במחשבה תחילה לפרשת כי תצא: מה היה חשוב לקצין הרוסי לברר במידה ויש מלחמת עולם שלישית?

"המקצוע שלי חשוב הרבה יותר משלכם", מתרברב רופא בפני שכניו, האחד מהנדס והשני עורך דין. "מיד בתחילת בריאת העולם השתמשו בניתוח ובמדע הרפואה כדי לברוא את האישה".

"אם מי שהיה קודם - חשוב יותר", מתנצח המהנדס, "בריאת העולם היא בעצם הנדסה והיא קדמה בשישה ימים לבריאת האדם".

"שניכם מקשקשים", הפטיר עורך הדין, "לפני הבריאה היה תוהו ובוהו, ואת זה - אני עושה הכי טוב"...

* * *

אזהרה מיוחדת מופיעה בפרשתנו כאשר יוצאים למלחמה נגד האויבים: "כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע".

דהיינו, יש להישמר הרבה יותר מעבירות בזמן מלחמה, מאשר בשאר הזמנים. רש"י הרגיש בקושי שמבצבץ ועולה מן הפסוק - מדוע דווקא בזמן מלחמה יש להיזהר יותר במעשים - והוא מבאר בקצרה כדרכו: "שהשטן מקטרג בשעת סכנה".

וצריך להבין כיצד פסוק זה נוגע אלינו, ככל שאר מצוות התורה, בכל רגע נתון.

"יש שאלות?".

הגנרל באקדמיה הצבאית הרוסית סיים מסירת הרצאה מעמיקה לקצינים מבריקים על אסטרטגיות לחימה. הוא שילב בדבריו תחזיות עתידיות לגבי מצב המלחמה בעולם, שעד כמה שהן נשמעו רחוקות מהמציאות, הן היו הגיוניות, לפי ניתוחו של הגנרל.

אחד הקצינים מרים את ידו ושואל: "האם תהיה מלחמת עולם שלישית?".

הגנרל מהנהן בראשו לחיוב. כך גם השיב הגנרל לשאלה האם רוסיה תיקח חלק במלחמה זו.

"מי יהיה האויב?", מסתקרן קצין אחר לשמוע את תחזיתו של הגנרל החכם.

"ככל הנראה סין", משיב הגנרל בכובד ראש.

דממה משתררת באולם הרחב. הקצינים היו בטוחים שהתשובה תהיה "אמריקה". מה פתאום סין?!

מספר שניות עוברות והרחש החל להתגבר ברחבי האולם. למראה ידו המונפת של אחד הקצינים שרצה לשאול משהו, חבט הגנרל בידו על השולחן וכולם השתתקו.

"גנרל", פנה הקצין ביראת כבוד, "אנחנו בסך הכל מאה וחמישים מיליון איש, הסינים הם מיליארד איש. איך אנחנו מנצחים מלחמה כזו, או לכל הפחות איך אנחנו שורדים אותה?".

"לכמויות הלוחמים בעידן המודרני", משיב הגנרל, "אין כמעט משמעות. אתם יכולים לקחת כדוגמה מצוינת את המזרח התיכון. כבר שבעים שנה שמדינות בעלות אוכלוסייה של עשרות מיליוני אנשים מנסות להשמיד מדינה קטנה של כמה מיליונים, מדינת ישראל, וזה אף פעם לא מצליח".

הקצינים מעכלים את מה ששמעו בדממה.

שוב מונפת יד אל על. הגנרל מעניק אישור לשואל בניע ראש.

"תגיד", מברר הקצין המפוחד, "יש לנו מספיק יהודים?!"...

"כי תצא מחנה על אויביך", מבאר בדרך רמז הרה"ק רבי יצחק יעקב מביאלא, בספרו "דברי בינה", בעת שחפץ יהודי לצאת למלחמה רוחנית באויביו הפנימיים - היצר הרע וחילותיו - כדי לתקן את מידותיו, עליו לזכור "ונשמרת מכל דבר רע".

מהי ההכללה שמדגישה התורה "כל דבר רע"?

מטבע הדברים, כאשר כבר מייחדים זמן להתבונן במגרעות הנפש כדי לבדוק מה צריך לתקן בהן, קל מאוד לראות את הפגמים ואת החסרונות הרבים שצצים מכל פינה. פה לוקים בכעס ושם חוטאים בגאווה, יש צרות עין וקנאה, וגם נקמה ותאוות כבוד.

כאן המקום של יהודי לעצור. "ונשמרת", מכוונת התורה זהרורי אור על הפינות החשוכות שהיצר הרע סוחב אותנו אליהן, "מכל דבר רע". אם תחשוב שהכל רע ואין בך שום דבר טוב - אין לך סיכוי. המלחמה הזו אבודה לך.

רק אם תבדוק אם יש לך מספיק "יהודים" - כמה חלקים טובים נמצאים בך לפני שאתה יוצא להילחם את מלחמת היצר - יש לך סיכוי לנצח במלחמה הזו.

* * *

עכשיו יקום ההוא שיגיד "כן, הרעיון הזה יפה מאוד לגבי אחרים, אבל מה לעשות שאין בי שום דבר טוב?".

אם אתה יהודי - המשפט הזה כבר לא יכול לצאת מפיך.

עכשיו תוסיף כל ברכה שבירכת, כל מילה טובה שאמרת לחבר (אפילו בטעות), כל מצווה קלה שקיימת, כל מחשבה טובה שחשבת וכל מילה של תפילה או לימוד תורה שעשית בימי חייך (ומן הסתם יש לך יותר מעשר מילים כאלה...).

הבעיה מתחילה בכך שאנחנו מתקשים להפריד בין המעשים. הכל מעורבב בתוכנו בתוהו ובוהו גדול. אם ננסה להציב את החלקים הטובים לבדם, נרוויח פעמיים. ראשית, נראה כמה רע יש לעומת הטוב וכמה באמת יש צורך לתקן. שנית, החלק הטוב יעניק לנו דחיפת עידוד להתחיל את התהליך ברוח טובה.