הפיליפיני שהתגייר: "החלטתי שאני צם ביום כיפור, למרות שאני גוי"

עמנואל ממיטה (57), היה נראה כמו עובד פיליפיני ממוצע, שמצא על אחד מהמתלים של בתי הכנסיות כובע שחור, שישמש לו ככובע שמש, אבל לאחר שהבחנתי בו כשהוא נכנס לבית הכנסת בגפו, מבלי לדחוף קשיש בכיסא גלגלים, או אדם מוגבל כלשהו, הבנתי שיש כאן סיפור.

זה היה בליל שבת, החלטתי לנסות לפנות אליו: "ערב טוב, שמי אריק, והחשמל בביתי נפל, אנחנו צריכים 'גוי שבת', יש סיכוי שאתה מסכים לבוא אלינו?" שאלתי את הפיליפיני שמולי.

"אני לא מדליק אורות בשבת, אני יהודי שומר שבת", הגיב הפיליפיני בחצי חיוך, אולי בחצי כעס.

זה היה נשמע יותר ממעניין. שאלתי אם נוכל להיפגש וסיכמנו שנשוחח במהלך השבוע, לאחר תפילת שחרית בבית הכנסת השכונתי. כך אכן היה. ישבנו שנינו בבית הכנסת, אני ועמנואל, הפיליפיני. שמתי לב עוד קודם לכן שהוא הראשון שהגיע לתפילה, כ-20 דקות לפני תחילתה. הוא היה נראה כמו גבאי קטן, אחראי על פתיחת הדלתות, הדלקת המזגנים והתאורה.

"נולדתי כאמדו-אמיליו ממיטה, באחד מהכפרים בארץ הפיליפינים", הוא פתח בסיפורו. "גדלתי כנוצרי ולמדתי את הברית החדשה, נמשכתי להיסטוריה ולשורשים, אבל תמיד היה לי משהו חמוץ בתורה הזו, ולא ידעתי מה".

ומה עשית עם התחושה הזו?

"לא עשיתי כלום, המשכתי את שגרת חיי, כמו עוד 100 מיליון פיליפינים, התחתנתי ועבדתי".

ואיך הגעת לארץ ישראל?

"לצערי אשתי נפטרה ולאחר שנה החלטתי לעלות כעובד זר לארץ ישראל".

"אני לא עוד עובד זר"

רצית להיות סתם עובד זר, או שרצית לבדוק דברים שקשורים ליהדות?

"עוד בימים בהם התגוררתי בפיליפינים הייתה לי משיכה לחקר האמת. התחלתי לבדוק איפה האמת נמצאת, מי זה משה רבינו ומהי תורת משה. לאחר פטירת אשתי, הייתה לי הזדמנות לעלות לישראל בכיסוי של עובד זר, גם לעבוד וגם לחפש את האמת".

כמה שנים אתה כבר בארץ?

"בשנת 2001 עליתי לישראל, חברת הסיעוד מצאה לי עבודה באשדוד, הייתי עובד זר רגיל, אבל הרגשתי שמשהו חסר לי. לאחר שנה עזבתי את העבודה, והחלטתי לעבור לבני ברק ולחפש שם עבודה".

ומה קרה בבני ברק שלא קרה באשדוד?

"בבני ברק הכרתי בדרך לא דרך, את הרב יחזקאל אסחייק, מי שהיה יד ימינו של הרב שך זצ"ל. הקב"ה משך עליי חוט של חסד, ומאז אנחנו בקשר. הרב אסחייק אמר לי שיש לו עבודה בשבילי, זאת הייתה עבודה אצל הרב אברהם כהנמן זצ"ל ראש ישיבת פונוביז'. בתקופה הראשונה לא ידעתי להעריך את האדם המיוחד שאני זוכה לטפל בו, אבל בתוך תקופה לא ארוכה התחלתי להרגיש שמדובר באדם גדול. כל ההתנהגות וההתנהלות שלו הייתה משהו שלא הכרתי מעולם".

מה ראית אצלו?

"ראיתי אצלו באופן מוחשי מה זה מצוות של בן אדם לחברו, אבל לא רק עם החברים שאוהבים, אלא גם ביחס שלו כלפיי. למרות שאני עובד זר, פיליפיני, גוי גמור.

