הורות במחשבה חיובית: חשיבותם של מאכלי השבת

קיימים מנהגים שונים הקשורים למאכלי השבת. ישנם יוצאי ארצות שונות, עדות, בני קהילות שונות, אשר אצלם מקפידים עד מאד על מאכלים מסוימים בסדר שולחן השבת.

רבות כתבו על מאכלי השבת שמקורם ושורשם במנהגי קדמונים ויתדם תקועה באורחות צדיקים, ורומזים הם לעניינים שבסוד חכמים.

כיוון שכך הם פני הדברים, יניח כל אחד בצלחתו משהו ממאכל זה ויטעם ממנו אפילו מעט שבמעט, העיקר לא לשנות מן המנהג.

לאנשים הנוהגים לדקדק באכילת מאכלים מסוימים לכבוד שבת אף ישנה סייעתא דשמיא מיוחדת.

חצילים בהשגחה פרטית

מעשה באדם שקבלה היתה בידו שיש להכין לשבת מספר מאכלים מחצילים, באשר שמע כן משמם של איתני ארץ, ונימוקם בצידם. אף על פי שאין ראיה לדבר, רמז לדבר, משום ש"חציל" בגימטריא "הצלחה", וגימטריא קל"ח, כנגד "חקל תפוחין", ועוד סודות המסורים ביד מחצדי חקלא ומשום כך נהגו בביתו להכין לכבוד שבת כמה וכמה סוגים של סלטים מחצילים.

ביום שישי אחד, בשעת צהריים מאוחרת, בהיותו שרוי במקום מרוחק בדרום הארץ לרגל עסקיו, קיבל שיחת טלפון בהולה מביתו בה מודיעה לו רעייתו כי עדיין לא עלה בידה להשיג חצילים, והיא מבקשת ממנו: "אנא השג עבורנו חצילים".

נבוך האיש עד מאד. הוא איננו רוצה לשנות ממנהגו, אשר הוא כה מקפיד עליו, אך מהיכן ישיג חצילים במקום שומם זה במדבר, בערבה, מול סוף?...

עמד האיש בתפילה "שיר המעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי", ונשא עיניו לשמים: "אנא, רבש"ע, הזמן לי חצילים לכבוד שבת קודש". באותו רגע חלפה ביעף משאית על פניו. מן המשאית נפלו, התגלגלו ובאו שני חצילים עד לרגליו... שמעתי מפיו של ידיד, הוא בעל המעשה גופו.

אכילת החמין

אחד המאכלים המהווים סלע מחלוקת הוא החמין של שבת - תבשיל שבדרך כלל אין הילדים מחבבים במיוחד.

ידוע כי מקפידים לאכול תבשיל חם בשבת, להוציא מדעתם של הקראים שהיו מפרשים את הפסוק "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת" שלא תהא אש מבוערת בבית. על מנת להוציא מדעתם המשובשת, הקפידו שתהיה אש מכוסה או פלטה דלוקים מערב שבת למשך השבת, ועליהם מונח תבשיל, ומקפידים לאכול דווקא מתבשיל זה. עוד הוסיפו ואמרו כי על ידי אכילה זו משתרשת ומתחזקת אמונתנו בדברי חז"ל ובקבלתם.

על כן יש להשתדל שכל אחד מבני הבית יטעם ממנו, אפילו רק מעט פחות מכגריס.

מעשה במשפחה אחת בה ניטשו מלחמות לא מעטות בעטיו של החמין.

באחת השבתות החליטה האם תחי' לנקוט בצעד שונה. היא הכינה כמות קטנה של חמין, פחות מכפי הרגלה בכל שבוע. ובהגיע תור... כאשר הגיעה העת להגיש את החמין, הגישה אך שתי צלחות בלבד, עבור בעלה ועבורה.

כך ישבו שניהם וסעדו ליבם בנחת ללא אומר ודברים. הילדים התבוננו בהם בתדהמה מוחלטת, ולא היו מסוגלים לפצות את פיהם במשך זמן מה.

אחר שאלו: "ומה בשבילנו?".

-"עבורכם לא הכנתי...", השיבה האם קצרות.

דמעות בצבצו בעיניהם של הילדים והם פנו אליה שוב בתחינה: "אנחנו רוצים חמין! מה, לא תהיה לנו מנה?".

האם ניגשה למטבח וחזרה עם מנות זעומות, מ"ציקי קדרה" שנותרו לפליטה בידיה, באמרה: "אמנם לא הכנתי עבורכם, אבל נשאר משהו"...

הילדים אכלו בשקט את מנתם ללא אומר ודברים, ומני אז שבתה המלחמה מסביב למנת החמין למשך תקופה, "ותשקוט הארץ ארבעים שנה".

הרב דוד פיירמן הוא מרצה בנושאי חינוך ילדים ומחבר הספרים "מתי ישמעו ילדי בקולי?" ו"שולחן השבת עם הילדים". לקבלת ספרון "שלחן השבת עם הילדים" במהדורת כיס מקוצרת, ניתן לפנות למייל: 9999587bb@gmail.com