איה קרמרמן במכתב נרגש למורים: "תרחיבו את גבולות התפקיד"

למורים ולמורות של הילדים שלנו, שוב אני כותבת לכם בחיל ורעדה. אני יודעת שכתבתי לכם בעבר, אבל אני לא מצליחה לעצור את עצמי. בראש השנה אומרים "היום הרת עולם", זהו יום של בריאה חדשה, של התחלה משמעותית וחורצת גורלות. אני חושבת שככה הילדים שלי מרגישים היום, ביום תחילת שנת הלימודים. אנחנו נכנסים יחד לכיתה. הם מחזיקים לי את היד, בחוזקה שלא מוכרת לי. והנה הגיע הצלצול, אות פרידה. אני עומדת מחוץ לדלת הכיתה, מנסה לדלות שבריר משפט, שיחה או צחוק ושמחה. מנסה להיות זבוב על הקיר, קשה לקלוט את מאור פניכם מבעד לדלת סגורה.

אני נושמת עמוק, מחזיקה את העיניים מלזלוג, מתפללת על הילדים שלי שיושבים מולכם, מרוגשים. אני מתפללת עליכם, מקווה בכל ליבי שאתם עומדים מול הכיתה החדשה נרגשים לפחות כמו הנשמות שמביטות בכם בעיניים חוששות. אני תוהה אם גם אתם לא הצלחתם לישון הלילה כי להקת פרפרים הרעידה לכם את הבטן. אני יודעת שככה הרגשתי, כשהתהפכתי במיטה אין סוף פעמים. אני לא מתכוונת להישמע מרשעת ולאחל לכם גזל שינה, אולי אני פשוט רוצה לדעת שאנחנו באותה הסירה.

עזרו להם לפרוח

כל שנה אני מרגישה שאני מגישה לכם את הילדים שלי. "קחו", אני מוסרת לכם אותם בעדינות. לשנה הקרובה אנחנו שותפים. לפעמים האחריות היא עלי, לפעמים עליכם. כתף לצד כתף אנחנו צריכים לצעוד יחד כדי לרומם אותם, להעצים אותם, לעזור להם לפרוח. אני מתפללת שגם בזה אנחנו באותה הסירה. אבל יותר מכל התפילות אני מתפללת על הדבר הכי חשוב: שאתם זוכרים את הרגע שהעיר בכם את הכיסופים להיות מורה, להשתוקק לעמוד מול כיתה ולהשקות את הטוב שבתוך כל אחד מהם.

בשבוע שעבר, בכנס החינוך "חינוחולון", אמרה עליזה בלוך, ראשת עיריית בית שמש ובעברה מנהלת תיכון ברנקו-וייס: ״הבחירה לחנך היא של מי שרוצה לקבוע סדר יום, להשפיע על העתיד". כמו שהיטיב להגדיר זאת יאנוש קורצ'ק: "הדואג לימים זורע חיטים, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות מחנך אנשים". אלו אתם. זה תפקידכם, לדאוג לדורות. לא קל, לא פשוט, אבל מלא עוצמה. עוצמה שאפשר לנתב אותה להשפעה עמוקה וארוכת שנים על כל אחד מהתלמידים שלכם. על כל אחד מהילדים שלנו.

הזיכרון של זיו שילון

אז יש לי בקשה אליכם. אל תהיו רק מורים. אני כלל לא מתכוונת לזלזל בעבודה הכה תובענית שלכם, אבל אני מבקשת שתרחיבו את גבולות התפקיד. אל תתמקדו רק בלהעביר הלאה את חומר הלימוד. שוב, בלי להעליב, היום האינטרנט נותן לכם פייט רציני. את התשובות לשאלות הם יכולים למצוא שם. תוך שנייה. פרופסור גוגל לשירותם תמיד. אבל אתם יודעים מה שום מחשב לא יכול לעשות? אתם יודעים את מה הם כן יזכרו? את האנושיות שתגלו, את המידות שלכם. את הסבלנות וההכלה שלכם. את הרגישות או את התשובות הקצרות וחסרות החיבה. אתם יודעים את מה הם לעולם לא ישכחו? את החיוך, את האמון, את העקיצה ואת הדיבור הסרקסטי.

באותו כנס סיפר סרן במיל' זיו שילון שכאשר אמו חלתה במחלה הארורה, יום אחד הוא לא הגיע לבית הספר, אבל אחר הצהריים הוא הגיע לחזרה למסיבת סוף השנה. ניגש אליו מורה ואמר לו: "אמא שלך חולה, אבל לחזרות למסיבת הסיום יש לך כוח להגיע!". המשפט חסר הרגישות הזה הנחה את הלוחם האמיץ לאורך כל חייו, עקב אחריו, ארב לו במחשכי הלב.

אז בקשתי היא: אל תהיו מורים, תהיו מנהיגים. תנהיגו את הילדים לרגישות. תנהיגו אותם להתבונן באחר ולקלוט את הכאב שהוא מנסה להסתיר, כדי שיוכלו להושיט יד לפני שמבקשים את עזרתם. למדו אותם להיכנס לחדר ולהתבונן, לא להתמקד רק בד' אמותיהם. למדו אותם לראות באמת את העולם סביב ולדעת היכן צריך לעזור. תנהיגו את הילדים לשתוק. גם כשמישהו פוגע בכבודם. למדו אותם שכבוד הופך ללא רלוונטי כשאהבה וחברות אמיתית נכנסות למשוואה. הן תמיד ינצחו. תנהיגו אותם שמנהיג זה מישהו שיוותר על הכבוד כדי ללכת בדרך הנכונה, דרך האמת.

תנהיגו אותם להאיר אור פנימי של מישהו אחר, גם אם האור הזה מתחבא ממש טוב. תנהיגו אותם לשתוק כשאין להם משהו טוב לומר. תנהיגו אותם לסרב לדבר לשון הרע. למדו אותם שזה כואב וצורב יותר מכל מכה. למדו אותם איך לנהוג כשלפרקים העולם לא נותן לך את כל מה שאתה חפץ בו. האירו בהם את המידות הטובות דווקא ברגעי משבר ואכזבה. העצימו בהם את עולמו של השם יתברך מתוך אהבה ושמחה, לא רק מוסר ועונשים. תנהיגו אותם בפתיחות הלב, כי מה שנאמר מהלב פורץ וחודר ישר ללב השומע.

ממרח פסטו כוסברה

את הפסטו המסורתי מכינים מבזיליקום וצנוברים. כשמחליפים את המרכיבים אבל נשארים עם התבנית מקבלים תוצאות שונות לחלוטין, נפלאות לא פחות.

המצרכים הדרושים:

חבילת כוסברה / 3-2 שיני שום / חצי כפית מלח / שליש כוס שמן זית / שליש עד חצי כוס שקדים או שקדים מולבנים

אופן ההכנה:

טוחנים את כל המרכיבים במג׳ימיקס או במוט בלנדר / טועמים ומתקנים תיבול / מאחסנים בכלי סגור במקרר עד שלושה ימים. נפלא לצד דג או כממרח ללחם.

לתגובות: ayakremerman@gmail.com

הטור פורסם בעיתון "בשבע".