"חודש לפני שמצאתי את זיווגי - נשברתי סופית": שירה כהן בטור מסכם ומפתיע לרגל נישואיה

זה התחיל לפני 17 שנה, אך אני זוכרת את זה כאילו היה אתמול. 

כחודש לאחר שחזרתי בתשובה, עליתי למדרשיה בירושלים וכל הדרך מהצפון לירושלים, באוטובוס, הייתה לי בלב רק תפילה אחת שעליה חזרתי שוב ושוב ושוב: 'בורא עולם, תעשה שאתחתן תוך חצי שנה מהיום'.

זה היה רגע מכונן. 

כמו בעלת תשובה 'מבית טוב' הייתי משוכנעת שהקב"ה לא רק שומע את התפילות שלי, אלא גם מחכה לענות עליהן אחת-אחת, וברור שאני אמצא את המושלם שלי תוך חצי שנה, בדיוק כמו שביקשתי. הרי חזרתי בתשובה, לא? הרי אני 'עושה' עכשיו את רצון בוראי, לא? אז מה יכול להיות יותר קל מזה?

כל מה שיכולתי לחשוב עליו באותם רגעים שבהם הפכתי את קערת חיי על פיה ב-180 מעלות היה הרצון העז לשוב לאן שהוא, מאיפה שהוא... להניח את הראש, ולהרגיש בטוחה פעם אחת ולתמיד. אני הייתי בטוחה שזה הולך לקרות ממש כמו שביקשתי - אך לקב"ה היה תכנון אחר בשבילי. 

ואתן יודעות מה, רווקות יקרות? כולנו כאלה!  

שלא כמוני - הוא ידע מה עשוי היה לקרות אם התפילה שלי חלילה, הייתה נענית. כי בינינו, איך אפשר בכלל לחשוב על בניית בית ללא יסודות תקינים של עבודת מידות פנימית וכנה, ויתור על האגו, רגישות לצרכי הזולת, הקשבה פנימית, נתינה שלא על מנת לקבל בחזרה ועוד ועוד?

בעיניי, עיני בת 24 שכבר מאסה בנדודיה ובבדידותה - הייתי חייבת להיגאל באותם רגעים, אבל הקב"ה שאוהב אותי יותר ממה שאני אהבתי את עצמי - ידע מה הוא עושה איתי. 

היום, 17 שנה אחרי שחזרתי בתשובה, ושבועיים אחרי שהתחתנתי ברוך השם - אני מבינה את זה סוף סוף... 'היום - אם בקולו תשמעו'. כל מה שצריך כדי לזכות לחיות את הרגע הזה, את היום הזה שלפנינו, הוא לשמוע את הקול שלו, קורא, מדבר ולפעמים גם צועק כדי שנשמע. לפעמים, אנחנו שומעים את קולו, אך לא שומעים בקולו - ורוצים הכל היום. עכשיו. הרגע...

במשך שנים רק שמעתי את קולו, אך לא באמת רציתי לעשות את מה שהוא מבקש ממני. לא באמת רציתי להתאמץ לתקן את עצמי, לעבוד ברצינות על הפגמים שלי, לשנות את השליליות שבי, ולבנות לי מסלול אחר לגמרי ממה שהכרתי כל הזמן. רציתי פשוט שהוא ישמע את קולי, ויתן לי את כל מה שאני מבקשת - בלי מאמץ מצדי. 

ולא רק שרציתי היום, התניתי תנאים: 'אם תעשה ככה, אני אעשה ככה'. 'אם אתחתן...אז אהיה, אעשה, ארגיש וכו''. היום אני מבינה שבתפילות כאלה - הקב"ה לא חפץ. 

אז יפה מצדך שאת מתפללת כבר שנים לזיווג, אבל אם את באה מלאת טרוניה על זה שעוד לא התחתנת, אם יש בך כל כך הרבה שליליות - גם אם היא לא באה לידי ביטוי חיצוני - את סרת טעם. הקב"ה לא נהנה לתת לך כשאת מתפללת מתוך טענות מלאות כרימון. 

ואתן יודעות מה, רווקות יקרות? כולנו כאלה!

כבר שנים שאנחנו שומעות איך הוא צועק לנו בתוך האוזן ש'זה לא נכון לך להתחתן ככה - עם המידות האלה, עם השקרים שאת מוכרת לעצמך, עם האישיות הכל כך לא בטוחה בעצמה, עם חוסר האמונה הזה שאת סוחבת על הגב שלך כבר שנים, עם השליליות הגדולה הזו שכל כך הורגלת בה בחייך', אבל את רוצה. 

