ידידיה מאיר: בעיריית תל אביב אין אפילו מראית עין של הוגנות במלחמה ב"הדתה"

1. מחפשים החלטה טובה לחודש אלול? קבלה רוחנית שתמליץ עליכם טוב בימי הדין? יש לי. נראה לי שהיא יכולה לפעול ישועות גדולות ועצומות, והיא די קלה לביצוע: לחייך.

נכון, מאור פנים מביא ברכה בכל יום, חיוך הוא לא מצוות עשה שהזמן גרמא, אבל בתקופה הזאת של השנה יש הרבה יותר אנשים שזקוקים לו. חודש אלול הוא חודש ההתחלות. להערכתי, אם נעשה חשבון פשוט נגיע למאות אלפי אנשים שצריכים בימים אלה עידוד יותר מבכל השנה: הילדים שהתחילו פעוטון חדש, הילדים שהתחילו גן חדש, הילדים שהתחילו בית ספר חדש, תלמידי חטיבות הביניים שעברו למסגרת חדשה, כל תלמידי הישיבות התיכוניות והאולפנות, תלמידי הישיבות הגבוהות וישיבות ההסדר, בנות השירות (וההורים של כל אלה) וכן הלאה עד הבית אבות. לא, בעצם בבית אבות לא מתחילים בחודש אלול דווקא. אבל ביתר המסגרות החדשות בחיים נקודת ההתחלה וההתמודדות תמיד תהיה בחודש אלול. וכידוע, כל ההתחלות קשות, וכל ההתחלות קשות פחות בסביבה מחייכת.

גילוי נאות: ייתכן שאני כותב על הצורך בהארת פנים בגלל אינטרס אישי. אני פשוט זקוק לחיוך בימים אלה, הימים הראשונים אחרי הנחיתה שלנו לשליחות בארצות הברית. רק מי שחווה מעבר דרמטי כזה, יודע כמה חיוך ומילה טובה יכולים לעשות טוב. נראה לי שאזכור עוד הרבה זמן את כל אלה שניגשו בחביבות ואמרו "נעים מאוד, קוראים לי ג'ק רובינזון". טוב, האמת שהכול כאן מאורגן ומתוקתק, גם קבלת משפחות חדשות לשכונה, ואנחנו מטופלים היטב על ידי "ועדת וולקאם" של הקהילה (רק אם אפשר להוריד קצת את המינון במשלוח העוגות. בקצב הזה, אני חושש שבשובנו ארצה אנשי ביקורת הגבולות לא יזהו אותי בתמונה בדרכון).

2. ובעודי כותב על החיוך, הגיע אלי מייל שקצת מחק לי אותו. "שלום ידידיה, חשבתי שאולי זה יעניין אותך. איתן בננו המתוק עלה ביום ראשון לכיתה א' בבית הספר מוריה בתל אביב. מרגש! ביום ראשון בלילה, בערך בשעה תשע, דפק שליח על דלת ביתנו ובידיו חבילה בשביל איתן. בתוך החבילה היה הספר 'מתי נדע אם מיכל נבחרה?'. השולח היה לא אחר מאשר ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי. הופתענו. ממתי שליח מביא הביתה שי מראש העיר? האם כל ילד שמתחיל כיתה א' מקבל חבילה כזאת? ואם כן, למה הוא לא מחולק במסגרת בית הספר? ממכתב הסבר להורים שצורף לחבילה, התחלנו להבין את הסיפור. מתברר שראש העיר הורה לכלל מנהלי בתי הספר בעיר לחלק לתלמידי כיתה א' את הספר. בתי הספר הדתיים של החמ"ד, בהובלה של מפקחת מחוז מרכז שוש נגר, שמונתה בינתיים לתפקיד ראש מינהל החמ"ד, הביעו התנגדות לספר. המנהלים החליטו שלא לחלקו. הספר אכן לא נראה גם לנו מתאים במיוחד. הוא מלא במסרים של פמיניזם רדיקלי ו'פלורליזם', חד צדדי כמובן. אז מה עשה ראש העיר? החליט לכפות עלינו, ההורים, שבחרנו בחינוך הדתי לילדינו ואנו עומדים מאחורי המנהלים של בתי הספר, את המסרים שהוא מאמין בהם, ולהכניס לנו אותם הביתה בכוח! פלורליזם, כבר אמרנו? ככה פתחנו את שנת הלימודים, בתחושה חמוצה. מיכל, תושבת תל אביב".

