יוצאים לחופשה? תדאגו שהיא תהיה גם בטוחה

החגיגה המשפחתית הייתה מושלמת. כל בני המשפחה התאספו לכמה ימי נופש בצימר צפוני. הבריכה לקטנטנים שבחצר המתחם המתה דודנים עליזים שהתיזו מים זה על זה, ההורים ישבו סביב, נהנים לראות את השמחה במים, ושוחחו בנחת.

דוד בן השלוש סירב להיכנס לבריכה, וישב לצד אביו. לפתע החליט לקפוץ למים. אמו, שישבה ממול, ראתה אותו פוסע כמה צעדים לאחור כדי לזנק למים. היא ניסתה לסמן לאבא של דוד, אך הוא היה שקוע בשיחה עם אחיו. תוך כמה שניות קפץ דוד הקטן לבריכה, ושקע בה, בולע מים, בלי שאיש לא שם לב לדבר, מלבד האם.

לגודל הנס, הזעקה שנפלטה מפיה גרמה לאחד מהדודים לקפוץ למים ולהוציא את דוד הקטן והמבוהל.

הסיפור הסתיים בטוב, אך מקרים רבים אחרים הסתיימו בצורה שונה לגמרי.

פעוטה בת שלוש טבעה בבריכה באילת, נער בן ארבע עשרה נפגע קשה כשהתחשמל בבריכה בגוש עציון - שני מקרים שאירעו בסמוך לכתיבת השורות, אך יש עוד רבים ומצערים, כי כן, תקופת החופשה הינה מלאת חוויות וטיולים, שמש וים, אך גם טומנת בחובה סיכונים לא מעטים, בעיקר לצעירים שבינינו.

חופשות רבות הסתיימו באסון כבד, והשאלה איך אנחנו יכולים למנוע את המקרה הבא, כי "הכל בידי שמים חוץ מצינים פחים" (כתובות כ ע"א), ופחים, במקרה שלנו, היא תקופת החופשה הגדולה.

הבאנו כמה גורמי סיכון משמעותיים בעונה זו, והדרך למנוע אותם.

טביעה בבריכה

גורם המוות השני אצל ילדים, אחרי תאונות דרכים, הוא טביעה. משפחות רבות יוצאות למקומות נופש עם בריכה, שחיה בים היא חוויה קיצית פופולרית, וכן בילוי בבריכה.

 המים מהנים, מקררים ומרגיעים אך גם מסוכנים ביותר.

הנתונים של טביעות ילדים בשנים האחרונות, מצמררים. מאז שנת 2008 מתו 137 ילדים בישראל עקב טביעה, כשרוב המקרים התרחשו בזמן החופשה הגדולה ובמרבית המקרים מדובר בטביעה בבריכה ציבורית או בבריכה ביתית.

ילדים עד גיל ארבע עלולים לטבוע גם במים שעומקם עשרה סנטימטרים בלבד, ואף במים רדודים יותר. כדי לטבוע מספיק שהמים יכסו את פיו ואת נחיריו של הילד. כעבור שתי דקות הוא עלול לאבד את הכרתו, ונדרשות רק עוד ארבע עד שש דקות כדי לגרום לו נזק מוחי בלתי הפיך.

(צילום: shutterstock)

בניגוד למה שאנו מדמיינים, ילד טובע בשקט. לא מדובר בדרמה של זעקות "הצילו" ונפנופי ידיים. במקרה זה, בין חיים למוות מפרידות כמה דקות של דממה. רוב מקרי הטביעה מתרחשים כאשר המבוגר נמצא במקום, אך כלל אינו יודע שהילד שבהשגחתו טובע.

מספיק שההורה יישב על שפת הבריכה וישוחח עם אדם אחר, ובאותו זמן הילד שלו ישקע במים בלי יכולת לנשום היטב. בטווח הזמן הקצר הזה – יכולה להתרחש טביעה.

