המהפך של סילברדון: מרגאיי ג’מייקני ללימוד גמרא

בתור נער בן 15, גילי בנימין התאהב במוזיקת הרגאיי ובילה שעות רבות סביב הקלטות, האזנות והכרות עם התעשייה. בשנות התשעים גילי הצעיר טס לטיול לאחר הצבא בארה"ב, לסוג של "עבודת הכנה" במיאמי וניו יורק, ומשם עבר לג'מייקה. מהר מאוד הוא התברג בראש הסצינה המוזיקלית הג'מייקנית, קיבל את כינויו "סילברדון", הוציא אלבום ראשון שהפך להצלחה מסחררת והופיע עם אומנים כמו ריטה וזיגי מארלי. רק שנים רבות לאחר מכן, גילי חזר לשורשים והתחזק.

גילי נולד לאבא תימני ואמא פולניה, מבוני תל אביב. הוא גדל בעיר הנמל אשדוד בשכונה של עדות אשכנז, ולקח לו זמן לגלות מחדש את שורשיו.

"האשכנזים לא חשבו שאני מספיק אשכנזי, ולעומת זאת בכרם התימנים הייתי נחשב 'הבלונדיני'", הוא מספר בראיון להידברות על ילדותו בשכונה באשדוד. "אני זוכר שבעקבות האווירה בשכונה, ממש חינכו אותי להתבייש כשאבא שלי היה מדבר במבטא תימני עם ה-ע' וה-ח'. הרגשתי תלוש חברתית, אבל זו הייתה תקופה שונה. הרבה פרות קדושות נשחטו מאז. כשכבר הייתי נער, הגעתי לתובנות אחרות. היום יש לי חברים מכל העדות ומכל הסוגים, אני מקשיב לרבנים מזרחים ואשכנזיים, וחושב שאנשים צריכים להיות מי שהם - ולא להתבייש".

"חייתי בסרט, לא נתתי לניצבים להפריע"

גם בג'מייקה הוא היה די תלוש. גילי היה הלבן היחיד בשכונה של שחורים, ובהמשך הפך להיות הלבן הראשון בזירה המוזיקלית השחורה. "חייתי בסרט, כשאני הייתי הכוכב הראשי בו, ולא נתתי לניצבים כאלה או אחרים להפריע לתסריט. עשיתי מאמץ עילאי בשביל להתערות בתרבות הג'מייקנית. כולם כבר הכירו אותי כי הייתי מצחיק, אבל בג'מייקה מסתכלים עליך שונה לא רק אם אתה לבן, אלא כל מי שנראה שונה או זר".

לאחרונה, עם חזרתו לעולם המוזיקה, התראיין גילי לתוכנית רדיו בפלורידה עם השדרן גרגורי קול. בשידור סיפר על התקופה ההיא: "לא הסתכלתי בראי הרבה מאוד זמן, תפקדתי כמו שחור לכל דבר, וברור לי שזה היה סרט. היום זה להפך, יש לי סינגל שנקרא 'White Man Can't Turn Black'- שיר מצחיק על מישהו שמנסה להיות שחור".

כשגילי חזר לארץ בשנות האלפיים, הוא ניסה לשחזר את ההצלחה שלו בעברית. הוא הקליט אלבום בשם "דברו!"ואירח את פישי הגדול ונמרוד רשף משב"ק ס', שמות מוכרים בסצינת המוזיקה השחורה בארץ. בישראל כנראה פחות היו מוכנים בשבילו, והאלבום לא צלח. גילי החל לעבוד עם אביו בנמל אשדוד.

כעבור שנים, כשאביו נפטר, גילי עבר תהליך ששינה את חייו. "התחלתי להתקרב למסורת. אבא ז"ל גדל עם פיאות בכרם התימנים אבל במהלך השנים הוא הפך להיות כוכב גדול בקבוצת הכדורגל 'שמשון תל-אביב' ולאחר שפרש, עבד כרב חובל. הוא חי את החיים המודרנים, אבל בחגים ובשבתות הלך לבית הכנסת וידע לסלסל בצורה מושלמת. היה שקט בבית הכנסת כשאבא הקריא. כשהוא נפטר, התחלתי ללכת לשיעורים בכולל ורציתי לעשות משהו שירצה אותו. כשהתחלתי להתחזק, התפללתי מדי יום והשתמשתי בלשון חז"ל על בסיס יומיומי. חשבתי שיהיה נחמד לדעת את ההיסטוריה של עם ישראל ואת הלשון העברית שכבר התחלתי לשנן".