"זה היה בליל שבת, הרבנית רבקה כהנמן, אשתו של הרב, הייתה מאוד מבוגרת, ובקושי הצליחה להגיש את בקבוק היין מהארון לשולחן, אני ראיתי שזה כבד לה, מיד רצתי ולקחתי ממנה את הבקבוק, על מנת לסחוב אותו במקומה. לא ידעתי שאם גוי נוגע ביין, היין הופך ליין נסך ונאסר בשתייה, אבל הם לא רצו לפגוע בי, ולכן שתקו ולא אמרו לי דבר. כשהסחתי דעתי הם הלכו והביאו בקבוק אחר. למחרת, בשבת בבוקר, ראיתי שהבקבוק של אתמול נשאר מלא, ללא כל שינוי, לא הבנתי למה, חיכיתי להבדלה של מוצאי שבת, ושוב ראיתי שהבקבוק נשאר בשלמותו, הם לא השתמשו ביין. שאלתי את הרבנית על כך והיא הושיבה אותי לשיחה והסבירה לי את ההלכה של היהודים, ואת כל החששות של יין נסך. זה הרשים אותי מאוד, הרגישות, והעדינות שהם נהגו כלפיי.

"לאחר שנתיים, עברתי לעבוד בקרית עקרון אצל משפחה לא דתית, אבל בליבי כל הזמן חשבתי על האנשים האלו עם התורה של היהודים, והעקרונות המוצקים שלהם".

עמנואל מציין כי לאחר תקופה מסוימת בה עבד בקריית עקרון, הוא התחיל לחוש שלעבוד בסיעוד שאין בצדו רוחניות, זה לא הייעוד שלו, ולכן הוא היה מצלצל מדי פעם אל הרב אסחייק, כדי לברר על מקום עבודה עם אנשים שהוא יותר אוהב ומתחבר אליהם. "בסופו של יום, הרב אסחייק הציע לי לבוא לעבוד אצל הרב יהודה שפירא זצ"ל, אתם מכנים אותו ר' יידל שפירא, הוא היה ראש כולל חזון איש בבני ברק, ומגדולי תלמידי החזון איש זצ"ל. מאז חזרתי לבני ברק".

הרהורי התשובה שלך התחילו אצל הרב שפירא?

"לא, הם היו עוד הרבה קודם, ודווקא אצל המעסיק החילוני שלי. אני זוכר שיומיים לפני יום כיפור סיפר לי המעסיק שלי, על היום הקדוש של היהודים, על הצום. אמרתי לו שזה חג יפה, יום של חשבון נפש, אבל זה לא קשור אליי, אני לא יהודי אלא גוי. הוא השיב לי: 'בטח שזה קשור אליך, כל אדם צריך חשבון נפש, וגם אתה צריך'. בעקבות כך החלטתי שאני צם ביום כיפור, למרות שאני גוי. זה היה הצום הראשון שלי, הרגשתי הרגשה עילאית, הרגשה שאני מתקרב עוד קצת לריבונו של עולם.

"כשעבדתי בסביבת רבנים, שהם גדולי הדור וגדולי מידות, ראיתי את הדיוק שלהם בכל קוצו של יו"ד, שמירת המסורת על כל דקדוקיה ופרטיה, בלי לעגל את פינות היהדות. אמרתי לעצמי: 'זאת התורה האמתית, זאת התורה שאלוקים נתן לפני 3000 שנה, ואת התורה הזו אני רוצה איתי, בליבי, אני רוצה להיות חלק ממנה, חלק מהעם שלה'. התורה של 'הברית החדשה' שהכרתי בפיליפינים, היא תוספות על תוספות על מריחות, עיגולי פינות, בקיצור לא אמתי, לא בשבילי".

אז התגיירת אצל הרב שפירא?

"לא, עוד לא, דברים טובים הולכים לאט".

גוי עם כיפה

כל כך הרבה שנים אתה סועד רבנים צדיקים, מסתופף בצילם, ועדיין לא החלטת להתגייר?

"את ההחלטה להתגייר, קיבלתי רק לאחר שזכיתי לסעוד במשך תשע שנים את אחד מל"ו צדיקים של הדור, הרב שריה דבילצקי זצ"ל, מרחוב ירושלים בבני ברק. הוא נפטר בחודש אב לפני שנה בדיוק. לאחר שהכרתי את גדולתו החלטתי שאני רוצה להפוך ליהודי. הייתי הולך לתפילות בבית הכנסת 'תפארת ציון', מול הבית של הרב שריה, הנחתי כיפה על הראש וניסיתי להתפלל מתוך הסידור. במשך שעות על גבי שעות הייתי יושב ומתפלל מילה במילה.  הנפש שלי נמשכה לשם, ואל תשכח שכל זה כאשר אני עדיין גוי, גוי גמור לכל הדעות".