מחקר בארצות הברית הוכיח שתשעה מכל עשרה מקרי טביעה של ילדים קרו כשההורים היו בקרבת ילדיהם ולעיתים אף צמודים אליהם ממש. כמעט כל ההורים אמרו שהם אינם מאפשרים לילדיהם לשהות במים ללא השגחה, אך בפועל הם הודו שתשומת ליבם מוסחת לעיתים קרובות עקב שיחה, קריאה או אכילה.

כמה כללי זהירות למניעת טביעה בבריכה:

1. חובה לדאוג להשגחה צמודה על הפעוט בעת שהייתו במים ולהקפיד להיות במרחק של הנפת יד ממנו.

2. אין לקרוא בספר או בעיתון, אין לדבר בטלפון, ולא לעשות כל פעילות נוספת כשאתם משגיחים על הילד.

3. שימו לב לא להשאיר ילדים קטנים לבד באמבטיה, בבריכה מתנפחת, בגיגית או בקרבת כל מקווה מים אחר, אפילו לא לרגע אחד, גם לא כדי לענות לטלפון או לקחת מגבת.

4. יש לרוקן ממים את הבריכות הביתיות המתנפחות ואת הגיגיות מיד לאחר השימוש, להפוך אותן ולאחסן הרחק מהישג ידם של ילדים.

5. אם יש לכם שער המוביל לבריכה (לדוגמה בצימר או בבית פרטי), הקפידו להשאיר אותו נעול ולהותיר אצלכם את המפתחות. אם אתם לא משגיחים על הילד, הוא עלול לצאת מהבית, לפתוח את השער ולהיכנס לבדו לבריכה. זה קורה שוב ושוב.

6. במסגרת פעילות יום בריכה בקייטנה מומלץ לספור את הילדים בעת כניסתם למים ולעשות ספירה חוזרת בכל פרק זמן קבוע (רצוי בכל רבע שעה).

7. זכרו שילדים מרעישים במים. אם הם שקטים, בדקו מה מצבם.

8. אביזרי ציפה מומלצים לשימוש, אבל אינם תחליף להשגחה ראויה וצמודה.

לאחרונה פיתח הייטקיסט ישראלי פטנט למניעת טביעה בבריכות.

הוא המציא מצלמה מצוידת בעדשה של 90 מעלות, שקולטת את כל קרקעית הבריכה ומנתחת את התמונה שמתקבלת בזמן אמת. ברגע שהיא מזהה אנשים בבריכה היא מתחילה לעקוב אחריהם, ולאחר שהיא מזהה אנשים, היא מתחילה לנתח את התמונות בצורה של פריים אחר פריים, ו"להבין" מה היא רואה. אחד הדברים החשובים ביותר שהמערכת הזו יודעת לעשות הוא לזהות את מיקום הראש של האדם ביחס למים. כאשר היא מזהה טביעה - היא מתריעה כל כך.

נקווה שהפטנט יוכיח את עצמו, וימנע את הטביעות הנוראות בעתיד.

טביעה בים

הוא יכול להיראות חלק, תכול, מרגיע ותמים, אך הים יכול להיות מלכודת מוות פתאומית. בניגוד לטביעות בבריכה, רוב הטובעים בים הינם מבוגרים, ורבים מהם אנשים שיודעים לשחות אך הים גבר עליהם וקיפח את חייהם.

השנה טבעו עשרות אנשים וילדים בחופי הים התיכון מתחילת עונת הרחצה, ולאור ניסיון העבר, המספרים עולים בהתמדה, רח"ל.

חופי ישראל משתרעים לאורך של כ-306 ק"מ לחוף הים התיכון, הכינרת, ים המלח ומפרץ אילת. מתוכם רק כ-19 ק"מ הם חופים מוכרזים המותרים לרחצה ומוצב בהם מציל בעונת הרחצה בשעות הרחצה המקובלות. כ-157 ק"מ מוכרזים כמקומות שאסורים לרחצה וכ-131 ק"מ הם שטחי חוף שלא הוכרזו ומוגדרים כ"חסרי סטטוס", ולציבור הרחב קיימת גישה חופשית אליהם.

