לא דיברתי איתו, ואני גם לא אדבר איתו. לעולם

היה זה לפני כ-25 שנה. הרב סיני מושקוביץ, שכיהן אז כראש ישיבת 'פני משה' בבית מאיר, טס לארצות הברית על מנת לגייס כספים לצורך בניית בניין חדש לישיבה. שם פגש את הרב אפרים גרינבלט, מגדולי הרבנים בממפיס – טנסי, שקיבל אותו במאור פנים.

במהלך שיחתם של השניים, סיפר הרב מושקוביץ את מטרת הגעתו לחו"ל, ותינה את צערו על הקושי הגדול שבמלאכה. הוא נאנח וסיפר שבקושי הצליח לגייס את דמי כרטיס הטיסה. "הולך קשה, קשה מאוד", אמר הרב מושקוביץ, ורבי אפרים נזעק לעזרתו.

"יש לי רעיון בשבילך", אמר רבי אפרים. "ישנו יהודי יקר ובעל לב חם ופתוח לצדקה, בשם מיסטר בלז. מיסטר בלז זכה בצעירותו לקבל ברכה לעשירות מופלגת מרבי אהרן מבעלזא, אשר הבטיחו כי אם ישמור תורה ומצות יהפוך לעשיר גדול. ואכן, מיסטר בלז עמד בתנאי, והפך לאחד המיליארדרים הגדולים כאן, בבעלותו מרכזי עסקים רבים, נכסים מושכרים, בתי מלון ועוד.

"אך הבעיה היא שלהגיע למיסטר בלז קשה מאוד. בשל היותו רחב לב באופן נדיר הוא היה כתובת לאלפי פניות, שממש הטרידו את מנחתו ולא נתנו לו לעבוד, מה עוד – שהוא נהג לחלק לצדקה בלי לחשוב, עד שמקורביו חששו שהוא פזרן מדי.

"לכן, היום מיסטר בלז מתגורר בטירה שמורה, מוקפת גדרות, לא ניתן להגיע אליו. כדי לשלוח אליו בקשה, צריך לעבור מערכת מזכירות מסועפת, המטפלת בכל הבקשות המופנות אליו. זה יקח הרבה זמן, מה גם שלא תצליח להיכנס אליו, אלא תקבל משהו לפי קריטריון קבוע. ובכל זאת, אנסה למצוא דרך להגיע לפגישה עם מיסטר בלז בעצמו", אמר רבי אפרים ומיד פנה לנסות לקבוע פגישה בין ראש הישיבה מישראל לבין המיליארדר נדיב הלב.

למרבה האכזבה, לא הצליח רבי אפרים לקבוע פגישה עם מיסטר בלז עצמו, אלא רק עם מזכירו האישי. "תבוא מחר בשעה תשע בבוקר", קבע המזכיר. "בתשע אפס אפס. נדבר חמש דקות, ונראה מה מתוך השיחה יוכל להגיע לידי מיסטר בלז, ומתי זה יקרה"...

רבי אפרים התרגש, ומיד עדכן את הרב מושקוביץ על הפגישה עם מזכירו האישי של מיסטר בלז. "תהיה מחר, בתשע בבוקר בדיוק, במשרדו של מיסטר בלז – בבניין המשרדים המפואר 'Belz Towers' – מגדלי בלז. תתארגן מראש עם נהג מקומי שיקח אותך, כדי שלא תאחר ותחמיץ את הפגישה חלילה", אמר רבי אפרים.

למחרת, בשעה 7:28, כבר היה הרב מושקוביץ מוכן לפגישה, לאחר תפילת שחרית מעומק הלב להצלחתה. ב-7:30 הגיע אחיו, ר' יעקב, המתגורר באיזור, לקחתו למקום המפגש. ב-8:50 חנה הרכב בשער החניה של מגדל המשרדים המפואר. "תרד כאן, ליד המעליות. תזמין מעלית לקומה 42. אני מחנה את הרכב ומצטרף אליך", אמר האח, "רק תזדרז בבקשה. מאחוריי יש רכב שרוצה להתקדם, אני לא יכול לעצור את התנועה".

הרב מושקוביץ חבש את כובעו, ובזריזות יצא מהרכב. במקביל, גם מהרכב שמאחוריו יצא הנוסע, אדם מבוגר ולא מוכר, שהתקדם אף הוא לכיוון המעליות, מושיט לרב מושקוביץ יד לשלום. "א היימישע ייד? כאן?" שאל הזר באידיש רצוצה מתובלת באנגלית, תמה על הימצאות יהודי של צורה בטבורה של ממפיס החומרית.

"כן, כן", השיב הרב מושקוביץ, מנסה לקצר את השיחה, הן נותרו דקות בודדות עד לפגישה הנכספת. "אני מארץ ישראל, וצריך כאן מישהו מקומה 42. היכן המעליות?", שאל בענייניות. "המעליות שם", הצביע האיש, "גם אני הולך לכיוונן". 

לפתע שומע הרב מושקוביץ כי אחיו צופר בחוזקה מאחוריו. הוא בטוח כי הצפירות נועדו לסמן לו את הכיוון למעליות, והוא מגיב בתנועה כאומר: "הסתדרתי, מצאתי את המעליות". אך אחיו ממשיך לצפור, ומסמן באצבעו על האיש הזר המהלך לצידו של הרב מושקוביץ.

הרב מושקוביץ שוב מסתובב, ומשיב לאחיו: "כן", הוא צועק לעברו, "הבנתי שכדאי לשאול אותו, שאלתי אותו, ואני הולך אחריו לכיוון המעליות".

