דניאל מזרחי בטור מרגש לכבוד יום הולדתו ה-28

אני פוסע לעוד מדרגה

שאתה נותן לי בחיי

המדרגות הקודמות היו לי בית ספר

ותוצאות למבחנים

המבחנים היו מאתגרים

אבל לא הסתכלתי אחורה

אלא לתוך עיני הספר

האותיות היו קצת לא ברורות

נלחמתי, אפילו התעקשתי

להבין את המשפטים

אפילו מעט, אפילו טיפה מהם

אבל ברגע של  נפילת עלה ירוק

לתוך הספר

התחלתי להבין את המשמעות של המבחן

לאורך כל המדרגה...

עכשיו זה לא שיר

לא, אני אומר לך

זה לא שיר

זה סיפור של 365 ימים שלמים .

במשך השנה העברת אותי הרבה אתגרים. הראשון היה הבריאות.

עזרת לי לחפש דרכים ולחקור אחר פתרונות לשיפור המצב, במלחמה כנגד היצר הנמצא בשרירים שלא מוכנים לעצור מלהילחם.

היצר לא מרפה ממני.

במשך חודשים ארוכים הלכתי לאינסוף רופאים

בחורף לא נכנעתי לקור שניסה להשתלט על רוחי

אני זוכר, בלילות הארוכים, כשדיברנו על חידוש כוחות

ביקשתי ממך שתעזור לי להגיע למענה

לשרירים שרוצים אליך .

תוך כדי הימים האלה הרגשתי ממך דחיפה

לשאוף להתקדם בשליחות שנתת לי בחיי

השליחות להתקדם, לא לוותר לגוף האילם.

תמיד עיני מביטות לאופק הרחוק

לאופק של חיים עצמאיים.

דחפת אותי לפני תשעה חודשים

להגיש בקשה לדירה משותפת של שנינו

בערב אחד הלכתי עם חבר להגיש את הבקשה.

האמת, היתה לי מחשבה שזה לא יקרה כל כך מהר

רק בעוד שנה, או שנה וחצי.

אבל אתה הפכת לי את כל הזווית של הראייה, והנה זה קרה.

שני האתגרים שנראו לי כל כך מסובכים

נפתרו במכה אחת.

לפני חודשיים נתת לי מענה דרך רופאה בכירה

שנתנה לי תשובה ברורה,

את הפתרון לנצח במלחמה שנמשכת כבר 28 שנים,

שמגיעה לסיומה בעזרתך, כמובן .

הרופאה אמרה לי את האמת, לא כמו הרופאים האחרים

שנתנו לי כל מיני סממנים ושלחו אותי לרופאים שחושבים את עצמם למלאכים .

לאחר הביקור אצלה היו לי כל מיני ספקות, אם ללכת עם הניתוח שהציעה

או להישאר עם המלחמה ששוררת בגופי.

בלילה דיברתי איתך והתחננתי שתתן לי תשובה ברורה,

האם ללכת עם הניתוח המסובך או להישאר כמו שאני .

לאחר מכן הרגשתי כוחות חדשים שלא היו לי אף פעם

הרגשתי שפתחת לפני מסלול חדש ...

אבל לא ידעתי בברור מה המסלול.

ימים לאחר מכן התייעצתי עם רבנים ועם מומחים 

והחלטתי ללכת עם המתנה החדשה שקיבלתי,

אבל לא חלמתי שזה יקרה שבוע לאחר ההחלטה על הטיפול הרפואי.

לאחר שבוע מההחלטה על הטיפול הרפואי קיבלתי ממך מתנה נוספת

מתנה שחלמתי עליה, אבל לא ציפיתי שזה יקרה מהר כל כך, ובאותה תקופה.

בוקר אחד קיבלתי טלפון, נתנו לי אישור לדירה משלנו.

תוך חצי שנה אכנס לגור בבית שנתת לי, ואתחיל בחיים עצמאיים לגמרי...

הכל נחת בבת אחת.

כל הדמעות, כל התפילות שביקשתי ממך בלילות

לקחת אותן והחזרת לי פירות טריים ומתוקים .

עכשיו אני צריך את עזרתך גם לקלף את הקליפות מהפירות, ולהמשיך יד ביד ...

עם כל התולעים שנמצאות בקליפות.

התולעים האלה אומרות לי: "אולי אתה לא אוכל את שני הפירות האלה, אולי לא תצליח איתם",

ורק אני מסתכל, מנסה להתבונן בחריץ שמוביל לגרעין של הפרי

אבל אני יודע ומבין שהכול, כל הטשטוש של המבחן, זה רק  ניסיונות של הצלחה, ואתה מוביל אותי.

יצרת אותי כמו שאתה רוצה, עם כל האתגרים שמדי פעם מנצחים. וכשהם מנצחים - אני פותח את פי אליך, בוראי, ריבונו של עולם.

אתה אבא שלי,

אתה אמא שלי,

אתה הרופא שלי,

אתה הכל בשבילי.

כבר עשרים ושמונה שנים אתה הולך איתי בכל רגע ורגע, בכל מצב ומצב,

ולא משנה אם אני קצת נופל וחוטא – אתה תמיד לצידי, אבא שלי...

תודה לך על כל פרט הכי קטן.

תודה לך שאני בריא, ולא במצב גרוע יותר,

ואני נושם בכוחותיך ואוכל דרך הפה.

אבא,

תודה על החברים שנתת לי.

תודה על הגוף האילם שלי, שהוא שלך.

רק אבא, בבקשה, תן לי להמשיך בשליחות של חיי, שנתת לי

מתוך שמחת חיים אמיתית, מתוך אמונה וביטחון בך, ומתוך הערכה עצמית

שאוכל לגלות יותר בכוחות שנתת בי, ולממש אותם.

תן לי, במדרגה הבאה, להרגיש אותך צמוד אלי, כדי שאוכל לנצח איתך בכל אתגר ואתגר!

ותן כבר לבניך האהובים את הגאולה השלמה והנצחית, כי כוחותינו כבר נגמרים.

בבקשה, ברחמיך הרבים, קח את המכתב הזה, מכתב סיכום קטן של עשרים ושמונה שנים של המון עוצמה פנימית.

בנך האהוב,

דניאל מזרחי