(צילום: shutterstock)

הנתונים מראים כי רוב מקרי הטביעה בים אירעו בחופים לא מוכרזים או בחופים מוכרזים בשעות שבהן אין בחוף מציל.

סיפר אב לילדים שנתן לילדיו להשתכשך בקו המים באחד החופים, שהם ישבו וטבלו את הרגליים במים, זה הכל.

הוא ישב לצידם על החול והתבונן. לפתע הגיע גל גדול שהחל לסחוף שניים מילדיו. הוא קפץ לים ונאבק בגלים כדי להצילם. הים הרגוע הפך לבוגדני וסוחף, וזה קרה בן רגע. הוא נאבק במים שמשכו אותו לעומק יותר ויותר.

הסיפור הסתיים בכי טוב, אבל הוא מוכיח עד כמה רבה הסכנה לשהות בחוף ללא מציל.

כמה כללי זהירות לשחייה בים

1. שחייה בים אינה דומה לשחייה בבריכה. חשוב להיות ערים למצבים מסוכנים כמו זרמים ומערבולות.
2. לפני כל רחצה בים יש לוודא שהחוף מוסדר ומותר לרחצה ושיש שירותי הצלה במקום. גם אם הים נראה שקט, אסור להתרחץ בחוף שאין בו מציל.
3. ודאו תמיד שאתם בטווח הראייה של המציל, ועם הכניסה למים שמרו על קשר עין עם סוכת המציל.
4. מומלץ לא לשחות לבד. גם אם אתם שחיינים טובים ומנוסים.
5. ותרו על משחקי הטבעות במים, הם עלולים להיות מסוכנים.
6. שחייה דורשת מאמץ גופני רב. אם אתם חשים עייפות במהלכה, עשו הפסקה קצרה, צופו קצת על הגב וחזרו לשחות אחרי כמה דקות. עדיין עייפים? צאו מהמים להתרעננות.
7. אל תנסו להתחרות עם שחיינים חזקים ומנוסים מכם, בעיקר אם הם שוחים למרחק רב, יותר ממה שאתם חושבים שאתם מסוגלים. זכרו: צריך גם לחזור את כל הדרך.

התייבשות

בעונת הקיץ החמה מסלולי ארצנו מתמלאים באנשים שרוצים לתור את הארץ ברגליים, להשתכשך בנחלים ולגמוא קילומטרים של נוף.

מדובר בפעילות מהנה, אך גם כאן יש לעשותה בחכמה כדי למנוע אסונות. להליכה בעונה חמה, לאו דווקא בשעות בהן השמש לוהטת, יש סיכונים רבים, בהם סכנת ההתייבשות.

בעת ההליכה לא תמיד חשים בצמא ולא תמיד זוכרים לשתות, גם כשהגוף מתחיל לאבד נוזלים לא שמים לב, עד שהוא מתחיל לאותת עם דופק מהיר, חולשה וכאבי ראש, וכשזה קורה, קשה יותר לחזור לתחושה טובה. עדיף להיות חכמים ולהקפיד על כללי בטיחות בשתייה.

הצימאון הוא מנגנון שאמור להגן על גופנו, אך מנגנון זה אינו רגיש מספיק, ולכן יתכן שהגוף יתחיל לאבד מים עוד בטרם נחוש צמא.

אחת הסכנות השכיחות בימי הקיץ היא התייבשות, הנגרמת כאשר מופר מאזן הנוזלים בגוף. התייבשות מתפתחת בדרך כלל במהלך פעילות ממושכת, כאשר איבוד הנוזלים מהגוף, בעיקר בדרך של הזעה, גדול יותר מצריכת הנוזלים.

