עצם האהבה לה' – היא העמידה בניסיון

חידוש שעלה לי, כאדם פשוט, על קריאת שמע ישראל.

בקריאת שמע שעל המיטה ה׳ מצווה אותנו לאהוב אותו, ואומר במילים ברורות: ״אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּום. לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלקֵיכֶם וּלְעָבְדו בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם״.
איך אפשר לצוות בן אדם לאהוב? אהבה זה לא רגש שנוצר מרצון? ללא ציווי?
למדים אנחנו מכאן, שאין יהודי יכול לחשוב אם לאהוב את ה׳ או לא לאהוב, אלא חייב כל אדם כמצווה עליו לאהוב את ה׳ - זוהי המצווה הכי ברורה בתורה.
היום אנשים נוטים לחשוב כי האפשרות לאהוב את מה שה׳ מבקש מאיתנו ואת המצוות שמצווה עלינו נתונה לבחירתם - זאת טעות! כל אדם חייב להכריח את עצמו לאהוב את ה׳ בכל הלב שלו. זוהי העבודה היומית שלנו כבני אדם. גם אם עכשיו קשה לנו באיזו מצווה, או חווים ניסיון שקשה לעמוד בו אדם חייב לחשוב ולדעת כי ה׳ תמיד רוצה שנקיים את הפסוק ״ואהבת את ה׳ אלוקיך״, ולהבין כי עצם האהבה לה׳ היא העמידה בניסיון!
אין מציאות בעולם שאבא ירצה רע בשביל הילד שלו. אבא שבשמיים רוצה בשבילנו רק טוב, הוא מצפה שנעמוד בניסיון כדי שיוכל להתענג ולהשתעשע בבניו מול המלאכים בשמיים, ולגרום לו נחת רוח כה גדולה. מובן שדבר זה ימשוך עלינו אור עליון כדי להתקדם ולהתחזק, ולעמוד בניסיון גדול יותר, כי זו כל מטרת האדם - עמידה בניסיונות.
בעזרת ה׳ נזכה כולנו לקיים את הפסוק הקדוש - ״ואהבת את ה׳ אלוקיך״, ונעמוד בכל מכשול שעומד בדרך כדי לגרום נחת רוח ליוצרנו, ונעשה רצון בוראנו, כי זוהי דרך האמת אל האושר האמיתי של אדם.

נאמר בפסוק: ״וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ: וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ...". רואים אנו כי נדרש מאיתנו לאסוף את הדגן, התירוש והיצהר שלנו, שזה במילים פשוטות הלחם, החמאה והפרנסה של האדם. אך אתה לא אחראי למה שתקבל. עלינו נדרש רק לעשות את ההשתדלות, אך מי שדואג למה שתקבל הוא רק ה׳, ככתוב ״וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ".