5 משלים למחשבה: מה שקורה כשמלכלכים חולצה של מישהו אחר

הכעס מלכלך

יום אחד נכנס יוסי הביתה נסער מאוד, צועק ורוקע ברגליו בכעס. אביו קרא לו, אך הוא המשיך בשלו, עד שלבסוף סיפר: "אני מתפוצץ! שמוליק עיצבן אותי ממש! היה אסור לו לעשות מה שעשה לי! בגלל זה אני מאחל לו את כל הרע שבעולם! אני רוצה להרוג אותו ממש!".

אבא של יוסי, איש פשוט אבל מלא חכמה, הקשיב בשלווה לבנו שהמשיך לספר: "שמוליק השפיל אותי מול חברי ואני לא מוכן לקבל את זה! הייתי רוצה שהוא יהיה חולה מאוד ושלא יבוא לבית הספר יותר!".

האב המשיך להקשיב, הביא מפינת הגינה שק מלא פחם והציע ליוסי: "אתה רואה את החולצה הלבנה התלויה שם? תדמיין שזה שמוליק ותזרוק עליו פחמים עד חתיכת הפחם האחרונה. אחר כך אבוא לראות". 

הילד התחיל במשחק הנקמה שלו וזרק במרץ את כל הפחמים, אבל מכיוון שהחולצה הייתה תלויה מעט רחוק, רק חלק מהפחמים פגעו בה. 

לאחר זמן מה, האב חזר ושאל: "בני, איך אתה מרגיש עכשיו?". הבן השיב: "אני עייף אבל שמח, הצלחתי לקלוע כמה חתיכות על 'יוסי'!". אביו לקח את ידו ואמר: "בוא, אני רוצה להראות לך משהו", והוביל אותו אל מול הראי. יוסי נבהל מאוד כשראה את עצמו כולו שחור, למעט עיניו ושיניו.

ואז הביט בו האב ואמר: "כפי שאתה רואה, הפחמים שזרקת לכלכו אמנם את החולצה, אבל אין מה להשוות, אתה התלכלכת הרבה יותר".

זכרו, כשאנחנו מאחלים למישהו דברים רעים, זה חוזר אלינו ומכפיל את עצמו בנו. כמה שנרצה לקלקל למישהו את החיים, הרוע הזה והפגעים עלולים לדבוק גם בנו, ואת זה בוודאי איש מאיתנו לא ירצה...

לנקות את המשקפיים

זוג טרי שהתחתן, עבר להתגורר בשכונה שקטה.

בבוקר הראשון בביתם, ראתה האישה שכנה תולה כביסה לייבוש.

"איזו כביסה מלוכלכת השכנה תולה במתלה הכביסה!", אמרה לבעלה. "אולי היא צריכה סבון חדש? אולי אלמד אותה לכבס?". בעלה החריש ולא הגיב. וכך, כל יום חזרה האישה על הערותיה בכל פעם שהשכנה תלתה כביסה. 

כעבור חודש הופתעה האישה לראות את השכנה תולה כביסה נקייה. היא פנתה ואמרה לבעלה: "תראה, היא למדה לכבס! כנראה שכנה אחרת לימדה אותה"... "לא", אמר הבעל, "היום קמתי מוקדם וניקיתי את החלונות שלנו"...

כך הם חיינו: הכול תלוי בניקיון החלון, דרכו אנו מסתכלים על המציאות. לפני שמעבירים ביקורת על אחרים, כדאי לוודא כי ליבנו נקי, על מנת שנראה באופן נכון וברור יותר את המתרחש מסביבנו...

המרדף אחרי ההצלחה

דייג אחד ישב על גדת הנהר, אוחז בידו חכה ודג דגים. אדם עשיר מאוד עבר לידו, נעצר והביט בו נדהם: הדייג הצליח להעלות בחכתו כמות עצומה של דגים! לאחר שעה קלה החל הדייג לארוז את חפציו כדי ללכת לדרכו. האיש העשיר מיהר לעברו ושאל אותו: "מדוע אתה עוזב מוקדם כל כך?".

ענה לו הדייג: "דגתי כמות גדולה של דגים, שתספיק לי לכל השבוע, ואינני זקוק לעוד דגים. כעת אני הולך הביתה כדי ללמוד ולהחכים, וכדי לבלות זמן איכות עם בני משפחתי.

"אבל נסה לחשוב מה יכול היית לעשות עם כמות נוספת של דגים", הפציר בו העשיר. "את הדגים שאינך צריך לשימושך הפרטי אתה יכול למכור, ואת הכסף שתרוויח תוכל להשקיע בקניית ציוד דיג נוסף. אחר כך תוכל לקנות סירה ולשכור את שירותיהם של דייגים אחרים שידוגו עבורך את הדגים, ואתה רק תפקח על הנעשה מלמעלה".

"ולשם מה כדאי לי לעשות את כל זה?", שאל אותו הדייג.

ענה לו העשיר: "כשתתעשר, תוכל להעסיק מישהו שיפקח במקומך על כל העבודה, ואילו אתה תפרוש מהעבודה ותעסוק במה שאתה באמת רוצה לעשות בחיים".

בשלב הזה נפרד הדייג מהאיש העשיר וברך אותו לשלום, כשהוא מוסיף: "תודה רבה לך, אבל כבר עכשיו אני עושה בדיוק את מה שברצוני באמת לעשות בחיים!"...

לפעמים אנו נוטים להיות עסוקים כל כך בייצור ובעשייה, בהישגיות ובמרדף אחר ההצלחה, עד שאנו עלולים לחיות חיים שלמים מבלי לשאול את עצמנו כלל: "מהי התכלית, ולשם מה אני בכלל חי?".

לחפור בור. לעצמך

אדם אחד הלך ברחובה של עיר, והנה התמזל מזלו והוא רואה מטבע של 10 שקלים מנצנץ לו על החול.

התקרב אותו אדם להרים את המטבע, והנה זה פלא: כשהרימו, מצא מתחתיו פתק, ובו היה כתוב: "אם תחפור מעט, תמצא שטר של 50 ש”ח".

שמח אותו אדם על הזדמנות הפז שנפלה בחלקו, והתחיל לחפור, בלי לשאול יותר מידי שאלות…

לשמחתו הרבה אכן מצא שטר של 50 ש”ח, ולצידו - איך לא? - עוד פתק!… "שטר של 100 שקלים נמצא בעומק של מטר נוסף"…

(צילום: shutterstock)

חפר ומצא את השטר הנכסף, גם הוא עם פתק, והפעם נכתב שעמוק למטה יש חבילות של שטרות שמחכות רק לו…

חפר וחפר וחפר… והנה הוא מוצא חבילות של שטרות. לא היה מאושר ממנו - בן רגע הפך להיות עשיר גדול! הפעם, לשם שינוי, לא היה מצורף פתק נוסף.

מיודענו, שכבר התעייף מעבודת החפירה המאומצת, חשב שכבר הגיע הזמן ללכת הביתה. אך לדבר אחד הוא לא שם לב עד לרגע זה: כסף אמנם יש לו, אבל מעומק הבור שחפר - אפשרות לצאת אין לו…

הנמשל: אחים יקרים, דרכו של יצר הרע למשוך את האדם לכל מיני דברים מפתים, המבטיחים הנאה גדולה ומיידית. אבל לאחר מעשה מבין האדם שנפל ברשתו של הייצר, והוא נמצא בבור גדול שקשה לו לצאת ממנו.

לפעמים צריך האדם לשים לעצמו מעצורים בחיים  ולבדוק את מעשיו! וכבר לימדונו רבותינו: “סוף מעשה במחשבה תחילה".

הכרת הטוב

יום אחד הגיע בחור לבית הכנסת והביא עמו מאכלים טובים ושתייה. שאלו אותו: "מה קרה?". הוא השיב: "זוהי סעודת הודיה. אתמול, כשחציתי את הכביש בדרך לעבודה, פגעה בי מכונית, וברוך ה' יצאתי בריא ושלם!".

למחרת, מגיע לבית הכנסת אדם נוסף ואף הוא מביא כיבוד ושתייה. שאלו אותו:"מה קרה לך? גם בך פגעה מכונית בדרך לעבודה?". ענה אותו אדם: "לא!... עשרים שנה אני חוצה את הכביש בדרכי לעבודה, ואף פעם לא פגעה בי מכונית. על זה אני אומר תודה!"...

אז יש אנשים שחייבים להגיד תודה, אם היו חולים ונרפאו, או אם ניצלו מתאונה. אבל אתם, שאף לא נקלעתם לסכנה, לא כל שכן שצריכים לומר תודה, לא?

ברוך ה', אנחנו בריאים, שלמים ומתפקדים, יש אוכל לאכול ובגד ללבוש... תודה רבה, בורא עולם!