אפשר להחליט להצליח – עובדה!

השבוע נדבר על הדברים הבוערים באמת, כרגיל...

אולם, הפעם נתמקד יותר במה יכול לגרום לכל הדברים הטובים עליהם אנו מדברים עד כה, להתקיים להמשיך ולהחזיק מעמד עוד רבות בשנים.

לדוגמא, כפי שכולנו יודעים ומבינים כל חתן ביום חופתו בטוח שהוא יהיה הבעל הטוב ביותר בעולם, המושלם ביותר, זה שלעולם - לא רק שלא יגביה את קולו על רעייתו שתחיה - אלא אפילו לא יחשוב לרגע לכעוס או להקפיד, ולו הקפדה הקלה ביותר, על כל מעשה אשר תעשה.

ביום לידת הבן הבכור בטוח כל אבא שלעולם, אבל ממש לעולם - לא רק שלא ירים את ידו על בנו - אלא אפילו לא יגער בו בצורה הגורמת "חלילה וחס" להרס החינוך הטהור. רק חום ואהבה יוענקו ליניק, רק מילות שבח ועידוד, ובין לבין גם כמה חיבוקים ונשיקות בכדי להמחיש לילוד עד כמה אבא אוהב מעריך ומוקיר את בנו ואת הזכות העצומה להיות אבא לילד נפלא שכזה.

נמשיך? אז כך, כל אדם שמתחיל במקום עבודה חדש, בטוח שהפעם הוא באמת לעולם ירכל מאחרי גבם של הבוס או העובדים. כל בחור שנכנס לישיבה חדשה בטוח במאת האחוזים שהוא הולך להקפיד על לוחות הזמנים, ולהיות הבחור האהוד ביותר על המשגיח, שיאהב אותו ויעריך אותו על ההקפדה היתרה שלו בשמירת סדרי הישיבה. 09:00 - פירושו תשע אפס אפס. ובשעות הלימוד, שעה תהיה שישים דקות, ודקה תהיה בעלת שישים שניות עגולות.

אולם, לצערנו ולבושתנו, לאחר תקופה קצרה - במקרה הטוב של כמה חודשים, מוצא כל אחד את עצמו מפספס פה ושם, שוגה פה ושם, ואף חורג מהגבולות שלא חשב להגיע אליהן גם בעת צרה וצוקה.

האם יש מתכון להינצל מנפילות אלו? האם ישנה דרך שיכולה לגרום להנציח את אותן קבלות והחלטות טובות או שחלילה וחס כך היא דרכו של עולם – לקבל קבלות טובות ולשכוח מהן לאחר תקופה, להתחייב התחייבויות מדהימות ולא לעמוד בהן ברבות השנים.

ובכן, פרשתנו הנאווה פותחת בפסוק: "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ" (דברים ט"ז, י"ח). בביאור המילים "בְּכָל שְׁעָרֶיךָ" דרשו חז"ל שאין מדובר רק בשערי עיר ועיר או מחוז ומחוז, אלא גם בכל שער ושער פרטיים בגופנו. ולשם דוגמא נטלו את הפה, אשר כל מילה היוצאת ומתגלגלת על ידי לשוננו אמורה לעבור שתי חומות – חומת אבן וחומת בשר, חומת השיניים וחומת השפתיים. ללמדך, שגם בפיך עליך להציב שמירה בטרם תוציא מילה. בטרם תחשוב לרכל על חבר יהיו לך שתי חומות, שיזכירו לך שמחשבה שניה רק תטיב עמך.

שימו לב היטב! אם עד היום חשבנו שכאשר מילה היוצאת מהפה היא יוצאת באופן אוטומטי, הגרון, החיך, והלשון מייצרים את ההברות, ואילו החומות החיצוניות נפתחות בצורה בלתי נשלטת ונותנות דרור למילותינו, הרי שכיום אנו מבינים שהשפתיים והשיניים בעצם נבראו להיות חומה בצורה שתזכיר לנו בטרם נפצח בדיבור כי יש לשוב ולשקול את הדברים.

