איך מונעים וויכוחים בין בני זוג?

ברוך ה' אנחנו נשואים בשמחה כבר 8 שנים. יש לנו שלשה ילדים מקסימים. באופן כללי אנחנו מסתדרים, אבל הרבה פעמים יש בינינו חילוקי דעות, כאלו שמביאים אותנו ממש למריבות ולכעסים.

שנינו מבינים שהכעסים לא טובים, אבל לא מבינים איך אפשר למנוע אותם, ברגע שיש חילוקי דעות.

חילוקי הדעות הם על כל עניין. אם כשהתחתנו חשבנו שאנחנו חושבים אותו דבר, מגיעים מאותו רקע ומבינים שרוצים שלום, במשך השנים גילינו שאנחנו בכלל לא אותו דבר ולהפך.

רצינו לשאול איך אפשר למנוע ויכוחים כאלה, כשכל אחד מאיתנו חושב אחרת לגמרי מהשני.

 * * *

חילוקי דעות יש תמיד בין שני אנשים. אין שניים שסבורים כל הזמן בכל עניין אותו דבר בדיוק.

כשיש חילוקי דעות בין שני אנשים הרחוקים זה מזה במיקומם, בקרבתם המשפחתית או בגילם, חילוקי הדעות לא מפריעים. ככל שהאנשים קרובים יותר זה לזה, כך מביאים חילוקי הדעות לחיכוכים.

כשאנחנו חושבים אחרת מבן זוגנו, והוא מתעקש ועומד על שלו, אנחנו כועסים. שואלים את עצמנו: "למה תמיד אני צריך לוותר?". מפריע לנו שאיננו יכולים לנהוג כפי שהיינו חפצים לנהוג.

מפריע לנו שאין מבינים אותנו.

בן זוגי פתאום מאיים עלי בעצם נוכחותו.

כולנו, כאנשים נשואים, מצפים מבן זוגנו שיבין אותנו, שיקבל את דברנו, שלא יתווכח עם עמדתנו. הלא כולנו מייחלים לחיי שלום ואחווה. איננו שמים לב, שבעצם, כל מה שאנו מרגישים - מרגיש גם זה שמולנו. הוא כועס, הוא זועם, דעתנו מפריעה לו, הוא מרגיש שאין אנו מבינים אותו, אנחנו מאיימים עליו בעצם הימצאנו.

כל אחד מאתנו מצפה שכבן זוג, יהיה הצד השני קשוב לנו, מבין, מקבל ומסכים. כל אחד מאתנו חושב פחות מה הוא עצמו חייב לעשות למען השני.

התשובה לזאת היא לשאול את עצמנו: "את מי אנו אוהבים יותר, את בת הזוג, או את החבר שלנו?". את בן הזוג שלנו, או את הילד של החברים?

בשטח, לפעמים נראה אחרת. אנחנו מחייכים לכולם ברחוב, ובבניין אנו נוהגים בנופת צופים, ואילו בבית אנחנו מרשים לעצמנו להיראות בכיעורנו.

אם נדע לבקש מהצד השני בקשה בצורה חכמה ונאה, אם נדע להודות לשני על מה שעשה בצורה יפה, אם נדע לומר לעצמנו כל הזמן שבעלי, או אשתי, הם החשובים לי מכול עלי אדמות, כי אז לא ייעלמו חילוקי הדעות, אבל יפנו מקום להזדמנויות ולהבנות.

במה נתחיל? – שואלים אותי בני זוג, איך נוכל להגיע לזאת?

ואני עונה: "התחילו במשהו שייראה לכם פשוט, במשהו שייראה לכם טכני, אבל הוא לא. התחילו באמירת "תודה!" לבן הזוג.

ברגע שתתחילו אתם להודות, אבל להודות מכל הלב, עם כל הכוונה, על מה שעשה, והוא יתחיל לשמוע את התודות, מטבע הדברים אף הוא יתעדן, גם הוא יתחיל להודות על מה שכן.

כשנותנים לשני - מקבלים הרבה יותר, כשמוותרים - מקבלים הרבה יותר.

זו תהיה הפסיעה הראשונה, שבעזרת ה' תביא את אלו שאחריה.

הצלחה בזוגיות היא תורה שלמה, אבל הרצון לנתינה לשני הוא היסוד של כולה.