גורם מרכזי להתייבשות הוא מצב המכונה "התייבשות מרצון". כלומר אין מדובר בהתייבשות של הלך נודד שטעה במדבר, אלא בקבוצת מטיילים עליזה שהולכת זמן ארוך תחת השמש הקופחת, או לחילופין הולכת במרץ ועקב כך נגרמת הזעה מרובה שמאבדת לגוף נוזלים. במקרה בו אין הקפדה על שתייה מרובה כי המים הקרים נעשו חמים מהשמש והם לא טעימים מספיק – עלולה להתרחש התייבשות. יש לשים לב ולהקפיד על שתייה בכמות נאותה.

(צילום: shutterstock)

כמה כללי זהירות למניעת התייבשות:

1. יממה לפני הפעילות - כדי להכין את הגוף לפעילות, עלינו להקפיד, בנוסף לתזונה מאוזנת, גם על שתייה מספקת כבר ביום שלפני הפעילות: גברים צריכים לשתות לפחות 3 ליטרים של נוזלים, נשים לפחות 2 ליטרים וילדים מעל ליטר ליום.
2. כארבע שעות לפני הפעילות - יש לשתות 5-7 מ"ל של נוזלים עבור כל קילוגרם של משקל גוף.
3. כשעתיים לפני הפעילות - יש לשתות עוד כ-3-5 מ"ל נוזלים על כל קילוגרם של משקל גוף.
4. במשך הפעילות, בעיקר אם הפעילות מתארכת מעל לשעה - יש לשתות במרווחים קבועים, כאשר כמות המים תיקבע לפי תחושת הנוחות בבטן. יש גרסה שאומרת לשתות בין 2 ל-4 כוסות בשעה - תלוי בגיל ובמיקום בו הולכים, אם בצל או בשמש.
5. אחרי הפעילות - זהו זמן חשוב להחזיר לגוף נוזלים שאבדו. חשוב לא להסתמך על רק על תחושת הצמא, אלא לשתות מעבר לה.

הסימנים להתייבשות

הגעתם ליעד אחרי הליכה של חמש שעות, ואתם מלאים סיפוק מהמסלול המסובך שצלחתם? שימו לב שאין מי מהמטיילים שלא שתה מספיק, והוא סובל מהתייבשות נוזלים. כדי לדעת מהם הסימנים לכך, מקובל לחלק את מצבי ההתייבשות לשלוש דרגות.

התייבשות קלה - תחושת צימאון, סומק באזור הפנים, בחילה, דופק מהיר, תגובות של חוסר רוגע ועצבנות וכן ירידה ברמת התפקוד הכללית.

התייבשות בינונית - סחרחורת, כאבי ראש, בחילות, הקאות, חולשה, קוצר נשימה, דופק מהיר וחולשה קשה.

 התייבשות קשה - הפרעה קשה ברמת ההכרה, הפרעות בראייה ובשמיעה והזיות.

אם גיליתם במהלך טיול או בסיומו שאחד ממשתתפי הטיול סובל מסימנים אלה, יש לטפל בהתייבשות באופן מידי.

הטיפול העיקרי הוא השכבת הנפגע במקום מוצל, על קרקע לא חמה, הפסקת כל פעילות מאומצת אם נעשתה על ידו והשבת נוזלים לגופו.

התייבשות קלה - לתת לנפגע לשתות נוזלים באופן עצמאי. כמויות קטנות באופן מדורג. במקרה שדרושה התאוששות מהירה, יש להוסיף 1/8 כפית מלח (קורט) לכל חצי ליטר מים. הגברת צריכת הנתרן תאפשר אצירת מים בגוף וגם תעודד שתייה.

התייבשות בינונית - במצב של בחילות, הקאות ובלבול יש צורך במתן עירוי נוזלים (אינפוזיה) דרך הווריד.

התייבשות קשה -  עירוי נוזלים ופינוי מהיר לחדר מיון בבית חולים.