גילי סיים בהצטיינות תואר ראשון בלשון והיסטוריה של עם ישראל, עם המלצה לדוקטורט. "תוך כדי הלימודים גיליתי זילות במעמד התואר דוקטור. כבר לא החזקתי מזה כל כך. היו באמת כאלה שהשקיעו זמן ומרץ, והיו גם כאלה שהעתיקו. הבנתי שהזיכוי עבור נשמתו של אבי ז"ל כבר לא תבוא בעקבות התואר, אלא בזכות אותם טקסטים שאני קורא באופן רוחני. אפילו קריאה בלי הבנה שלהם יכולה להועיל".

גילי כיום גרוש ויש לו שלושה ילדים (12 ,10, 5) במשמורת משותפת, להם הוא מנסה להנחיל ערכים של יהדות ומוסר. "הם נמצאים אצלי חצי שבוע, וכשהם איתי אני עושה הכל - אוסף אותם מבית הספר ומהחוגים, לוקח אותם לגלוש, ובערב הם יודעים שזה זמן תורה. ביום שבת הם אפילו מגיעים איתי לתפילת שחרית. כל פעם אני זורק להם איזה תמריץ אחר. אני מנסה להנחיל להם ערכים, להראות להם את הדרך.

"אני מעניק להם את הבסיס, ערכים של אדם לחברו, נתינת צדקה, כיבוד חכמים. בסך הכל הם ילדים מאמינים. הם קוראים תימנית בצורה מדוייקת וזה כבר דבר מבורך, ובשאר הזמן הם פשוט עושים מה שכל הילדים עושים - משחקים כדורגל, הולכים איתי לגלוש בים וכו'". 

נראה שמבחינת היהדות, אתה מחובר יותר למסורת התימנית.

"אני לומד בכולל 3 פעמים בשבוע ולומד שם עם אנשים מכל העדות – תימנים, מרוקאים, אשכנזים ועירקים. בהיסטוריה שלנו יש גם רבנים אשכנזים מפוארים וגם לא מעט רבנים מזרחים. התורה היא אחת ויחידה. אבל אם מדברים על מנהגים, אז על פי חכמי ספרד כמו אברהם אבן עזרא, רבי יהודה אבן תיבון, הרד"ק, כל אלה בלשנים מהמאה ה-11 וה-12 שכתבו ספרים שלמים על הדקדוק והדרך להגות אותה. גם על פי מה שהם כתבו וגם על פי חכמי השיטה הטברנית - ההגייה התימנית היא המקורית".

לא אומר ג'ה

לפני כשנתיים חזר גילי לעולם מוזיקת הרגאיי. דבר הוביל לדבר, ובשנה האחרונה הנושא תפס תאוצה. לאחרונה אף שחרר סינגל חדש בשם "World Clash" על ההיסטוריה היהודית.

השיר גרר תגובות רבות, חלקן לא היו אוהדות, במיוחד מחבריו מג'מייקה. "שרתי על ההיסטוריה היהודית, על בית ראשון ובית שני. 99% מהתגובות פרגנו בטירוף, אבל היה אחוז אחד של אנשים שהתעצבנו וכתבו לי 'למה אתה לא אומר להם את האמת?' שפשפתי את הידיים בהנאה והתחלתי לכתוב תגובות מפורטות עם פסוקים מתהילים, הפנתי אותם למקרא. בסך הכל ניהלנו שיח ביקורתי אך מכובד בין אנשים עם דעות שונות. לא הייתה שום שנאה, אלא החלפת מקורות".

למה השיר עורר מחלוקת? גם הם מאמינים בה'.

"כן, אבל לא בעיקרי האמונה היהודית. למעשה, הם טוענים שהם הישראלים המקוריים. הדת הראסטפארית היא שילוב של יהדות ונצרות, ויש להם עולם משלהם. צריך להבין ולהיזהר מזה. היום הנוער אוהב לאמץ את האדום-צהוב-ירוק – צבעי התרבות הג'מייקנית - אבל להיכנס לרוחניות זה בפירוש משהו שכבר לא עומד בקנה אחד עם שולחן ערוך".

בעבר אמרת שרגאיי הוא עבודה זרה.