והדברים לכאורה תמוהים. הלא כולנו יודעים ומבינים שגם ילד קטן יודע לגרגר ולפתוח את פיו ללא מאמץ, מה שאומר שהשפתיים והשיניים לא באמת משמשים חומות כלשהם. אם כך, מה הם דברי חז"ל המלמדים אותנו "שכביכול" שתי חומות לו לפה?

אין אדם מאיתנו - וזאת באמונה שכולנו בריאים ושלמים - שחש קושי מסוים לפתוח את פיו. להיפך – הקושי הגדול של רבים מאתנו הוא לשמור את הפה סגור... לחרוץ את גורלו של האחר בלשוננו, להסביר את חטאת ורעת העולם, זהו הדבר הקל ביותר שמפעולות רמ"ח איברנו ושס"ה גידנו. האם אלו הן באמת החומות שעלולות לגרום לנו לחשוב פעמיים בטרם נפצה את פינו?

וקושיא עצומה נוספת מעיקה על הבנת דברי חז"ל אלו. והלא שניים מחמשת מוצאי הפה הם השיניים והשפתיים, אותיות בומ"ף נהגות על ידי השפתיים, ואותיות זסרש"ץ לעומתן, נהגות על ידי השיניים (מחלוקת קדמונים במקורה של הרי"ש ולכן מקובל ליחסה לשיניים ולחיך מספק, ולא כאן המקום להאריך בעניין). ואם כן, היאך ניתן ליטול את מקורות הדיבור ולהפוך אותם לחומות המאבטחות את הדיבור, "אוי לו לקטגורו שנעשה סניגורו"...

התשובה על כך, מורי ורבותי, מדהימה, נפלאה, מחזקת, מעוררת וגורמת לכל אחד מאתנו לשוב ולהכיר את גופנו, את יכולותינו, את חולשותינו ואת האפשרות הגדולות והעצומות בהן ניחוננו להתגבר עליהן.

וכלפי מה הדברים אמורים? בדיוק כמו שאתה יכול להתייחס לשיניך ולשפתיך כאל בעלי קפיצים אוטומטיים המשדרים כל הגות ומחשבה לחלל העולם, כך ביכולתך האישית בלבד לקבל החלטה שהפה והשיניים יהיו שתי חומות.

האם השן היא חומה האמורה להפריע לדיבור ולגרום לך לחשוב בשנית בטרם תפצה את פיך או לסייע לו, זאת תהיה החלטה שלך.

אותן שיניים ואותן שפתיים יכולות להיות במקום הכוח המניע את הדיבור ומייצר אותו, הכוח העוצר את הדיבור וגורם לך לחשוב שוב בשנית האם לפצות את פיך ולהוציא את המילים המחלחלות ממורד המוח לקנה, לחיך וללשון הפעילות שלך.

לאמור, ההסתכלות שלך היא זו שקובעת את תפקידם של האיברים. הסתכלות נבונה תגרום לכלי המשחית להיהפך לכלי שרת, כלי קודש, המונעים אותך משיחה אסורה ומדברים בטלים הרי אסון.

אם אנחנו מבינים את הדברים בצורתם הנכונה, נבין שאין דבר בעולם שלא נוכל להפוך מיוזמתנו לכלי עזר, לשופט ושוטר לשמירה אישית הגונה על כל פעולותינו.

לדוגמא, אדם שיחליט שהרגשה רעה או פרצוף נזוף של בניו ובני ביתו הם קו אדום בשבילו, יוכל להכיל שמירה על גובה ה"דציבלים" בקולו, כי בעקבות קולו הגבוה והמפחיד מגיעים פניהם הנזופים והנפולים של הסובבים אותו. אני יכול לדבר, אני יכול חלוק, ואני יכול אפילו להעיר הערות, אבל לעולם לא אגביה את קולי.