מכת חום

לעיתים קיים מצב בו אחרי הליכה מרובה ושהות ארוכה בשמש לוקה אחד המטיילים במכת חום. זהו סיכון נדיר, אך קיים בזמן טיול באזורים חמים. מדובר במצב קיצוני וקשה שלא מתרחש דווקא על רקע איבוד נוזלים.

מכת חום ממאמץ נגרמת בעיקר בקרב אנשים בריאים ואף צעירים שעוסקים בפעילות גופנית מאומצת בדרך כלל בסביבה חמה מאוד ולחה. מכת חום ממאמץ מוגדרת כשטמפרטורת ליבת הגוף מעל 40 מעלות צלסיוס בעת ההתמוטטות. כמעט כל הנפגעים ממכת חום ממאמץ הם ספוגי זיעה ובעלי עור חיוור בעת ההתמוטטות.

במקרים רבים הנפגע עלול לסבול מאיבוד הכרה פתאומי. סימנים מקדימים יכולים להיות: סחרחורות, חולשה קיצונית, הזיות, חוסר יציבות, פרכוסים, הפרעה בדיבור, הזעה מרובה, בלבול, עלייה בקצב הלב ובקצב הנשימה.

אם אתם שמים לב שאחד המטיילים סובל מסימנים אלה, חשוב להזעיק עזרה רפואית בדחיפות!

עד לפינוי חשוב לאפשר נשימה מיטבית. אם האדם בהכרה יש להטות את ראשו מעט לאחור כדי לפתוח נתיב נשימה או להפנות רוח לכיוונו. במצב של איבוד הכרה יש לערוך הנשמה על ידי אדם שהוכשר לכך.

יש להעביר את הנפגע למקום קריר ומוצל עד כמה שניתן, להסיר בגדים מחממים ולשפוך על כל הגוף עשרות ליטרים של מים. אם יש בנמצא מי שהוסמך מומלץ להחדיר עירוי. אין לתת תרופות להורדת חום. חשוב לציין, קירור הנפגע על ידי שפיכת כמות רבה של מים, השבת רוח על גופו והשכבתו על מצע שאינו חם היא קריטית ועשויה לגרום להתאוששותו תוך פחות משעה, למנוע סיבוכים ומוות.

שמש וקרינה

היא בוהקת, מאירה את העולם ובלעדיה לא היו מתקיימים חיים על פני כדור הארץ. על אף חיוניותה, נפלטת מהשמש קרינה המהווה סכנה לבריאותנו. קרינת השמש מורכבת ממספר סוגים של קרניים: קרני גמא, קרני אינפרה אדומה, קרניים אולטרה סגולות, קרני רנטגן וקרינת האור הנראה לעין. הקרינה בעלת ההשפעה המכריעה ביותר על הגוף היא הקרינה האולטרה סגולה (Ultra violet-U.V), המהווה 8% מכלל קרינת השמש.

השעות שבין 9 בבוקר ל-4 אחר הצהריים הן המסוכנות ביותר לחשיפה קרינת שמש תחת כיפת השמיים. מעניין לדעת שהקרינה בעלת הסיכון הרב אינה דווקא בשיא הקיץ אלא כשהשמש נמוכה יותר - בסוף האביב ובתחילת הקיץ.

חשיפה בלתי מבוקרת לשמש חזקה לאורך זמן עלולה להביא לכוויות עוריות.