"אמרתי שהדת הראסטפרית היא עבודה זרה. אני שר רגאיי אבל לעולם לא אגיד ג'ה או ראסטפרי, כמו שאומרים זמרי רגאיי אחרים. אני אוהב ומכבד את כל בני האדם באשר הם, אבל תאולוגית זה דבר נפרד מהיהדות".

"לא נכנסתי מעולם לכנסייה"

החזרה שלו לבמות הייתה מתבקשת אך לא צפויה. לפני 3 שנים הוא קיבל הצעה מצמד תקליטנים שביקש לארח אותו באחת ההופעות. "פחדתי שלא אצליח לשיר. כל השנים התעסקתי במנגינות תימניות, קריאה בתורה וקריאה של תהילים, מה שמילא אותי באושר. אמרתי להם שכבר לא הופעתי כמה שנים, אבל הם ביקשו שאגיע. התכוננתי לשני שירים והתפללתי שאצליח לסיים אותם. כשעליתי על הבמה הכל חזר, כאילו בכלל לא הייתה הפסקה. התחלתי להבין שזה עדיין נמצא בי, ומשם דבר הוביל לדבר. בשנה האחרונה הופעתי, התארחתי בתוכניות רדיו, מכרתי כרטיסים להופעות ואנשים הגיעו. מי האמין שאנשים זוכרים? זה היה מדהים. שילבתי חומרים ישנים וחדשים, ואני שמח בעיקר מהפידבקים שקיבלתי. זה מעודד אותי להמשיך ליצור. ברור שהיום ילדים ומשפחה נמצאים מעל הכול, אבל כיף גם ליצור ולהופיע, בפרט שזה גם בא ממקום רוחני".

(צילום: טל אקוקה)

למה בכלל לעלות לבמות שוב? לא מיצית?

"חשבתי שעשיתי כבר הכל, מיציתי, הגשמתי את כל החלומות שלי, ואת הרוחניות שלי אני שואב מלימודי גמרא. רק עכשיו סיימתי סוגיה קשה וזה מילא אותי. אבל עדיין זה לא סותר את האהבה שלי למוזיקה".

על מה אתה כותב בימים אלו?

"טקסטים היסטוריים, טקסטים יהודים וגם טקסטים קלילים על החיים עצמם. מה שכן - אין בהם תכנים לא הולמים. לאחרונה גם התחלתי לכתוב לחברים מהתעשייה".

יש תכנון לסיבוב נוסף בג'מייקה?

"עכשיו אני מוציא שיר שני בג'מייקה שמפיק לי מישהו מאוד מוכר, חבר 'ילדות' מהתקופה שלי שם. הוא מכיר אותי טוב וראה איך התפתחתי ועליתי בסולם הדרגות. אתה יודע שאתה במצב לא רע כשג'מייקנים משלמים לך על רגאיי, וזה מה שקורה עכשיו, מתחיל להיות עניין".

(צילום: טל אקוקה)

ומה העניין הכי טוב ביהדות לדעתך?

"התורה. כל מה שעושה הקב"ה הוא טוב, והתורה היא מכלול, אתוס רוחני. אני מקווה שבעזרת השם אתחתן שוב, אבל כרגע אני עושה השתדלות וזה בא לידי ביטוי בפחות לשון הרע, פחות חטאים. אני לא רבי עקיבא, אבל זה האידיאל שלי והמבט תמיד למעלה, להתקדם. אני מודה לקב"ה על כל מה שהוא נתן לי ועל הדרך שלי בחיים".

ולסיום, איזו דמות יהודית אתה מעריץ ושואב ממנה השראה?

"דמות שלהיכנס לנעליה יהיה קשה עד בלתי אפשרי - סבא איברהים זצ"ל, שהוא מכלול של כל התכונות הטובות ביהדות. זכיתי להכיר אותו עד גיל 12 ואז הוא נפטר. לא הבנתי את שפתו כי היא הייתה שפה תימנית כבדה, אבל את הרוח שלו אי אפשר היה שלא להרגיש. דמותו היתה זו ששמרה עליי בג'מייקה. הרבה פעמים הזמינו אותי לימי ראשון בכנסייה, אבל לא נכנסתי מעולם. דמותו תמיד הייתה נגד עיניי. הייתה לו תמימות של הדור של פעם. לכל אחד יש סבא מהדור ההוא שעונה על המעלות האלה, אבל בשבילי הוא היה מודל חיקוי לערכים גדולים".