היום בהיסטוריה: יום פטירת הנצי"ב מוולוז'ין

רבי נפתלי צבי יהודה ברלין, המכונה "הנצי"ב", נולד בעיר מיר לאביו, ר' יעקב. כבר בגיל צעיר היה חתנו של רבי יצחק מוולוז'ין, ראש ישיבת וולוז'ין.

במשך שנים עסק הנצי"ב בתורה, וגדולתו לא היתה ידועה, עד שתכתובת בינו לבין רבי דוד לוריא חשפה בפני חותנו את גדולתו בתורה, והוא החל ללמד בישיבת וולוז'ין. לאחר פטירתם של חותנו ושל גיסו הגדול, היה הנצי"ב לראש ישיבת וולוז'ין.

תחת הנהגתו גדלה ישיבת וולוז'ין, אם הישיבות, והתפרסמה עוד יותר. מספר התלמידים בה גדל בתקופתו פי 5! (מ-100 תלמידים לכ-500).

בזקנותו, רצה הנצי"ב לעלות לארץ ישראל. הוא בקש למנות את בנו, ר' חיים ברלין, לראש הישיבה במקומו, אך ויכוח והתנגדות של חלק מהתלמידים למינוי זה הובילו להלשנה לשלטונות על "תפקוד לקוי" של הישיבה. הלחץ מצד השלטונות על הישיבה לשנות את סדרי הלימוד בה הלך וגבר, עד שהישיבה נסגרה.

הנצי"ב, שהישיבה היתה מפעל חייו, חלה, ומחלתו מנעה ממנו לממש את חלומו ולעלות לארץ ישראל. כעבור כשנה וחצי, בכ"ח באב תרנ"ג, הכניע אותו שברון לבו, והוא נפטר, מותיר אחריו את ילדיו ואת תלמידיו שבורי לב.

הנצי"ב מוולוז'ין כתב מספר ספרים אשר נלמדים עד היום כספרי יסוד, כמו פירושו על התורה "העמק דבר", ספרו על שאילתות דרב אחאי גאון "העמק שאלה", ועוד.