ההחלטה האם הגבהת קול מראה על חוזק ואומץ או על חולשה ונכשלות נתונה בידינו אנו. אנו אמורים להיות אלה שמחליטים שאותן פעולות בעייתיות הן הרס וחורבן ולא זריעה ובניה.

ונחדד יותר. הכעסן והגאוותן בטוחים שבכך שהם מגביהים את קולם הם מראים שליטה אחריות וחוסן, הם בטוחים שסוד ההצלחה שלהם הוא הקול הגבוה אותו הם מעניקים בבוז כלפי בני משפחתם חבריהם והנתונים למרותם. לעומתם, הענוותן בטוח שאותו קול גבוה שגורם לחברו לחיזוק וביסוס הביטחון העצמי כביכול, הוא מה שגורם להרס וחורבן בבית ומחוצה לו, ומשום כך הוא יגביל את עצמו שלא לדבר בצורה כזו לעולם.

זהו שוטר ושופט שאתה הענקת לעצמך, שוטר ושופט שיסייעו בידך לממש את התוכניות והקבלות הטובות אותן קיבלת על עצמך בתחילת הדרך.

אם חשבת להיות הבעל הכי טוב בעולם, אם תכננת להיות האבא המושלם ביישוב, אל תעשה זאת בטרם הגבלת את עצמך בשופטים ושוטרים אישיים שיגרמו לך לעמוד בקבלות נאצלות אלו. הגדר לעצמך ומראש מהם הדברים הגורמים להרס הבית, מהם הדברים הגורמים לאבות ולבעלים רבים וטובים לרדת אל עבר פי פחת, ודאג לעצמך לאבטחה צמודה מול מכשולים אלו.

ודבר נוסף, אחד מהדברים ההורסים ביותר כל קבלה טובה היא השגרה. השגרה עלולה להרוס את שלום הבית, השגרה עלולה להרוס את חינוך הילדים, השגרה עלולה להרוס אפילו את עמל התורה. כחלק ממלחמת היצר, משתמש הוא בנשק 'השגרה'. יום אחר יום, שבוע אחר שבוע, חודש אחר חודש, שנה אחר שנה, אתה מנסה, נלחם ועומד על זכותך להיות אדם טוב ומושלם. אולם, השגרה נוגסת בך, המלחמה היומיומית מתישה אותך, ואז מגיעים ימים רבים בהם אתה מעדיף לזנוח, לשכוח, והחמור מכל – ליפול לזרועות הייאוש. "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ" גם במלחמת השגרה.

סדר מוסר מספר מוסר אליו אתה מתחבר, הוא מלחמה בשגרה. הוא מחדש, הוא מרענן מדי יום את יכולותיך הרוחניות. שיחת רעים, ארוחה משותפת, או דו שיח פתוח עם הילדים, הם הערובה להצלחה במלחמת השגרה, בשלום הבית ובחינוך הילדים. לעולם אל תעניק לשגרה את הזכות להרוס את חייך. לעולם אל תיתן לחד-גוניות להפוך את חייך למשעממים, סבילים במקרה הטוב, ובלתי סבילים במקרה הגרוע יותר, ולאכול להשמיד ולאבד את תכניותיך וקבלותיך המדהימות.

לכל אדם ובכל בית יש את אמצעי מלחמת השגרה הגשמיים והרוחניים המתאימים להם, תנבור בנפשך ובנפש הסובבים אותך ותמצא אותם, וכל מציאה כזו תהפוך לשוטר ושופט פרטי אהוב ואהוד בביתך.

יזכנו ה' יתברך להעמיד לעצמנו שופטים ושוטרים אהובים בכל צומת ובכל דרך. ויחד נזכה לחיים מלאי תורה, מלאי אהבה ואחווה, מלאי קשר איכותי ועצום עם בנינו, ואך טוב וחסד ירדפונו כל ימי חיינו, אמן.

ברוכים תהיו