הטור הציני שלי, כי אין ברירה

פיצוץ ראשוני שייצר את היקום.בטח...

התגלגלנו במהלך מיליארדי שנים מיצורים פרימיטיביים, קופים, בני אדם, ואז הגיע גם תיק עור.בטח...

שים מיליארד בני אדם – היצורים הכי תבוניים, תן להם לבנות מאפס, ללא חומרי גלם, חיידק – לא בן אדם, חיידק! זה יצליח!??? אהה, שכחתי שכן היה חומר גלם, גם "פעם פעם"... מעניין איך הגיע לשם... לא, כי אני ממש לא מכיר את זה שהביא אותו, בלי שהוא עצמו קיים...

אז אין ספור חיידקים, אין ספור בעלי חיים, אין ספור כוכבים, אין ספור גרגרי חול (!) שלא נולדו מגרגיר חול קודם, אין ספור חוקי טבע, שהכל מרכיב את היקום, זה כן נוצר מהבררה הטבעית! בטח...

איפה הם חיים???

ובאיזה ביטחון הם מספרים את סיפורי ה"ביזיון לרציונאל" הללו...

אז מה עובר להם בראש? רק מה שהכניסו להם לראש, שדרכו הם יכולים לשכנע את עצמם שהכל מותר, כל הדחפים, הנטיות המשעבדות אותם להיסחפות עם יכולת בלימה מוגבלת, ובסוף חלקם מוצאים עצמם עם תחושת ריק, כלום, ושוב רדיפה אחרי תענוג חולף, כדי להרגיע את התחושה הנעימה הקודמת שחלפה, כי מה לעשות, זה סופו של כל בלון...? גם אלה שלא מוצאים עצמם עם תחושת ריק, לא חווים את תחושת השחרור מהדחפים, היכולת להיות מי שאני רוצה. הם לא יודעים מה הם מפסידים. "תינוקות שנשבו".

ושלא תחשבו שאני מזלזל באנשים הללו. חד משמעית לא! אני מאלה שכן מאמינים ומכירים בחוש את מה שאמרו חז"ל, "חכמה בגויים תאמין". יש שם אין ספור אנשים גאונים ומוכשרים. אנשים שקידמו המון את צורת החיים האנושית. אנשים שהגיעו לתובנות מדהימות, על עולמו של הקב"ה. אבל בנקודה הספציפית הזו, הם שבויים בהתמכרות למענג החולף, ממש כמו המכור לחומרים, או לכל דבר אחר, שלא רואה את היתרון בחייו, אם לא היה משתמש. מי שפגש אנשים שנמצאים במקום של התמכרות, יודע שלעיתים המכור בטוח שאינו מכור. זה ממש המקום שלהם. הגיוני שזה יקרה. עצוב.

לפעמים אלה המחשבות שחולפות בראשי. אתמול הייתי בהכנסת ספר תורה. וכשאתה חושב על מה ולמה אנשים משקיעים כל כך הרבה בשביל ספר תורה, אתה פתאום נחשף שוב לאמת הפשוטה, המוחלטת הזו. כי אתה פתאום נזכר שוב איזה חיים יש לנו עם התורה, איזה סיפוק, איזו הרגשה, ואתה קולט שרק היצרן – בורא עולם, יכול לתת ספר הדרכה מושלם כזה לחיי האדם!

ואז אתה חושב ומצטער על אותם יהודים, אחים, שלא זכו להרגיש זאת.

ואז אתה חושב ומצטער על כל אותם יהודים, אחים, שגם אם "גדלו על זה", על דרך התורה, בגלל שלא הודרכו להבין את חיי התורה, זה הרגיש להם לא נעים, ואז כשראו את ההנאות החומריות המפוזרות בכל חלק מחיינו, נטו אחריהם, "עזבו באר מים חיים, לחצוב להם בורות נשברים". עצוב, אך הגיוני שזה יקרה.

ולי, מה יש לי לעשות? כיוון שיש לי האפשרות להפיץ את הגיגי באתר הידברות, אני יושב וכותב מבפנים, את מה שאתם קוראים כעת.

אנחנו צריכים לעשות יותר כדי ללמד את האחים שלנו, שהם ממש כמונו, בנים של ה', את הדרך לחיים מספקים יותר, ולו רק מרצון כן לשתף אותם בחוויית החיים האמתיים, אפילו רק מתוך הרצון להיטיב אתם, כדי שיחיו חיים משמעותיים יותר, חיים מספקים יותר. זה שלהם בדיוק כמו שזה שלנו!

חכמים כבר אמרו "מה אני בחינם, אף אתם בחינם". כמו שמשה רבנו למד את התורה בחינם, כך הלאה ללמדה בחינם. למה? כי זה של כולם! הבעלות על התורה היא בעלות משותפת לכל יהודי על פני הגלובוס. שתפו אותם.

ובימים אלו, שאנו נזכרים יותר במחויבות שלנו לתורה, זה המקום שלנו, אישית, לקדם גם את עצמנו, לחשוב על כל הטוב שהתורה מעניקה לנו, ובשבילנו, כן, רק בשבילנו, להתקדם ולטפס גבוה יותר.

חגי צדוק עוסק בפסיכותרפיה ובייעוץ נישואין. ליצירת קשר עם מחלקת "נפשי בשאלתי":073-33-33-331, או anat@htv.co.il