האם באמת ובתמים אין לך זמן?!

האדם, מטבעו, הינו יצור גמיש. ברגע בו הוא יוצר לעצמו מערכת של הרגלים שונים, הוא מתאים את עצמו למערכת החיים החדשה.

לכן כשאדם מחפש לעשות שינוי, חשוב לא לטעות ולחפש את הזמן כדי לשלב בסדר היום פעילות שנתפסת בעינינו כחיונית וחשובה, אלא לקבוע את הפעילות הזו – ולאחר מכן לשלב את סדר היום סביבה. למשל, כשאדם לוקח לעצמו חצי שעה ביום, ומחליט להקדיש אותה ללמוד, הוא יבנה את המשך סדר היום מסביב למחצית השעה הזאת, וכך באופן טבעי – הנפש תחפש לחסוך זמן במקומות אחרים, חיוניים פחות, תוך התרכזות במטרה החשובה לו כעת.

לעומת זאת, אם אותו אדם ינסה לחפש חצי שעה פנויה בסדר היום שלו, סביר להניח שזו לא תימצא, וכך יגיע למסקנה שאין לו סיכוי להכניס מטרה נוספת לחייו.

לגישה זו ישנם שורשים עתיקים. עוד כשעמדנו למרגלות הר סיני, אמרנו כולנו יחד "נעשה ונשמע", כשמשמעות ההכרזה הזו היא שאנו בראש ובראשונה עושים, ורק אחר כך בוחנים כיצד הדבר אפשרי, כי אכן, זו הדרך לעשות באמת ולעשות הרבה - קודם כל לעשות ואחר כך להסתדר עם ה'מסביב'. זו הדרך להכניס למערכות החיים שלנו תחומים חדשים - לעשות ואחר כך להפנים שאנחנו מסוגלים ליותר ממה שחשבנו. להחליט, להתחייב לעשות, ואחר כך מערכות החיים יסתגלו לשינוי.

הסטטיסטיקה מצביעה על כך שבממוצע, בעולם הרחב, אנשים מבלים כעשרים ושמונה שעות שבועיות בסוגי המדיה השונים - יותר מיממה בשבוע מתבזבזת על כלום. לרוב, אנשים אינם מאמינים שהם מבזבזים כל כך הרבה זמן, אבל זו המציאות. הם מצידם כבר אינם מרגישים בכך, משום שההתעסקות הזו נהפכה לחלק בלתי נפרד משגרת יומם שאינו עומד כלל לביקורת ולמבחן, כך שהם כבר לא בוחנים את ההרגל שלהם.

לשרוף את הגשרים

ובכן, האם יש לנו זמן פנוי או לא? התשובה ברורה - נראה לנו שאין לנו זמן, אבל לאמיתו של דבר זה לא נכון. אכן, במערכת החיים הנוכחית שלנו, אין לנו זמן. אבל מערכת החיים הזו אינה בלתי ניתנת לשינוי. צריך לזכור, שהזמן אינו רק ממד אובייקטיבי, אלא במידה רבה מאד גם ממד סובייקטיבי, למרות שבהשקפה ראשונה קשה לראות שכך.

נמחיש זאת באמצעות דוגמה מתחום אחר. אדם שרוצה לחסוך כסף למטרה כלשהי, יכול לעמוד חסר אונים, משום שהוא אף פעם לא מצליח להישאר בסוף החודש עם שקל מיותר. ואכן, אם הוא יבסס את החסכון שלו על כספים שיישארו פנויים בסוף החודש, סביר להניח שהוא אכן לא יצליח לחסוך כלום, משום שההרגלים והצרכים היומיומיים, הרבה יותר חזקים מהמשמעת העצמית שלו. ההרגלים חזקים מאשר הרצון והערכים של האדם. וכך מבאר בעל "משנת אהרן", שלכן אנו מענישים את הבן הסורר והמורה, כי אם כבר בגיל צעיר הוא עם הרגלים כה שליליים, כנראה שכבר לא יעשה שינוי ולכן ימות כעת זכאי ולא חייב בעתיד בגלל שהסבירות היא שהוא לא יצליח להתגבר על ההרגלים שלו.

