לצמוח למרות הקשיים: הידד! אני מסכן...

בעולמנו קיימת היום מודעות רבה לנושא המִחזוּר. חומרים וחפצים שהיו נחשבים לאשפה חסרת ערך, הופכים לאחר תהליך לחפצים ולאביזרים חדישים. במקרים רבים המחזור אף משדרג את המוצר. חתיכת פלסטיק, שבגלגולה הקודם הייתה בסך הכל בקבוק או כוס חד פעמית, הופכת להיות רהיט פלסטיק בר קיימא. פחית שתייה הופכת להיות רכיב במכונית, וכפי הנראה עוד היד נטויה... בעוד כמה שנים, כל חומר גלם יעבור כמה וכמה גלגולים, כשבכל פעם הוא אפילו ישודרג.

אנחנו יכולים ללמוד מכך מוסר השכל מדהים לחיים: אם מוצר שמקומו היה באשפה הופך לאחר השקעה למוצר חדיש, קל וחומר שאדם, שנשמה מפעמת בו, גם אם חלילה מצבו ירוד מאוד - מבחינה רוחנית, רגשית או נפשית - יכול בהשקעה ובטיפוח להפוך למשהו חדש, מיוחד ובעל עוצמות.

אם ניקח את החולשות שבנו, את כל הקשיים שחווינו, את כל ההתמודדויות שעברנו, ונמחזר אותם, נהפוך לאנשים איכותיים יותר, מיוחדים יותר ועוצמתיים יותר.

משום מה, רבים מתעקשים להיאחז בקשייהם. הם פוחדים לעוזבם, כאילו הקושי נותן להם משהו... כאילו הוא יקדם אותם למקום כלשהו בחיים...

מסתובבים כשבידם כתב האשמה

יש המסתובבים כשבידם כתב האשמה נגד ההורים, המורים, החברים והידידים. הם מוכנים לספר לכל המעוניין למה חייהם נראים כך. הם יספרו על הילדות שעברו, על הבית הקשה שבו גדלו, על ההשפלות בחברה שחוו - בקיצור, סיפור חיים עצוב וטראגי למדי. הם רק לא מבינים, שמלהיות צודקים לא מתקדמים בחיים, מקסימום אנשים מרחמים קצת, אבל הם עצמם יישארו מסכנים...

אנשים כאלו לא ייתנו שיעזרו להם. טוב להם להיות במקום המסכן... אמירה חכמה אומרת: יש אנשים שהבעיה שלהם היא הפתרון שלהם - הבעיה כאילו פוטרת אותם מכל המוסכמות החברתיות, כולם מבינים שלהם מותר מה שלאחרים אסור, כי הם חוו ילדות קשה... הם גם פטורים מעול פרנסה וגידול ילדים, כי חייהם היו אומללים כל כך...

טוב להם להמשיך ולטפח את הבעיה, כי אם חלילה מישהו יפתור אותה, הם יהפכו לאנשים מהשורה. פתאום ידרשו מהם, גם להם תהיינה מחויבויות שונות, ולזה הם לא מוכנים.

הם רק שוכחים פרט חשוב מאוד! אולי באופן זמני הם הצליחו להוריד מעצמם אחריות, אבל את החיים הם מפספסים. הם ימצאו את עצמם בגיל מתקדם - בלי כלוםםם!

הזכרנו כאן אנשים שכל חייהם היו מסכת אחת של אומללות, אולם הדברים מתייחסים לכל אחד מאתנו. לכולנו יש חורים שחורים שבהם אנו לא נוגעים, דברים שבהם אנו מצדיקים את התנהגותנו ומצבנו בגלל קשיים מהעבר.

עלינו לזכור שהעבר אין!

העבר מעניין אותנו רק אם הוא משמש לקידום. אם הוא גורם לנו תסכול וחוסר אונים, הוא לא רלוונטי. כל נהג מתחיל יודע, שבזמן הנסיעה מתמקדים בעיקר בשמשה הקדמית, ורק מדי פעם בודקים דרך המראות מה קורה מאחור. אוי ואבוי לנהג שיהיה עסוק במשך כל הנסיעה במה שקורה מאחוריו...

כך גם בחיים - תמיד יש להסתכל קדימה. אל העבר מציצים רק לפעמים, ולא נותנים לעבר להרוס את ההווה.

חז"ל מזהירים: "היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה". בני עניים הם אלו שהחיים לא האירו להם פנים, ובכל זאת, לפעמים דווקא הם יגדלו לבני תורה, כי דווקא הקשיים וההתמודדויות בונים אותם.

רבי מאיר שפירא זצ"ל היה מפרש מאמר חז"ל זה באופן אחר. הוא היה אומר, שיש להיזהר בבני עניים, שהתורה לא תצא מהם, שלא תפרח מהם מרוב העניות והקשיים... כך שלמטבע יש שני צדדים, ותלוי לאיזה מקום לוקחים את העניות - הקושי.

מתמודדים ולא מתמוטטים

כיהודים מאמינים אנו יודעים שהקב"ה אינו בא בטרוניה עם בריותיו, ואין גוזרים גזירה אלא אם כן אדם יכול לעמוד בה. אם הקב"ה נתן לנו את הקושי, כנראה יש בנו גם כוח להתמודד עמו. כוח הבחירה ניתן בידינו, ועלינו להחליט אם להתמודד או להתמוטט.

