רק אתה אחראי לגורלך. ויש לך תכנית אלוקית

פרשתנו הנאווה פותחת בפסוקים: "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה, אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת הֹ' אֱלֹקֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם, וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת הֹ' אֱלֹקֵיכֶם וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם" (דברים י"א, כ"ו-כ"ח). ביאור הפסוקים בפשטות הוא שהקדוש ברוך הוא מציג בפני עם ישראל את המצוות ואת העבירות, את הטוב ואת הרע, את השכר ואת העונש.

אולם, יש כאן משהו עמוק יותר.

על הפסוק באיכה (ג', ל"ח): "מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת וְהַטּוֹב", מביא רש"י הקדוש בפירוש השני את דבריו של רבי יוחנן באיכה רבתי, וכדלהלן: אמר רבי יוחנן מיום שאמר הקדוש ברוך הוא (דברים ל') "ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב" לא יצא רעה וטובה מפיו, אלא הרעה באה מאליה לעושה רע והטוב לעושה טוב, לפיכך מה יתאונן למה יתרעם האדם אם לא על חטאיו (כנראה מקורו באיכה רבה (פ"ג), אלא שיעוי' שם ובפרקי דר"א (פט"ו) ופסיקתא זוטרתא איכה (פ"ג סי' ל"ח) ובכולם מופיע ר"א ולא ר"י, וכנרא ט"ס הוא).

והדברים מבהילים! אומר הקדוש ברוך הוא: "כביכול איני מתערב יותר בשכרם ועונשם של הברואים בעולמנו. כל אשר אני עושה הוא להניח בפניהם את סל העבירות ואת סל המצוות. אתן לכל אחד מהסל בו בחר, ועל פי זה יינתן לו השכר או העונש". בדיוק כמו שלא שייך להתלונן על העונש המגיע לאדם השותה כוס דלק בכך שהוא חש בצרבות ואפילו יכול להוביל את חייו אל סופם, כך לא ניתן לטעון או לסנגר על עושה עבירה אשר בחטאו עלול למות. הבחירה ניתנה, וכל אדם בוחר לעצמו לא רק את המצווה או העבירה, אלא גם את עונשה של העבירה או את שכרה של המצווה.

אולם, יש כאן רובד עמוק עוד יותר, ובדרכנו לעסוק בדיונים מהדברים הבוערים באמת נעמוד גם עליו.

מרגע שהקדוש ברוך הוא חיבר את המצווה לשכר ואת העבירה לעונש, אין כאן מצווה שגורמת לשכר או עבירה שגורמת לעונש כמו שהבנו ברובד השטחי יותר עד כה, אלא המצווה עצמה היא השכר, והעבירה עצמה היא העונש.

נבהיר את הדברים יותר.

מגיע אלינו אדם לאחר עשר שנות נישואין, בהן לא רק שלא כיבד את רעייתו, אלא אף השפיל וביזה אותה לעיני כל, ונהג בה בצורה מחפירה. היא, לאחר עשר שנים, החליטה לפרק את הבית ולחזור לבית הוריה, ואינה מוכנה להיענות לשום הצעה לשלום בית מצדו או מצד בית הדין. מגיע הבעל בבכיות ובתחנונים ואומר: "וכי מה חטאתי, מה עוויתי ומה פשעתי? על כל הדברים הרעים אותם עשיתי, אמנם מזקיקים אותי לעונש, אך למה לעונש גדול כל-כך? ומדוע שלא ינתן לי פתח והזדמנות לחזרה בתשובה?". מה אנו מסבירים לאותו אדם? שאין הפרידה מרעייתו, הרס הפרידה והרס הבית, עונש על התנהגותו, אלא הוא במו ידיו, במשך עשר שנים, הרס והחריב את ביתו, וכעת הוא עומד מול חורבותיו. ההרס אינו העונש, אלא התוצאה הישירה של מעשיו הנפשעים.