נו, שוין. 

מה עוד את רוצה שהוא יעשה כדי שתביני שלך זה לא יהיה טוב להתחתן מתוך מקום חיצוני של 'לשמוע את קולו', מבלי לשמוע בקולו?

אבא שלך אוהב אותך. הוא רוצה ומחכה לחתן אותך, אבל יש דברים שרק את צריכה ללמוד בעולם הזה, ואין דרך אחרת ללמד אותם כי אם על ידי ניסוי וטעייה - שלוקחים זמן. את השיעורים שאת צריכה ללמוד, אף אחד אחר לא יכול ללמוד בדרך שלך ואף אחד לא יכול למלא את המשבצת הריקה בלב העולם - עם התובנות האלה בדיוק.   

כל מי שאנחנו פוגשות ברווקות שלנו - מלמד אותנו משהו על עצמנו

קצת קשה לצמצם למשבצת של כמה מילים על דף וירטואלי - נסיונות של 17 שנה בשידוכים, אבל היום אני מבינה מה שלא הבנתי שנים קודם לכן: הנסיונות לא היו לחינם! עם כל הקושי, הנסיונות הם אלו שבנו בנפשי את הנדבכים הכי חזקים, אלו שלא ייפלו מכל מהמורה שבדרך.

הנסיונות הם נס, למי שלומד להתבונן עליהם מתוך הלובן שבעין, למי שלומד להוקיר עליהם תודה, למי שלומד שבחיים כמו בחיים - אין דבר כזה שאפשר ללמוד משהו חשוב, שלא בקושי. 

היום אלפי ילדים עולים לכיתה א' - חוויה מרגשת של פעם בחיים. כמי שמלווה בנות רווקות בדרך שלהן - היום אני מבינה שכל ניסיון בשידוכים, ולו הקטן ביותר, הוא 'חוויה' של פעם בחיים. 

חוויה שצריכים להכיל אותה בהתרגשות של ילד שעולה לכיתה א', לא פחות מזה. השדכנים, המשודכים וכל שאר האנשים שאת פוגשת בדרכך אל האחד והיחיד שלך - הם נס. אם תקחי אותם, ותחליטי להתבונן עליהם מתוך הלובן שבעין, את תגלי שלא רק שהם לא דוחים אותך - יש לך המון מה ללמוד מהם. 

כל מי שאנחנו פוגשות ברווקות שלנו מלמד אותנו משהו על עצמנו, וכך בעצם - הקב"ה מבקש ממך לשמוע את קולו, לשמוע בקולו. 

הניחי את הטעויות של אתמול בצד, הן לא מעניינות. מה שחשוב הוא מה את עושה עם החיים שלך מרגע זה ואילך. אלו החלטות חדשות את מקבלת היום, כדי לעזור לעצמך להיות מי שרק את יכולה להיות?

היום יש לך הזדמנות לתקן את עצמך, כדי לבוא מוכנה יותר לחצי השני שלך - יש דבר יותר טוב מזה, חסד גדול יותר מזה?

עיקרו של בית לא מתעסק בשאלות טריוויאליות, כי זה ברור שאת תתחתני לבסוף

שלא ימכרו לך שטויות והבלים. הקב"ה לא שוכח אף אחד ואף אחת, ולכולן יש את הרגע הנכון שלהן שבו הן ימצאו ויימצאו... מה שחשוב הוא לא מתי, אלא איך. איך את עושה את הכי טוב שלך כדי לקבל את שלך - הכי טוב?

לצערי, רבות מדי מאיתנו מתעסקות בשאלות הלא נכונות, יותר מדי זמן... במקום לשאול מתי הזיווג שלי יגיע, תשאלי איך אני יכולה לוודא שהזיווג שלי יהיה בעל מידות טובות יותר, שיהיה חכם יותר, שישמח אותי יותר, שיהיה קרוב יותר לבורא עולם, שילמד יותר תורה! אל תתעסקי בתפל, תתעסקי בעיקר - כי זה התפקיד שלך, את עקרת הבית, עיקרו של בית. 

