מה הדבר שגרם לילד להתרחק כל כך?

פעמים רבות אנחנו נמצאים בפני טרגדיה חינוכית שמתרחשת בחיינו או בחיי הסובבים אותנו, ואיננו מצליחים להבין, מהו הגורם לבעיה זו לקרות? היכן האשמה התלויה או לא תלויה בנו, אשר בעטיה נגרם אותו אסון? היכן נקודת השבר שגרמה לאותו מצב בעייתי לצוץ?

בראש ובראשונה, ושאלת השאלות, נתונה בפיהם של הורים, השואלים מה גרם לבני היקר, לאחר עשרות שיעורים ושיחות ששמעתי בחינוך הילדים, לאחר אינספור דיסקים, עלונים ומאמרים תורניים ואחרים שהשקעתי, רכשתי, למדתי ושיננתי בנושא, לאחר מאות שיחות טלפון עם רבנים, מומחים, יועצים ומה לא? בהם שאלתי על כל פרט בחייו, לקבל ילד שהמחמאה הגדולה ביותר בה ניתן להגדיר אותו היא "פרחח"? מחמאות זולות יותר מסוכן להעלות על הדעת.

אותה שאלה שואלים פעמים רבות אנשי חינוך, אשר יודעים במהלך השנים להשקיע רבות בחינוכם של ילדי ישראל, והנה תחת ידם, בצורה "לא הגיונית" מבחינתם, צמח וגדל העשב השוטה, שכיום מכהן פאר כ"ראש המַאפְיָה" השכונתית או אף גרוע מכך.

מורי ורבותי, שימו לב. פרשתנו מדברת בדיוק על הנושא הזה, וביתר דיוק על הדוגמא הזו.

"כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ: וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה וגו'" (דברים כ"א, י'-י"א). מיד לאחר פרשייה קצרה זו, בה מתירה התורה הקדושה ליהודי לשאת גויה "לאישה", מגיעה הפרשה הבאה "כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים הָאֲהוּבָה וְהַשְּׂנוּאָה וְהָיָה הַבֵּן הַבְּכֹר לַשְּׂנִיאָה" (שם, ט"ו). כשמיד לאחר מכן מתחילה הפרשייה מהעצובות ביותר בתנ"ך: "כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ וְיִסְּרוּ אֹתוֹ וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם" (שם, י"ח).

על הקשר בין שלוש הפרשיות הקצרצרות הללו ועל הסמיכות המעידה על כך, דורשים חז"ל, ודבריהם מובאים ברש"י הקדוש במקום, כי לא לחינם נסמכו פרשיות אלו, אלא כל פרשייה היא תוצאה של חברתה. וכך אומר לו הקדוש ברוך הוא לנושא אישה גויה בשעת מלחמה ב"היתר": "מותר לשאת את האישה, אבל אם תשאנה, סופך להיות שונאה, וסופך להוליד ממנה בן סורה ומורה".

וכאן נשאלת השאלה. האם הקדוש ברוך הוא מתיר את נישואי הגויה בשעת המלחמה, או אוסר אותן? האם הקדוש ברוך רוצה, או מאפשר למצער, לחייל היהודי לעשות זאת, או שמא חלילה וחס איננו חפץ בכך? והשאלה מתבקשת, שהרי מחד גיסא אומר לו הקדוש ברוך: "שא אותה לאישה", אך מאידך גיסא מאיים, או אולי אף מקלל, ומבטיח לו חיי גיהינום עם אותה אישה שישנאה, ואף חמור מכך, שיצא לו ממנה בן סורר ומורה. הלוא דומה הדבר לאבא שיעניק לבנו הקטן ממתק בתמורה לסטירת לחי מצלצלת. אם אין ברצונך להעניק לי ממתק, אל תעניק. מה קשורה הסטירה לאותו ממתק? אם ברצונו של הקדוש ברוך לאסור אשת יפת תואר במלחמה, שיאמר ברורות שהיא אסורה אף בעת צרה וצוקה, למה להתיר, ומאידך להכות ולקלל?

התשובה לכך, מורי ורבותי, כרגיל: מפעימה, מדהימה, מלמדת, מחנכת ונוגעת להרבה מאד שלבים בחיינו האישיים, הפרטיים והציבוריים. אומר הקדוש ברוך הוא לאותו אדם: "יקירי, אני מבין את החולשות שלך, אני מבין שאתה לא יכול בשעת מלחמה להתגבר. אני מבין שזה לא הזמן לגייר אותה. לכן אני מתיר לך לשאת את האישה הזאת. אולם, אני מוכרח להזהיר אותך שבדרך הטבע, מבלי לקלל ומבלי להכות, האישה הזו הולכת להיות האישה השנואה ביותר שלך. ויתרה מכך, בנך הנולד לך ממנה יהיה בן סורר ומורה. אין ברירה, אין דרך אחרת, זהו חלק מתהליך, זו לא קללה, זו מציאות".

וביאור הדברים: אדם בשעת מלחמה נכנס לבתי האויב, ומכלה כרצון הקדוש ברוך הוא את השאריות של העמים החפצים באבדנו של עם ישראל. והנה הוא רואה אישה, שההיכרות היחידה שלו איתה והרצון היחיד שלו לשאתה הוא המראה החיצוני שלה. הלוא אין דבר אחר לו הוא יכול להשית לבו בשעת מלחמה - לא מידות, לא יראת שמים ולא שום חלק של מסירות או משהו ערכי אחר. מעבר לכך, הסיכוי וההיגיון שבין שונאי ישראל אלו תהיה אישה בעלת יראת שמים ומידות טובות הוא בין קלוש לאפסי, מה שאומר שהסיבה היחידה שגרמה לו לחשוק "לשאת אותה לאישה" הוא צורתה ומראה החיצוני בלבד.

