתקן דבר מה בבית הרבי מבעלז בתל אביב, וכשבא, נזכר אחד מבאי הבית שראה את בעל המלאכה הלזה כשהוא מעשן בשבת ברחובה של עיר. מיד פנה לאדמו"ר וגילה לו שבעל המלאכה הזה מחלל שבת בפרהסיא. ענה האדמו"ר שלא יתכן, וודאי היה זה ביום חול. המשיך הנ"ל ואמר שברור לו שהיה זה בליל שבת. שאלו האדמו"ר: 'מתי ראית אותו?'. ענה, שהיה זה כשחזר מבית הכנסת בליל שבת. ענהו האדמו"ר: 'זה היה בוודאי כשהלכת לבית הכנסת בערב שבת', אולם הנ"ל טען בעוז שזה היה בשבת.

"ענה האדמו"ר ואמר: 'בוא ונשאל את פיו מתי זה היה'. הוא קרא לבעל המלאכה ואמר לו: 'יש לי ויכוח עם יהודי זה. אני אומר שעישנת בערב שבת, והוא טוען שזה היה בשבת. מה דעתך?'. ענה הנ"ל שזה היה בערב שבת.

"המשיך האדמו"ר ואמר: 'היות שאתה גרמת שיהודי יאמר עליך שעישנת בשבת', ופנה אל החסיד ואמר, 'והיות שאתה אמרת על יהודי שעישן בשבת – לכן עליכם להביא כל אחד חפיסת נרות לבית המדרש; וכן אני, מאחר ששמעתי איך שהאחד אומר על זולתו שחילל את השבת, לכן גם אני עלי להביא חפיסת נרות לביהמ"ד'. ומיד פנה האדמו"ר למשמשו ואמר לו: 'הבא נא על חשבוני שלש חפיסות נרות לביהמ"ד, עבורי ועבורם'…".

כך החלה ה"יחידות" הראשונה...

סיפר הגה"ח הרב מרדכי-שמואל אשכנזי, רב אב"ד כפר חב"ד: "כאשר הגיע רבי אהרן מבעלז זצ"ל לארץ הקודש, התארח זמן מה בירושלים אצל סבי זקני הרב שניאור זלמן אשכנזי ע"ה. הוא התעניין אצל סבי זקני על ילדיו ואמר שכאשר בנו, סבי, הרב מאיר אשכנזי ע"ה יגיע לארץ, יכנס אליו. אכן, כאשר ביקר סבי בארץ בשנת תש"ו, בדרכו משנחאי שבסין לניו יורק, ביקר אצל הרבי מבעלז.

"סבי, הרב מאיר אשכנזי, היה אז לאחר אירוע מוחי ר"ל, ורישומו ניכר היה על פניו. רבי אהרן הבחין בכך ואמר לו: 'אתה אמנם אינך חסיד שלי, אך מפני כבוד האכסניה (אביך, הרב שניאור זלמן) אציע לך להקפיד על שלושה דברים, והקפדה זו תסייע לך לשמור על בריאותך: א. אל תשמע מוזיקה. ב. אל תטעם מאכלים מתוצרת חלב. ג. אל תלך לקברי צדיקים'.

"סבי ע"ה שמר את הדברים ויצא לדרכו לארה"ב. והנה, כידוע, עד י' שבט תשי"א סרב הרבי מליובאוויטש בכל תוקף, לקבל על עצמו את הנשיאות. כאשר פנו חסידים לרבי שיורה להם כיצד לנהוג בענייניהם השונים, נהג הרבי לענות להם שילכו לאוהל. כאשר סבי, הרב מאיר אשכנזי ע"ה, פנה לרבי, זכה לאותה תשובה. בתשובה, סבי סיפר לרבי על הדברים של רבי אהרן מבעלז, ביניהם, כאמור, לא ללכת לקברי צדיקים. הרבי ענה 'מכיוון שאינך חסיד שלו, היית יכול לשאול אותו מה המקור להנהגה זו. בכל זאת', הוסיף הרבי, 'כיוון דנפיק מפומיה דרב, הרי שכדאי להיזהר בזה'. 'אם כן, מי יענה לי על שאלותי?', הקשה סבי. או אז קם הרבי, לבש את הכובע וחגר את הגארטל, וכך החלה ה'יחידות' הראשונה...

"את הסיפור שמעתי לפני שנים רבות, אך בתחילה לא עמדתי על עומקם של דברים. אמנם, לאחר שסיפרתי סיפור זה באחת מן ההזדמנויות לפני כמה שנים, ניגש אלי יהודי חסיד פולין ואמר שאת ההצעה לא ללכת לקברי צדיקים הוא דווקא מבין היטב, משום שברוח קדשו ראה הרה"ק רבי אהרן מבעלז את השתלשלות העניינים, וראה מה עלה בסופו של דבר, שבזה הצליח לבצע עכ"פ חלק מההסכמה של הרבי לקבל על עצמו את הנשיאות...".

אהרן בן בתיה-רוחמה מבקש מחילה מהכותל המערבי

אף ענוותנותו הרבה היתה מן המופלאות. וכך סיפר הרה"ח ר' נחום רבינוביץ: "כשעלה הרבי מבעלז לארץ הקודש, הייתי בחור צעיר. הייתי נוסע אליו לפעמים לתל-אביב ושוהה אצלו ימים אחדים. במוצאי שבת אחת בשנת תש"ו, כשבאתי להיפרד ממנו לקראת שובי לירושלים, ביקש ממני שאכנס לחדרו בעוד זמן מה. כשנכנסתי אליו, שאל האם אוכל לעשות לו טובה, וכך אמר לי: 'יש לי הרגשה שצריכים להיות לפחות פעם בשבוע בכותל המערבי, ומאחר שקשה לי הדבר, אבקש שתהיה שליח שלי ותלך במקומי'. והוסיף: 'כשאתה הולך בשבילי – אל תלך בשבילך. ואל תלך אלא כאשר אצווה עליך ללכת'. הצדיק התעכב לרגע, ואז אמר: 'כשתבוא לכותל המערבי, אל תהיה 'בטלן'. תאמר כך: 'אהרן בן בתיה-רוחמה מבקש מחילה מהכותל המערבי. מאחר שקשה לו ללכת, הריני השליח שלו'. לרגע עמדתי נבוך, ואז שאלתי כמה פרקי תהילים עלי לומר בכותל. הצדיק עשה תנועת ביטול, ואמר: 'אה, אה, אה. כמה שתרצה. אם פרק אחד, או את הכל'. והורה לי לומר שוב את שמו בסיום אמירת התהילים, ולבקש בשמו שיתקיים כל מה שהוא מברך ליהודים".

בגיל 13 זכה מוהרא"ש שהרבי מבעלזא בירך אותו לקראת הנחת התפילין בפעם הראשונה. באותה הזדמנות קיבל מפי האדמו"ר שלוש הוראות שהיה אומר בפני כל בחור בר מצווה: 1. להתפלל בגוף נקי, 2. שלא לדבר עם התפילין, 3. שלא להסתובב בשעת התפילה. והוסיף האדמו"ר ואמר: "אם תקיים את שלושת התנאים האלו, תהיה גדול בישראל!". ואמר הגבאי ר' שלום פוגיל שזו הפעם הראשונה ששמע את הרבי מתבטא בצורה כזאת.