ומה אנשים חשבו עליך? הרי לא כל יום רואים גוי שחובש כיפה ומתחיל להתפלל.

"אתה צודק, בגלל שאנשים לא הבינו, הם התחילו להתעניין. היה יהודי מאוד יקר, הרב יוסף קפלן, שמאוד התרגש בכל פעם מהמחזה הלא שיגרתי הזה, והוא החליט לקרב אותי, לעודד אותי, לומר מילה טובה, ובעיקר לחייך אלי, זה נתן לי הרבה כוחות".

הוא עזר לך להתגייר?

"לא, היה יהודי יקר אחר בשם הרב משה קרו שלקח אותי צעד קדימה. הוא שאל אותי אם אני יהודי, והשבתי לו שאני לא יהודי, ואני גם לא יודע איך להיות יהודי. חשבתי שאם אני מניח כיפה ומתפלל אני הופך ליהודי, אבל הוא הסביר לי שזה לא עובד ככה, ומאז החל לעזור לי מאוד. הוא רשם אותי לישיבת אור ישראל ברחוב יהושע בן נון ברמת גן, שם למדתי יהדות מהתחלה ממש, כמו התנא רבי עקיבא, רק בשנת 2017".

כמה זמן לקח לך ללמוד את היהדות?

"זה לקח לי הרבה זמן, שנתיים וחצי של מאמץ, ובעיקר של רצון ועקביות. למדתי את כל ההלכות החשובות שיהודי צריך לדעת: הלכות תפילה, הלכות שבת, הלכות ברכות. לאחר מכן הרגשתי שאני כבר מוכן לגיור. הרב שריה דבילצקי כתב לי המלצה, ושלח אותי אל הפוסק הגדול הרב ניסים קרליץ שליט"א, ראש כולל חזון איש. ר' ניסים הזמין אותי למבחן כניסה ליהדות, הוא לא ויתר לי, ולא עשה לי הנחות, שלוש פעמים נבחנתי אצלו על כל ההלכות, ולאחר מכן קיבלתי את האישור שאני יכול להתגייר. התגיירתי כדת וכדין, זה ריגוש שהיהודים אף פעם לא הרגישו".

התפילין הקדושות

את התפילין התחלת להניח עוד לפני שהתגיירת?

"לא, את התפילין התחלתי להניח רק לאחר הגיור. הרב יוסף קפלן לקח אותי אליו הביתה, והניח לי תפילין בפעם הראשונה בחיים שלי. אתה יודע איזו הרגשה זאת להניח תפילין? זה גן עדן בעולם הזה".

איזה נוסח אתה מתפלל? זאת אומרת, מה הנוסח הנהוג להתפלל בארצות הפיליפינים?

"אני לא יודע מה מתפללים שם, אם בכלל, אבל אני כמו תינוק שנולד, ואני צריך לעשות כמו מנהג אבותיי, שבסיטואציה שלי זה הרב יוסף קפלן, והוא לימד אתי את הנוסח שנוהגים בני אשכנז".

במה אתה מתעסק היום?

"כיום אני עובד וגם לומד. אני לומד שולחן ערוך, משניות מסכת ברכות, מסילת ישרים, פרשת שבוע, לכל לימוד יש לי חברותא אחר, כולם יהודים יקרים שמקרבים אותי ומחזקים אותי. ואני גם עובד במקצוע המקורי שלי, ניקיון, כולם רוצים שאני אעבוד אצלם, אבל בינתיים יש רק עשרים וארבע שעות ביממה".

אין רגעים שאתה נשבר ואתה אומר לעצמך: "די אין לי כוח, אני מתגעגע לילדות, למשפחה, לחברים"?

"ממש לא, אני מאמין שהתורה בהר סיני ניתנה לא רק ליהודים שהיו שם, אלא לכל הנשמות שרצו להתחבר לתורה, התורה חיפשה את הנשמות האלה, ואני הוא אחד מהנשמות שהיו בהר סיני, בקבלת התורה. אני גם כל הזמן נזכר בסיפור של רות המואבייה, שהתעקשה ומסרה את נפשה בשביל להתגייר, 'עמך עמי ואלוקייך אלוקיי'. לכולנו יש אלוקים אחד, אנחנו עם אחד".

לסיום תספר לי מה הכי מרגש אותך ביהדות?

"מה שהכי ריגש אותי זאת הקרבה שזכיתי מהרב שריה דבילצקי זצ"ל. אני לא אשכח, שבשבת פרשת בא לפני כשנתיים, הוא הזמין אותי אליו לסעודת ליל שבת, אבל לא כעובד זר, אלא כעובד השם".