וכאן מלמד הקדוש ברוך הוא כל אחד ואחד מאתנו את "יסוד היסודות" של החיים. אדם שנשא אישה אך ורק בגלל המראה החיצוני שלה, ולא משנה אם היא יהודייה או גויה, מבוגרת או צעירה, מרשעת או צדקת, בכל מקרה, בדרך הטבע, סופו לשנאתה. קשר שנוצר בעקבות מציאת חן חיצונית לא יוכל לעולם להחזיק מעמד ולשרוד את נפתולי החיים. אין סיכוי שבעולם שבעל שבחר לו לרעייה את האישה שהכי "מצאה חן בעיניו", ישרוד איתה חיי שלום בית.

זאת משום שכל דבר חיצוני, מעבר לסופו לאבדון, גם בשעות קיומו עדיין מוגדר הוא כאבדון. אני חוזר: כל דבר חיצוני, מעבר לסופו לאבדון, גם בשעות קיומו עדיין מוגדר הוא כאבדון.

וההיגיון בדבר הוא שכל מה שמוצא חן בעיני אדם, כאשר אינו ברשותו, שייך לתאוותו של האדם כלפי חוץ. ותאוותו של אדם כלפי חוץ אינה מתמלאת על ידי אותו מושא תאווה הנכנס לרשותו, משום שאז שוב אין זה אותו דבר חיצוני אליו הוא חשק, זה כבר נהיה חלק מהמערכת. הוא שוב יחפש ויאתגר את עצמו בדבר הנדיר, הבלתי ניתן להשגה, החיצוני ממנו. מעבר לכך, כל כוח המשיכה של אותה תאווה נבע בעיקר מהקושי להשיג אותה. לאחר שהיא בחלקו, שוב לא חש האדם אותה משיכה לדבר, ולא משנה מה הוא יהיה.

מכאן ואילך, יתר הדברים ברורים ומובנים לחלוטין. ילד שגדל בבית בו הוא רואה את אביו ואת אמו, אשר במקום לחיות כאוהבים וְרֵעִים, חיים "חיי שנאה" כהגדרת הכתוב, לא ייתכן שיצליח לעולם לגדול ולהיות מחונך, עדין נפש ואציל רוח. ילד כזה יצדיק מיד בתחילת דרכו גם את אביו וגם את אמו, וילמד לשנוא את העולם, את המתגוררים בו, ואפילו, לא עלינו, את ריבונו.

אם ראית ילד שהידרדר באורח פתאומי, אם ראית נער, שלמרות ההשקעות האדירות בחינוך על עברו ועל עתידו, ירד אל עבר פי-פחת, אל תמהר להאשים את המחנכים, אל תמהר להאשים את היועצים, ואל תמהר אפילו להאשים את ההורים בחוסר הבנה בחינוך. יתכן שהם מבינים גדולים מאד בחינוך, אולם מה שהיה חסר להם הוא ההבנה בערכו הבסיסי של בית יהודי. מה שהיה חסר להם הוא חיים של אהבה ואחווה, שלום ורעות אמתיים.

אם אין לך שלום בית אמתי, אם ביתך אינו משכן לאהבת אמת, אל תצפה שבניך יהיו מוצלחים וראויים לקמת בית טוב יותר.

אז מהסוף רואים איך היתה ההתחלה. "טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵֽרֵאשִׁיתוֹ" (קהלת ז', ח'). וכמו שאמר אלישע בן אבויה לתלמידו רבי מאיר, שהידרדרותו האישית לא החלה בעקבות התפקרות בגיל מבוגר, אלא בעקבות חגיגת הברית שנערכה שלא בכוונה הנכונה והראויה, והארכנו בכך די בעבר.

אז מהסוף להתחלה, ילד לא מחונך עלול להיווצר בעקבות הורים שאינם אוהבים. הורים שאינם אוהבים, עלולים להיווצר בעקבות נישואין המושתתים על ערכים של חיצוניות. נישואין המושתתים על ערכים של חיצוניות עלולים להיווצר בעקבות חוסר הבנה במהותו של בית ובמהותה של הקמת משפחה בישראל.

זיהוי מקור המחלה הוא לא רק חצי מהפתרון, אלא בדרך כלל פתרון מלא. פתרון מנע של טרגדיות שלא יצוצו. לא משנה אם טרם הקמת את ביתך, ולא משנה אם הקמת אותו שלא ברגל ימין. עכשיו עוצרים את החיים ומתחילים אותם מחדש, נותנים משקל לדברים החשובים באמת, וזוכים להצלחה בכל השלבים.

נזכה כולנו, את עצמנו ואת האחרים, להכיר בהבנה ובערך שבבניית בית יהודי וכשר בעם ישראל, נפנים ונפרסם את התנאים האמתיים המובילים לבית זה, ונזכה לראות בתים מלאים כל טוב, רוחנית וגשמית, בנחת, שלווה ובמילוי כל המשאלות, ובנים ובני בנים מוצלחים ומבורכים בכל מכל כל, גדולים בתורה וביראת שמים טהורה, במילוי כל המשאלות לעבודת ה' יתברך, אמן.