הלוואי ולא יכעס עלי, שאני שולחת אותו לבית הספר

6:30 בבוקר

אני לבד בסלון עם ילדי המיוחד

משקה אותו

קצת קצת לתוך הפה.

מנגבת את הנוזל שנשפך

מפזרת קצת בושם

הדמעות בקצות העיניים

ואני לוחשת לו תפילה-

"רק תפילה אשא אלי אלי

שצוות בית הספר

יביט אל נשמתו של ילדי

וידע להתעלם מעיוות הגוף...

שידעו לקלוט את הרגשותיו

שהוא אינו יכול לבטא במילים

ולטפל בו בהתאם...

שירגישו כאילו הוא ילדם

יחבקו, יתמסרו

וירצו בהצלחתו.

שיהיה להם הסבלנות

להאכילו

לחתלו

להעמידו בעמידון

לשים אותו בהליכון

ולחשוב איך לקדמו.

שהצוות יראה את המיוחדות שבו

את המתיקות

המבט הטהור בעיניים

התמימות

והיופי

ויתאהבו בו.

שיתייחסו אליו בכבוד

ולא כחפץ שצריך למלא את צרכיו.

שישימו לב להבעותיו

מתי הוא עצוב

וכמובן כשהוא מאושר.

רק תפילה אשא

שבני המתוק

שהיה ילד רגיל

ומוחו נפגע בתאונה,

יתרגל שוב למסגרת

ולא יהיה עצוב היום

מגעגוע 

לאמא

לחיבוק 

לנשיקות

ולאהבה הרבה שהרעפנו עליו.

הלוואי ולא יכעס עלי

שאני לא נשארת איתו בבית

ושולחת אותו לבית ספר.

אני מתפללת שהוא יזכה לשמוע קולות 

של ילדים בריאים

ולא רק מילמולים וצעקות

של ילדים מיוחדים.

יהי רצון

שתוליכו בשלום ובנחת

ותצעידו לשנה מוצלחת יותר

שיתקדם בה

שיראו את הפוטנציאל שיש בו

שירצו בהצלחתו

ועם הרבה מאמץ

ושיתוף פעולה

הוא יצליח

ויעמוד על רגליו

איתן

כבראשונה.

בהערכה רבה

למורים ולמורות

כולם

שנה מוצלחת לכולם

ריעות לוי

רמלה

אפשר לשתף בשמחה

המייל של ריעות לוי (נשים בלבד) - reutlevik@gmail.com  

לכל הטורים של ריעות לוי, לחצו כאן