השינוי שאנחנו עושים כשאנחנו הופכים להורים

כשהייתי ילדה, אבי היה נוהג לקחת אותנו לטיולים קטנים באיסרו חג, בקיץ ובימי פגרה פה ושם.

אני זוכרת את עצמי, בתור ילדה חושבת "איך יש לו כוח ורצון לקחת אותנו הילדים, לטיולים הללו? הוא בעצמו הרי לא מתנדנד בנדנדות ולא מתגלש במגלשות, אז למה הוא לוקח אותנו, ממה הוא נהנה?".

לא הותרתי את השאלה לעצמי, ושאלתי אותו: "אבא, איך יש לך כוח וסבלנות אלינו? אתה לוקח אותנו לפארק, אבל אתה בעצמך בכלל לא משחק ולא נהנה מכלום". והוא ענה לי:

"ההנאה הכי גדולה שלי, זה לראות איך אתם, הילדים, נהנים".

היום אני כבר לא במשבצת ההיא שמאכילים אותי, קונים לי, מלבישים לי, מנדנדים אותי בנדנדה או מכינים לי מטמון עם מחזיקי מפתחות או איגלואים כולל משימות לביצוע כמו קפיצה על רגל אחת.

היום, בתור אמא, בצדו השני של המתרס, אני היא זו שצריכה לדאוג שהילדים ייהנו וישמחו, אני זו שצריכה להיות המתכננת של התעסוקה לחופש, נותנת הפרסים, הדואגת לתורים לרופא שיניים וקלינאית תקשורת ומספקת שירותי פסיכולוגיה ועריכת דין ביתיים לפי הצורך, לדאוג לאחרים ובעיקר לוותר על הנוחות שלי.

כמו כל אמא שעוברת עם השנים את תהליך הגדילה וההבנה, שלא רק הרצון ל"שקט כבר" ו"די, גמרנו עם החגיגות, תלכו מיד לישון" – הם אלו המביאים לרוגע, שלוה ושמחה, גם אני הבנתי שצריך לעשות סוויטש.

סוויטש בראש זה מה שכל אחת עושה באיזשהו שלב, מי במוקדם ובמי במאוחר. המעבר בין שלבי הילדות לבחרות, לנישואין ולאימהוּת הם לא רק חיצוניים, יש בהם גם שינוי תודעתי, אותו לומדים עם הזמן.

יש לימודים בהם לומדים משהו שמשפר אותנו מבחינה שכלית. זה הכי "פשוט". מתימטיקה, אנגלית, היסטוריה. לימודים מן הסוג הזה רוכשים בבית ספר מול מורה ולוח.

יש לימודים שמשפרים אותנו מבחינה רגשית. כישורי חיים אלו חשובים לאין ערוך. לומדים אותם באמצעות חוויות שחווינו, ומלמדות אותנו לשפר את הרגש שלנו, לסלוח על עלבון, לאהוב יותר, לשמוח יותר, לתקשר טוב יותר.

יש לימודים שדרכם אנחנו לומדים להשתפר מבחינה פיזית. רכישת מיומנות פיזית היא ללמוד לקשור שרוכים, לסרק שיער, לאפות עוגות לכבס ולגהץ. מיומנות פיזיות גם הן, כמו חוכמות אחרות, נרכשות בעיקר מחזרה ואימון. אם החלות לא הצליחו בפעם הראשונה, אל ייאוש! הן יצליחו טוב יותר בפעם העשירית... קריאת המתכון שוב ושוב לא תעזור, וטיפים שתקבלי בקו המשפחתי יועילו רק במידה ובאמת תבצעי אותם פיזית פעם אחר פעם.

הלימוד שמשפר אותנו מבחינה רוחנית הוא הלימוד החשוב ביותר, על אף שעליו לא מקבלים לא ציון ולא תעודה.
הכוח הרוחני הוא זה שדוחף אותנו מעבר למגבלות השכליות, הרגשיות והפיזיות שלנו, ולכן הוא משמעותי ביותר.

בחופש רואים הורים נוסעים עם הילדים הגדולים, הקטנים והפצפונים. זה לצפון וזה  לדרום, ממש כמו שכתוב: "ימה וקדמה צפונה ונגבה", כדי להחליף אווירה ולספק תעסוקה והנאה לילדים.

הורים טורחים ומזיעים כל כך עבור הילדים. ללמוד ליהנות מהנתינה לילדים, להרגיש בזה סיפוק - גם זו למידה רוחנית.

הרוח היא זו שדוחפת אותנו ונותנת לנו כוח לבצע משימות גם את אלה שנראות קשות.

בתקווה שיהיה לך, כאמא, "מצב רוח" לדברים החשובים גם בחופש וגם כל השנה.

פסי דבלינגר היא מרצה להעצמה אימהית pid38a@gmail.com