עיקרו של בית לא מתעסק בשאלות טריוויאליות, כי זה ברור שאת תתחתני לבסוף. עיקרו של בית מתרכז בחיזוק נדבכי האמונה הפנימיים, מתרכז בתיקון המידות, מתרכז בתהליך בניית שרירים וח(י)ל-ב(ו)נים. את חושבת שזה מקרי שלמדת ביולוגיה בחיים, או שאת נתקלת פה ושם במאמרים שמדברים על תהליכים ביולוגיים, כימיים ואחרים? אז דעי לך ששום דבר ממה שלמדת בחייך איננו לחינם. 

מכל דבר שלמדת את צריכה לעשות קופי פייסט לחיים שלך, ולראות איך את יכולה לתרום לתהליך שמתרחש כעת בתוכך פנימה. הזמן הזה שניתן לך ברווקות - איננו לחינם. את אמורה לעשות בו דברים שישדרגו את הנשמה שלך, שיעלו אותך בכמה דרגות רוחניות, שישפרו את מידותייך אלפי מונים כדי שתוכלי להקים בית כמו שרק את יכולה. 

הנסיונות שלפני הישועה: כן, גם אני כבר לא האמנתי שיש לי זיווג   

ושלא תביני לא נכון. 

זה לא שאסור לך לבקש על זה. למעשה, את מחויבת להתפלל לא רק על הזיווג שלך אלא גם על האיכות שלו. אל תתקמצני על תפילות - תבקשי על הכל, ותפרטי ככל שאת יכולה. התפילות שלך היום, ישביחו את הזיווג שלך במחר, ישפרו אותו ויעלו אותו לדרגה הרוחנית המתאימה לך. 

ואני מזהירה אותך מראש - שלא תעזי לחשוב שהתפילות שלך אינן נשמעות חלילה. יש לנו את הקטע הזה, שככל שעוברים הימים ועדיין לא זכינו לישועה, אנחנו מרגישות שהתפילות שלנו לא מתקבלות חלילה - ואין שקר גדול יותר מזה. 

היום ורק היום אני יכולה לומר לך שאבא טוב כמו שלך - אין עוד אחד. 

אז למה עוד לא התחתנת? זה פשוט מאוד: אבא טוב לעולם לא ייתן לילד שלו לשחק באש, כי הוא יודע שזה מסוכן בשבילו, ובאהבתו אותך - הוא מרחיק אותך משם. 

הרבה פעמים אנחנו הרווקות דומות לאותו ילד קטן שמשחק עם גפרורים... הילד לא מבין את ההשלכות של המשחק שלו, אבל אבא שלו דווקא כן. לכן, כשהוא אומר לך לא - הוא בעצם אומר לך 'זה מסוכן לך עכשיו'. 

את לא רואה את זה כי כל מה שמעניין אותך עכשיו הוא לשחק באש, להדליק את הגפרור. 

קחי אותי למשל: חודש לפני שמצאתי את הזיווג שלי - נשברתי טוטאלית. הגעתי למצב כל כך אבסורדי עד שרק המילה 'שידוך' לבדה הצליחה להוציא ממני אמוציות שליליות שלא נדע. בתודעה שלי כבר סגרתי על עצמי את הגולל, וכבר לא האמנתי שיש לי זיווג. שיש מישהו עלי אדמות שיכול להתאים לי. 

גם התודעה הזו זה סוג של משחק באש, כי את בעצם אומרת להשם: 'אתה לא יודע מה טוב בשבילי, כי אתה לא מחתן אותי. תן לי להראות לך איך עושים את זה, תן לי להדליק את הגפרור'.

תביני שככל שאת מחזיקה את הגפרור קרוב יותר לפס שמדליק אותו, כך עוצמת ההדיפה שלך משם תהיה גדולה וכואבת יותר - פשוט כי אין ברירה אחרת. 

הקב"ה לא אומר לך 'לא', הוא רק אומר לך 'תחכי קצת, תגדלי, תדעי לעשות את זה נכון, תדעי להפיק מהשליליות את החיוביות, מהאש את החימום. שהיא לא תשרוף אותך חלילה'.

רוצה ללמוד לעשות את זה נכון? בשביל זה אני כאן! את מוזמנת ליצור איתי קשר במייל ולקבל פרטים על תהליך הליווי האישי בדרך לאחד שלך!

shira@htv.co.il

כמו כן אשמח לראות אותך איתי בסדנת החיזוק לרווקות בשידוכים - המועברת על ידי ב'קמפוס היהודי של הידברות'.

להרשמה לחצי כאן.