פרשת עקב
כשהרב רובשקין בקש לחזור אל תא הכלא ממנו שוחרר
לא רק לדקדק במצוות שאדם דש בעקביו, אלא להיות עקבי, לא לוותר, לא לעגל פינות. הרב מנחם יעקבזון על פרשת עקב
- הרב מנחם יעקבזון
- כ"א אב התשע"ט
(צילום אילוסטרציה: shutterstock)כמעט לכל אחד יש מצוות שהוא שם לב אליהן פחות, מדקדק בהן פחות. לפעמים יש מאיתנו שמצוות שבין אדם למקום חשובות אצלו יותר, זו תופעה די נפוצה והיא היתה נפוצה עוד יותר עד שרבי ישראל מסלנט ושאר בעלי המוסר – הציבו דגש והרבו להוקיע את התופעה הזו.
יש כאלו שלהיפך, דווקא מצוות אנושיות המדברות אליהם תופסות יותר מקום... את אלו אנחנו "מקבלים" יותר... (כי גם אנחנו לוקים באישהו מקום בסלקטיביות הזו...).
ויש שבכלל הכל אצלם ב"לייט" – ואת הכל הם דשים בעקב, מה שהולך בקלי קלות - טוב, ומה שלא - לא...
לכל הדברים הללו מתייחס הפסוק הראשון בפרשת השבוע, "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה". רש"י מביא על כך את דברי חז"ל, שהשימוש במילה "עקב" מרמז על הצורך לשים לב ל"מצוות שאדם דש בעקביו".
אבל עיקר הכוונה בדברי חכמנו המובאים ברש"י היא על מצוות "קלות", כמו נגיד "מים אחרונים" לפני ברכת המזון... אולי כאלו שיש היתר לפעמים לוותר עליהן, והדש בעקביו מרחיב את ההיתר יותר מדי...
התורה מבטיחה למי ששומר גם על מצוות כאלו, שכר מיוחד – "ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך". אם אתה שומר בקנאות ובדבקות, גם הקדוש ברוך הוא שומר לך באופן מיוחד ושומר עליך...
"אני רוצה לחזור לתא הכלא..."
אני חייב לשתף את הקוראים בסיפור שקראתי השבוע – אולי הוא כבר מפורסם (במיוחד שבן דודי איש החסד והספר, הרב צבי יעקבזון, הוא זה שכתב אותו באחד מטוריו...). האיש ודאי מפורסם, הלא הוא ר' שלום רובשקין, היהודי החבד"י ש"קיבל" משופטת אנטישמית 27 שנות מאסר על עברה כלכלית, ותפילות רבים וביטחון ואמונה עוצמתיים זיכו אותו לנס של שחרור מוקדם אחרי שכבר נואש מכל ההשתדלויות.
החלק הזה ידוע לכולם. רובשקין, בעל משחטה ענקית ועסקי בשר חובקי עולם שפרנסו מאות משפחות, היה לצנינים בעיני אי אלו שחיפשו להוריד אותו מהמסילה, וכך הוא נושל מכל עסקיו ועושרו וישב בכלא אמריקאי קשוח מספר שנים, כשגזר הדין המושת עליו הוא 27 שנים!!! כל הערעורים נדחו, כל הפניות של אנשי משפט וסנטורים נתקלו בחומה בצורה, גם הערעור לבית המשפט העליון נדחה...
בחנוכה, יום לאחר שנדחה הערעור השלישי והאחרון שניתן במסגרת החוק, רובשקין אמר הלל בתאו. בלילה הוא הדליק נרות חנוכה ושר "על הניסים", והמשיך בסדר יומו של לימוד גמרא, אמירת תהילים והתחזקות בביטחון.
כשהוא נקרא לפתע למשרד הכלא, לא ידע שום דבר ממה שמחכה לו. שם הוא שמע את מה שהעולם בחוץ כבר ידע... הנשיא טראמפ חתם על חנינה בשבילו – זהו, אתה משוחרר!!!
אי אפשר לתאר את השמחה, את ההפתעה את ההתרגשות...
ור' שלום רובשקין מבקש לחזור לתא... כן! מה העניין? הוא שכח לברך ברכת המזון כאשר "הריצוהו מן הבור" כיוסף בשעתו, והוא רוצה לדקדק בהלכה ולברך במקום האכילה...
ההפצרות לא הועילו, והוא נאלץ לברך במשרד הכלא, אבל גם אז הוא לא ויתר על "מים אחרונים", וסוהר הביא לו אותם...
אם מקיימים את "והיה עקב תשמעון", לא פלא שזוכים להמשך הפסוק...
העוצמה של האישיות מדהימה. זה לא התחיל כאן, זו עבודה של כמה שנות התחזקות באמונה וביטחון, וידיעה שהכל ממנו יתברך, והוא היחיד שיכול להחליט על החיים שלי. אבל כשזה מגיע ל"מעשים הקטנים", למצוות שאדם דש בעקביו, כמו לחזור לתא כדי לברך במקום האכילה (ויתכן שזה היה אפילו בתוך אותה קורת גג), להקפיד על מים אחרונים בכל מצב וסיטואציה – זה מסביר לנו איך ר' שלום רובשקין זכה בגלוי להראות לכולם את ההמשך, "ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד...".
ובעצם, זה מתחיל כבר קודם... כמה שנים קודם נאבק ר' שלום על זכותו להפר את הנוהל של בגדי אסירים וללבוש ציצית וכיפה. זה לא הלך בקלות בכלל, אבל העקשנות הועילה...
מה המשמעות של להיאבק על ה"זכות" ללבוש כיפה וציצית, ולא לוותר בשום אופן, אף שזה מנוגד לכללי הכלא? זה לא רק להקפיד על מצוות "קלות", אלא להיות עקבי בהן...
אז פלא שזוכים לניסים וזוכים לקדש שם שמים?
ואולי יש לנו פירוש נוסף למילים "עקב תשמעון". לא רק לדקדק במצוות שאדם דש בעקביו, אלא להיות עקבי, לא לוותר, לא לעגל פינות. גם זה נובע מאותו רעיון. המצוות אינן איזה רעיון סמלי או תרגיל אימון שיעשה אותנו טובים יותר. המצוות הן צו אלוקי, והן פועלות בכל המערכות העליונות. האם ניתן להוציא רק בורג קטן ממערכת ההפעלה של לויין או חללית?