לכן, אדם הנחוש בדעתו להפריש בכל חודש סכום לחסכון, עליו להפריש את הסכום הזה מיד בתחילת החודש, ולאחר מכן להסתדר עם מה שנותר. כך, הוא יוכל להיות משוכנע שהחסכון שלו הולך ונצבר ואז הוא בעל כורחו מכריח את עצמו לחיות לפי תנאי החיים החדשים שכוללים פחות כסף.

הרב דסלר קורא לפעולה זו "לשרוף את הגשרים" - האדם בעל כורחו מכניס את עצמו למצב שהוא חייב לפעול בצורה ערכית.

כשהאדם מפריש מראש כסף לחסכון, הוא אינו נגרר אחרי מסגרת החיים הנוכחית שלו, אלא יוצר מסגרת חיים חדשה שבה הוא חייב לחסוך. וזו הדרך להצליח!

וכך גם לענייננו, אם אדם רוצה להקדיש מספר שעות ללימוד, עליו להקדיש את השעות הללו באופן קבוע, מראש, ולא לחכות לכך שתישארנה לו מספר שעות פנויות בסוף היום, משום שזה פשוט לא יקרה. לעומת זאת, אם אותו אדם יקח לעצמו את שעות הלימוד מראש הערימה - מיד בבוקר, הוא יגלה שבסופו של יום הוא ימצא די זמן לכל המטלות ההכרחיות והחיוניות שעליו להשלים.

ההסבר לכך הוא שאנו נוטים להרגיש ודאות רבה ביחס לגבולות היכולת שלנו, למרות שלאמיתו של דבר, אנו לא בהכרח צודקים. לדוגמה: אדם שמרגיש לאחר מספר שעות בהן לא הכניס לפיו מאומה, שהוא 'הולך למות'. האם זה נכון? ודאי שלא! הוא יכול בהחלט להחזיק מעמד עוד שעות רבות ויותר מכך, אלא שכעת בתחושה שלו הוא מרגיש שהגיע לקצה גבול היכולת. אילו לאותו אדם לא היתה ברירה, והוא היה נאלץ להימנע מלאכול למשך מספר שעות נוספות – הוא היה מגלה את הגבולות האמיתיים של היכולת שלו, והיה מתברר לו שהם רחוקים הרבה יותר מכפי שהוא העלה בדעתו מלכתחילה.

מילים משנות מציאות

במרבית המקרים, הסיבה הגורמת לאנשים לחוסר הצלחה אינה מגבלה כזו או אחרת, אלא חוסר משמעת עצמית. כל עוד הם יכולים להרשות לעצמם לוותר, להתפשר, להתגמש – הרי שהם יעשו זאת ברגע שבו על פי תפיסתם, ימצו את היכולת שלהם. לעומת זאת, אם המשמעת העצמית שלהם תחייב אותם לעשות את מה שהחליטו לעשות, בכל מחיר, בלי ויתורים ובלי פשרות – הם ייאלצו לבחון את גבולות היכולת, ואו אז יגלו שהם יכולים הרבה יותר מכפי ששיערו.

חשוב להבהיר: כשאנשים אומרים שהם "לא יכולים", או "לא מסוגלים" – הם אינם מתכוונים להתחמק, אלא באמת מרגישים כך. הלב יכול להעניק לנו תחושת ודאות של מאה אחוזים ביחס לגבולות היכולת שלנו, גם אם אין בין התחושה הזו ובין המציאות מאומה.

לכן, חשוב מאוד להגדיר את היעדים מראש, ולשלב אותם באופן קבוע בסדר היום – מבלי להשאיר אותם תלויים בזמן הפנוי. עלינו להחליט שאנו יכולים, שאנו מסוגלים, ופשוט לעשות זאת. עם המציאות הרבה יותר קל להסתדר מאשר עם התחושות שלנו ביחס למציאות.

ועוד נקודה חשובה. למילים יש כח חזק. למילים שאנו משתמשים בהן בדיאלוג הפנימי בראש שלנו ישנה השפעה, ולכן עלינו להשתמש במילים מעצימות, כמו: "אני יכול!", "אני אצליח!", "אני אתמודד ואתגבר!". המילים הללו יגשימו את עצמן לבסוף. אולם אם נשתמש במילים הפוכות, כמו: "אין לי סיכוי", "אני לא שווה", "זה לא בשבילי" וכיוצא בזה – אנו פוגעים בסיכויים שלנו להצליח.

מילים נכונות מובילות ומשפיעות על עשייה יעילה.