ננסה להתמקד בפן המעשי.

שלב א'- זה אפשרי: כשאנו רוצים להתנער מהעבר, נשאל את עצמנו שאלה פשוטה: האם גם לו היינו מרוויחים חמישים מיליון דולר או מגיעים למעמד מכובד מאוד, היינו נשארים באותו מצב רוח שפוף, ללא מוטיבציה, או שלפתע היינו מרגישים שאנו מסוגלים להפוך את העולם למרות הצלקות מהעבר?

אם התשובה היא: כן! זה אומר שיש בנו יכולת להשתנות... אנו רק חושבים, שכדי שזה יקרה חייבים פה גורם חיצוני כלשהו שיניע אותנו, אבל זוהי טעות. אדם שאינו מסוגל - אינו מסוגל בשום מצב, ומי שכן מסוגל - צריך ללמוד לגייס את כוחות הנפש שבו כדי להתרומם.

היכולת להתמודד אינה תלויה בשום גורם חיצוני, אלא בהחלטה פנימית עמוקה. אפשר למצוא אדם שטוען, שהסיבה לכך שהוא אינו מסוגל להתמודד היא בשל היותו בן יחיד, שהרי תמיד פינקו אותו ולא לימדו אותו להתמודד, ובו בזמן לשמוע את חברו המסביר שהוא אינו מתמודד, כי הוא גדל בבית שבו עשרה ילדים, ולא זכה ליחס... כך שלא זו הסיבה, וגם לא זו.

שלב ב' - זה משתלם: בהמשך עלינו להשתכנע בכך שהתבוססות בקושי לא תפתור לנו שום בעיה. רחמים עצמיים לא מובילים לשום מקום טוב. ככל שנהיה משוכנעים בזה יותר, כך לא ניתן לנטייה הטבעית שבתוכנו לגרור אותנו למחוזות אלו. עלינו להתייחס לכל אותן מחשבות כאל מחשבות אסורות.

שלב ג' - די לטעויות: ננסה להגיע למודעות עצמית. עלינו ללמוד את הקושי שחווינו, להגדיר לעצמנו מה היו הטעויות והמחדלים, ומה ניתן לעשות כדי לא לחזור על טעויות אלו שוב.

שלב ד' - הזמן לתובנות: בהמשך ננסה לגלות אילו תובנות למדנו, אילו יכולות פיתחנו, מה הן המיומנויות שרכשנו, ונשתדל למנף אותן ולהתקדם דרכן.

לדוגמה: מי שעבר התמודדויות בגיל הבגרות - ידע להבין נער מתבגר יותר מכל אדם אחר! מי שהתמודד עם מצוקה ומחסור - ידע לתמוך במי שקשה לו כלכלית. מי שהיה חולה והבריא, יוכל להסתובב במחלקות בית החולים ולעודד חולים.

עלינו לזכור, שאם לא נהיה מודעים לכוחות שפיתחנו בתקופת הקושי, מטבע הדברים - נחזור תמיד למחוזות הקושי. נחזור על אותן טעויות למרות הסבל שחווינו בעטיין.

כל אחד מעתיק את בית הוריו, גם בתחומים שהוא הבטיח לעצמו עשרות פעמים, ש"אצלי בבית הכל יהיה שונה"... זה מצב שאם לא מודעים אליו, חוזרים תמיד לשורש הבעייתי, כהגדרת חז"ל: "זרוק חוטרא אאווירא - אעיקריה קאי" (-עץ שנזרק לאוויר ייפול תמיד לכיוון השורש).

כדי לקבל כוח, נסתכל סביבותינו ונראה אנשים שהצליחו להרים מפעלים גדולים לתורה ולתעודה, דווקא עקב הקושי שחוו. התבוננות כזו תחזק ותמריץ אותנו. נדמיין לעצמנו איך אנחנו מסתכלים אחורה בעוד מספר שנים, ואומרים: ברוך ה', עשינו את זה...

צידה לדרך:

• אם אפשר להפוך פלסטיק שבור למוצר חדיש על ידי מִחזוּר, אפשר בוודאי גם "למחזר" את האדם עצמו, להוציא אותו ממצבי מצוקה וקושי ולהגיע אל הצמיחה ואל ההצלחה.
• התבוננות אל העבר וקשייו טובה רק כשהמטרה היא להיבנות מכך. מעבר לכך, העבר ותסכוליו הינם בלתי רלוונטיים. הפנים צריכות להיות קדימה, אל העתיד.
• התבוססות בקושי לא תפתור לנו שום בעיה. רחמים עצמיים לא מובילים לשום מקום טוב. אם נהיה משוכנעים בזה, נוכל לפרוץ קדימה!
• מי שעבר קושי בחיים, יכול למנף את הניסיון וההתמודדות שלו כדי לסייע לאחרים המתמודדים מול אותו קושי.

הרב פנחס ברייער הינו איש חינוך, מרצה ומנחה קבוצות הורים, מחבר ספר "לגדל" - פרקי הדרכה להורים ומחנכים. חלק מן החומר בכתבות נלקח ברשותו מתוך הספר. ליצירת קשר 5706567@gmail.com