מזומן, מגוהץ וקל - אבל מזויף

נציגי מס הכנסה השיתו קנס כבד על אדם אחד, והלה, ללא עוררין, הושיט להם מיד חפיסת שטרות כחולים מגוהצים. הדבר העלה מיד את חשדם, וכדי לאמת את החשד, הם דרשו סכום גבוה יותר. גם הפעם שלף האיש את הסכום במזומן. הבינו שלפניהם זייפן מדופלם, וכדי לוודות זאת סופית, דרשו ממנו סכום מופקע. האיש לא נבהל, אך אמר להם: "עשו טובה, קחו את המכונה ותדפיסו בעצמכם כמה שאתם רוצים. אתם חושבים שיש לי כוח לעמוד להדפיס לכם כל הלילה?...".

***

"ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה", פותחת התורה, ומבארת שהברכה תהיה בשמיעה אל מצוות ה', והקללה - כאשר לא שומעים למצוות התורה. אלא שיש להבין מדוע נאמר "ראה"? כיצד ניתן לראות ברכה וקללה? יתרה מזו, התורה בעצמה מדגישה שהברכה והקללה תלויות ב"שמיעה" ("אשר תשמעו")?

אלא, מובא בילקוט שמעוני: "ברכה וקללה למה נאמר? לפי שנאמר 'החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה', שמא יאמרו ישראל הואיל ונתן המקום לפנינו שני דרכים דרך החיים ודרך המוות - נלך באיזו מהם שנרצה? ת"ל 'ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך'. משל לאחד שהיה יושב בפרשת דרכים, והיו לפניו שני שבילים: אחד שתחלתו מישור וסופו קוצים, ואחד שתחלתו קוצים וסופו מישור. והיה מודיע את העוברים ואת השבים, ואומר להם: שאתם רואים שביל שתחילתו מישור - בשתים ושלש פסיעות אתה מהלך במישור, וסופו לצאת בקוצים. ואתם רואים שביל זה שתחלתו קוצים - בשתים ושלש פסיעות אתה מהלך בקוצים, וסופו לצאת במישור. כך אמר להם משה לישראל: אתם רואים את הרשעים שהם מצליחים - בשניים ושלשה ימים הם מצליחים בעולם הזה, וסופו לדחות באחרונה...".

שתי דרכים נצבות לפני האדם: יצר הרע מראה לו את הדרך הנראית קצרה, אך בסוף מתגלית כדרך ארוכה ומלאה חתחתים, ואילו יצר הטוב מראה לו את הדרך שנראית ארוכה וקשה, אך בהמשך היא מתגלית כדרך הקצרה והקלה.

מלמדת התורה שכדי לזכות לברכה, יש צורך לראות ולצפות את הברכה הגדולה שעתידה להיות בדרך התורה, ובלא זה לא תספיק שמיעה וקבלה.

***

אמנותו של היצר הרע היא להציג בפני האדם את ראשית הדרך בלבד, בעודו מכסה בידו האחרת על המשך המסלול, לבל יבחין האדם מה יהיה באחריתו אם יעשה את העבירה. כשמפתהו לגנוב, למשל, מראה לו איך תיכף ומיד יהיה בידו סכום כסף גדול, וכן כל כיוצא בזה.

יצר הטוב, לעומתו, משתדל להסב את תשומת לב האדם דווקא להמשך הדרך, אל התוצאה ההרסנית של מעשה שלילי, ולעומת זאת אל השכר הצפון לו עבור כל התגברות והתגברות.

בחטא עץ הדעת, מקלל ה' את הנחש: "הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב" (בראשית ג', ט"ו). קללה זו מה טיבה? מסביר רבנו  יוסף  חיים זצ"ל בספרו "אדרת אליהו", שבקללה זו טמונה בעצם עצה לאדם כיצד להתגבר על היצר המסיח דעתו של האדם מהתוצאה. אומר ה' לנחש הקדמון, הוא היצר הרע החוטא והמחטיא: האדם "הוא ישופך ראש" - יכתות אותך על ידי שיפגע בך ב"ראש", באשליית הבראשית שאתה מנסה להפיל בה את הבריות, ואילו "אתה תשופנו עקב" - אתה תפגע בו בכך שתסיט את תשומת לבו מן ה"עקב", הדברים המתרחשים אחר הצעידה בשביליך הקסומים.

ובאמת, אף על פי שעיקר שכר המצוות ניתן בעולם הבא, יש ויש גם שכר ורווח גדול בעולם הזה. אין ערוך לסיפוק ולאושר הנצחי שהם מנת חלקו של מי שמתגבר על יצרו והולך בדרך התורה. ההנאה שמעניק היצר הינה רגעית בלבד, ובחלוף הזמן הקצר הזה הריקנות והאכזבה תופסת את מקום ההנאה.

והרי זה דומה לאדם שקורה ספר דמיוני ומזדהה עם גיבור הסיפור, וכשהגיבור בצרה, הוא מצטער ובוכה יחד עמו, וכשהגיבור מצליח, הוא שמח ומאושר יחד עמו. אך רק יסגור את הספר, ההנאה והצער הדמיוניים הללו ייעלמו בן-רגע. הוא ינחת לקרקע המציאות, ויבין כי שגה בהנאה מזויפת שאין לה שום משמעות.

אומר היצר הטוב לאדם: אמנם היצר הרע משלם בשטרות מזומנים, הוא שולף אותם מגוהצים ובלי מאמץ, אך כשמציעים כאלה סכומים בקלות, בדרך כלל מדובר בכסף מזויף... וודאי עדיפים צ'קים דחויים משטרות מזויפים...