3. לא עוברות כמה דקות, ולתיבת המייל שלי, שכתובתה מופיעה כאן בתחתית העמוד, הגיע עוד מכתב: "שלום ידידיה, בתנו עלתה לכיתה א', אירוע משמח לכל הדעות. עיריית תל אביב שולחת בכל שנה מתנה לתלמידים שעולים לכיתה א'. השנה ראש העיר הכריח אותנו לקבל את הספר, וכתב במכתב המלווה כך: 'כמי שמאמין בזכויות אדם ובהכלת האחר, אני מתנגד נחרצות לפסילת הספר. משכך מצאתי לנכון לשלוח לכם את הספר ישירות'. הבנת? זכויות אדם והכלת האחר? גם הספר עצמו מלא במסרים של 'הכלת אחר'. הנה לדוגמה הסיפור שאני אמור להקריא לבת שלי לפני השינה: 'אפשר למשל להחליט שבשבת יפעלו אוטובוסים כדי שילדים יוכלו לנסוע לבקר את סבתא, לטייל ולשחות בים. או – שאסור לאוטובוסים לנסוע בעיר בשבת, כי זה יום מנוחה של כולם. גם של אוטובוסים?'. הבנת את הלגלוג? כמה מגוחך, לתת לאוטובוסים יום מנוחה. מה השלב הבא? חול המועד למכונות כביסה? תראה, אנחנו לא קנאים, ולא חושבים שהספר הוא הסכנה החינוכית הגדולה ביותר שהבת שלנו תיחשף אליה. לא ארגנו מדורה שכונתית לשריפת הספרים. אנחנו רק רואים שיש פה מלחמת תרבות, ושמישהו מנסה בכוח לחנך אותנו מחדש. אורי מתל אביב".

4. מה שמבאס, כרגיל, הוא לא רק הסיפור המקומם עצמו, אלא הטיפול התקשורתי בו. בכל סיטואציה מקבילה, חולדאי היה זוכה לשיימינג. התקשורת כבר הייתה בודקת, למשל, כמה עלה משלוח הספרים. הרי הרצים יצאו דחופים להביא את הספר לילדי תל אביב הרכים באופן בהול. הייתי שמח ליעילות של עיריית תל אביב בתחומים אחרים, לא באלפי שליחויות בשעת לילה מאוחרת על חשבון כספי הארנונה של התושבים, גם הדתיים. אבל התקשורת כמובן שותקת, ואם היא כבר מטפלת בשערורייה היא הופכת את היוצרות ומאשימה את הדתיים: "משרד החינוך אסר לחלק בבתי ספר דתיים ספר עם התייחסות לתחבורה ציבורית בשבת", דיווח עיתון "הארץ". ולמחרת שוב כותרת: "חולדאי הודיע כי ישלח לתלמידים דתיים את הספר שמשרד החינוך אסר על חלוקתו". זאת הכותרת? עולם הפוך ראיתי.

אז יצאתי בעצמי לתחקיר קטן. על הספר כתוב שהוא ראה אור בהוצאת "שפת אם" בהנהלת הילה טוב ומיכל שליו-רייכר. שתי שניות בגוגל מגלות לך מי היא שליו-רייכר. אלה המילים הראשונות שקופצות: "נשיאת הפורום החילוני. יוזמת ההקמה של הפורום החילוני, אחראית אסטרטגיה, תוכן ודיגיטל של הפורום. מרצה בתחום קידום התודעה החילונית בישראל".

וואו. הרי אם אתם הייתם ראש עיריית תל אביב שצריך לבחור ספר לכלל התלמידים, לא הייתם מעזים לבחור ספר של ימני קיצוני או חרדי מנטורי קרתא (שלא לדבר על יוזם ההקמה של נטורי קרתא). מה פתאום. כנראה שאפילו ספר שכתב סתם רב לא הייתם בוחרים. אבל אצל חולדאי אין אפילו ניסיון למראית עין של הוגנות. הוא יודע שהתקשורת תאתרג אותו ושהוא לא יחטוף על צעדים קיצוניים וחד צדדיים כאלה. חולדאי עוקף בסיבוב אפילו את האקטיביזם החילוני של כרמל שאמה הכהן ורון קובי.

והנה עוד משהו שקפץ לי בגוגל: מאמר שפרסמה לפני יומיים אותה שליו-רייכר ב-ynet. הכותרת היא: "לצערי, בתי עולה כיתה בממלכת ההדתה". מו"ל הספר החינוכי על "הכלת האחר" כתבה שם את הדברים הבאים: "בתי הספר שלנו נחטפו על ידי שרי חינוך דתיים ימניים ושוביניסטים... בתי הספר שנחטפו לא יכשירו את ילדינו להתמודדות עם שטיפת המוח האידיאולוגית היומיומית שהם עוברים. לכן אנחנו חייבים לבצע השתלטות עממית על החינוך הממלכתי בישראל. לא פחות. ואם אנחנו לא נשמור על ילדי בית הספר, ועל המורים ועל המנהלים, נאבד אותם לתמיד, ואז באמת נהיה החילונים האחרונים". לא נגענו. ואת הפמפלט החינוכי של כוהנת ההכלה-החלנה הזאת ילדי תל אביב חייבים, פשוט חייבים, לקבל עם שליח עד הבית.

השבוע נפתחה שנת הלימודים. הסיפור הקטן-גדול-מקומם הזה מוכיח עד כמה יש לכולנו עוד הרבה שיעורי בית.

לתגובות: yedidyameir@gmail.com

הטור פורסם בעיתון "בשבע".