כמה כללי זהירות להתגוננות מפני קרינה השמש

1. השתדלו לשהות בצל, בייחוד בשעות אמצע היום.
2. לבשו בגדים שיגנו על העור, חבשו כובע בעל שוליים רחבים שיצלו על הפנים, על הראש, על האוזניים ועל העורף.
3. הרכיבו משקפי שמש המכסים את הפנים וחוסמים ככל האפשר קרניים מסוג UVA ו-UVB.
4. השתמשו בתכשיר הגנה עם מקדם הגנה SPF 15-50. קרם הגנה שמספרו מתחת ל-15 אינו יעיל! מרחו את התכשיר כ-15-30 דקות לפני היציאה לשמש כיוון שעובר זמן עד שהחומר נספג בעור ופעולתו מתחילה. מומלץ להתמרח בכל פעם לפני ואחרי שנכנסים למים.
5. יש לחזור ולהתמרח כל 40-80 דקות.
6. אפשר להקטין את הסיכון לנזק עורי ולסרטן עור אם תימצאו בצל מתחת לשמשייה, לעץ או למסתור אחר. הדרך הטובה ביותר להגן על העור היא להשתמש בתכשיר הגנה מהשמש או ללבוש ביגוד מגן כשנמצאים בחוץ – אפילו כשנמצאים בצל.
7. משקפי שמש מגנים על העיניים מפני קרניים אולטרה-סגולות ומפחיתים את הסיכון להיווצרות קטרקט. כמו כן הם מגנים על העור העדין סביב העיניים מפני סכנות השמש.
8. משקפי שמש החוסמים גם קרני UVA וגם קרני UVB הם הטובים ביותר להגנה מפני השמש. משקפי שמש המקיפים את הפנים טובים במיוחד מאחר שהם מונעים מהקרניים האולטרה-סגולות לחדור מהצד.

אש ותמרות עשן

אחד הבילויים המשפחתיים הנפוצים בישראל הוא יציאה לצליית בשר בשטח פתוח או בלשון העם – מנגל.

הסכנה העלולה להתרחש בארוחה כזו היא באיתור לא נכון של המיקום. בעונת קיץ הלוהטת העצים יבשים ומספיק ניצוץ אחד קטן כדי לשרוף יער שלם.

הנה כמה כללים בטיחות להבערת אש בשטחים פתוחים:

1. רצוי ועדיף להבעיר אש במקומות המסומנים, ולהימנע מאוד מהבערת אש במיקום שיש שילוט האוסר על כך.
2. רוח חזקה מאוד יכולה להעיף גצים וניצוצות אש. השתדלו להימנע מהבערת אש במקום בו יש רוח חזקה.
3. בימי מזג אוויר של חום ויובש קיצוניים בהם ישנן סכנת שריפות – אין להדליק אש ביערות ובחניונים. גם במקומות מותרים קיימת סכנת שריפה מוחשית.
4. כמובן שאין לעזוב לפני שמכבים את האש במים, מכסים בעפר, הופכים את הרמץ ומוודאים שלא נותרו שום גחלים בוערות או חמות.
5. אם התפשטה אש, יש לנסות לבודד אותה ככל האפשר, לחבוט בה, לשפוך מים, לכסות את האש בעפר.
6. במידה שהאש התפשטה ללהבה גדולה יותר, יש להרחיק אנשים וכלי רכב מאזור הדליקה ולהתקשר 102.

(צילום: shutterstock)

הציוד לטיול בטוח

אם יוצאים לטיול ארוך למסלול מבודד, אי שם במדבר, כדאי להצטייד בכמה פריטים חשובים.

1. ערכת עזרה ראשונה: כמה פלסטרים, פד אלסטי, משולשי בד, תחבושות אישיות, לויקופלסט (פלסטר בד) וחומרי חיטוי. ישנן ערכות עזרה ראשונות מוכנות שאינן תופסות הרבה מקום ומשקל.

2. נעליים טובות הן לעיתים ההבדל שבין יום הליכה נפלא ובין סבל הכולל שפשופים ויבלות. כדאי לקנות נעליים כחודש לפני הטיול, על מנת ללכת איתן ולהתרגל אליהן.
3. טלפונים ניידים בעלי קליטה טובה כדי שלא תיתקעו אי שם בלי יכולת ליצור קשר עם העולם.
4. תרמיל קל ונוח.
5. עדכנו את בני המשפחה במסלול הטיול המדויק.
6. הצטיידו במזון שלא מתקלקל בחום. לא נעים ללקות בטיול בקלקול קיבה.

פורסם לראשונה בשבועון "הדרך". למנוי משתלם חייגו 8427*