בהבנה העמוקה יותר – נמצאים בינינו אנשים רבים שמבינים "תיאורטית" איך עליהם לנהוג, הן במסגרת התא המשפחתי והן במסגרת החיצונית יותר, אולם הם אינם משאירים את הבחירה ואת ההחלטה לרבותיהם, או, למצער, לדעת התורה הקדושה. הם יודעים להסביר ולסנגר על כל התנהגות מוטעית שלהם בכך שאת זה הם לא יכולים לעשות, "אני בנוי בצורה שונה", "חייתי אחרת ואין לי הכלים להתמודד כפי שכבוד הרב דורש ממני". לאחר מכן הם מגיעים, כאשר הם עומדים מול שוקת שבורה, ושואלים "למה זה מגיע לנו?".

ושוב אנו נמצאים בפני אותם דברים שאומר רש"י הקדוש בשמו של רבי יוחנן בשמו של הקדוש ברוך הוא. אומר לך אלוקים: "הענקתי לך את הזכות ליהנות מהחיים, והבאתי לך מפרט מדויק איך עושים זאת. בידך הבחירה גם להרוס את חייך ולהביאם אל אובדנם המושלם. אולם, דע לך, אין כאן מישהו ששונא אותך ואין כאן אפילו מישהו שמעניש אותך, אלא תוצאה של מכות פטיש בקיר היא קיר שבור, ובדיוק כך תוצאה של הרס הבית והחיים הם בית וחיים שבורים והרוסים. אתה הוא זה שהחלטת, אתה הוא זה שביצעת ואתה הוא זה שסובל ממעשיך, ולא מהעונש הניתן על מעשיך".

כאן המקום להבהיר הבהרה נוספת בעניין, אותה התבקשתי להבהיר על ידי אדוני אבי מורי ורבי שליט"א, לאחר ששמע את הדברים הנ"ל בשמי בשנים עברו.

ברור לכולנו שישנה השגחה פרטית על כל יהודי, והוא מושגח שעה-שעה, רגע-רגע, ועל פי השגחה פרטית זו בלבד נקבעים השכר והעונש של כל אדם. אין כוונתנו, חלילה, לומר שאין השגחה פרטית לאחר פרשת "ראה". אלא להיפך, פרשת ראה רק הופכת את ההשגחה הפרטית לברורה כל כך, נהירה כל כך, מלאת שקיפות כל כך, עד כדי כך שאין דבר שאינו מובן בהחלטתה של אותה השגחה פרטית, אלא כל אדם הוא האחראי לגורלו.

על פי הדברים הללו נבין גם את דברי חז"ל "וכל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו" (ברכות ל"ג ע"א), כאשר לכאורה, בהבנתנו הפשוטה, דווקא מי שאין בו דעת יש לרחם עליו יותר. אולם, כוונת הדברים לאור האמור היא, מי שמתנהג בחוסר דעה ואינו צופה את העתיד ואינו מתכנן את חייו על פי התוכנית המסודרת אותה העניק לו בורא העולם, לאחר שהגיע לשעת משבר מגיע אלינו לבקש את רחמנו אסור לרחם עליו, כי ברחמנו עליו אנו רק גורמים לו להגיע שוב לאותם מעשים ולאותם משברים בתקופות הקרובות. רק אדם שידע שהוא האחראי היחיד לגורלו, והקדוש ברוך הוא הוא זה שהעניק לו את הכוחות מחד ואת התוכניות הברורות מאידך לצלוח את דרך החיים באהבה ובשמחה, יקח אחריות לחייו, ולא יתלונן או יתנצל על היעדר כוחות או תכנית מסודרת לחיי אושר.

יזכנו הקדוש ברוך הוא לפעול על פי התוכנית האלוקית המושלמת אותה העניק לנו, ולהכיר את כוחותינו ולזכות להיות אלו הקובעים את עתידנו ושכרנו בזה ובבא. בנחת שלווה ומילוי כל המשאלות, בנים ובני בנים גדולים ביראת שמים טהורה, אמן.