אך האח ממשיך לצפור בחוזקה, עד שגם האיש הזר מסתובב אחורנית. הרב מושקוביץ חשש שהעיכוב יגרום לו להתעכב ולהחמיץ את הפגישה, והשיב לצועד לידו: "הוא רוצה שתסביר לי היכן המעליות. סימנתי לו שהסברת לי אך הוא כנראה לא הבין. עזוב, בוא תראה לי היכן המעליות", אומר הרב מושקוביץ, ומוסיף ללכת יחד עם האיש הזר לכיוונן.

פגישה ששווה מיליונים

"מה מעשיך כאן, יהודי מישראל?", שאל הזר בנחמדות בעודם ממתינים למעלית. הרב מושקוביץ כבר היה חסר סבלנות, והביט בשעון ברציפות. 8:55. תוך 5 דקות הוא חייב להיות בתוככי המשרד של מיסטר בלז, אצל מזכירו הראשי. במקום לענות, הוא שואל את היהודי שלצידו בנימוס: "אני קצת ממהר. תגיד, כל כמה זמן מגיעה המעלית?"

"אה, שניות ספורות", השיב האיש בקצרה, והמשיך לנסות לתהות על קנקנו של הרב מושקוביץ. "יהודי כמוך כאן, בוודאי מחזיק איזה מוסד תורני או ארגון צדקה. הלא כן?"

"אכן", עונה הרב מושקוביץ את התשובה הכי קצרה שאפשר, ומתבונן שנית בשעונו.

"מה אתה מחזיק בארץ? האם המצב הכספי של מוסדות התורה בארץ בכי רע? האם אתה מרגיש בכך?", מתעניין הזר שוב.

"אני יכול לענות לך באריכות", הרב מושקוביץ מתאמץ לחייך, "אבל באמת שאין לי זמן. יש לי פגישה ב-9:00, וכבר 8:57. הנה הגענו לקומה ה-42", הוא אומר ומשחרר אנחת רווחה.

היהודי הנוסף יוצא אף הוא מהמעלית, ונעלם במסדרונות הארוכים. הרב מושקוביץ מתחיל לחפש את דרכו למשרדו של המזכיר, ובאותו רגע מגיעה מעלית נוספת. מתוכה, מתנשם ומתנשף, נרגש ונסער, יוצא אחיו, שכבר הספיק להחנות את רכבו.

"מה דיברת אתו?", שואל האח במתח.

"עם מי?", שואל הרב מושקוביץ.

"מה זאת אומרת עם מי? עם מיסטר בלז! מה דיברת אתו?"

"לא דיברתי אתו, ואני גם לא אדבר אתו. אני אמור לדבר עם המזכיר שלו, וגם זה – רק בעוד שתי דקות, כי עכשיו רק 8:58. היכן המשרד שלו?", שב הרב מושקוביץ ושואל.

"מה זאת אומרת לא דיברת אתו?", אחיו המום. "הרי מהרכב שמאחורינו יצא מיסטר בלז. הלכת את הדרך למעלית – יחד עם מיסטר בלז. מי שהראה לך היכן המעליות – הוא מיסטר בלז. מי שבילה איתך את זמן הנסיעה במעלית – הוא מיסטר בלז, יצאת מהמעלית יד ביד עם מיסטר בלז! ראיתי שדיברתם. מה הוא שאל אותך?"

הרב מושקוביץ מחפש כיסא לצנוח עליו באכזבה עמוקה וצורבת. "אוי ואבוי", השיב לאחר התאוששות מההלם הראשוני. "ביקשתי ממנו להראות לי איך מגיעים לקומה 42, והוא התחיל לנדנד לי בשאלות על מוסדות התורה, המצב הכספי וכולי וכולי… הייתי חסר סבלנות, לא ידעתי מי הוא, ופטרתי אותו ממני. באמת?! זה היה מיסטר בלז?!"...

השתיקה של אחיו אמרה הכל. איזו החמצה נוראית. "אתה לא מכיר את מיסטר בלז, אבל אני כן. אם היית עונה לו – היה לך בנין חדש ביד, וגם אחזקת הישיבה לכמה שנים קדימה. מיסטר בלז מנחית צ'קים במיליוני דולרים בלי למצמץ. אני לא מאמין שהפסדת, לא מאמין שלא דיברת אתו!", קרא האח בעוגמת נפש אמיתית.

כעת הפנים הרב מושקוביץ את גודל ההחמצה. "הרי מיסטר בלז דיבר אתי, כמעט התחנן שאספר לו מה קורה אתי, מה מעשיי ולמה אני כאן. יכולתי בפגישת מעלית פשוטה אחת לצאת עם צ'ק נדיב במיוחד, ובמו ידיי איבדתי את ההזדמנות הזו! מיסטר בלז היה איתי, לצידי, בלובי, במעלית, ביציאה – ולא התייחסתי אליו? איך החמצתי כזו הזדמנות היסטורית?!"...

הרב מושקוביץ אסף את שברי לבו, ופנה לחדרו של המזכיר, שקיבל אותו לשיחה עניינית קצרה, והבטיח לבסוף לשלוח שיק על סכום כלשהו...

"צ'ק גדול לא קיבלתי, אבל קיבלתי משהו הרבה יותר גדול"

מאוכזב וכאוב שב הרב מושקוביץ ארצה, ואמר לתלמידיו: "צ'ק גדול לא קיבלתי, אבל קיבלתי משהו הרבה יותר גדול. פתאום הבנתי מה זה אלול!"

הרב קובלסקי, ששמע את הסיפור מכלי ראשון מאת הרב מושקוביץ עצמו, ממחיש בטוב טעם את המסר הנוקב: בימים אלה, בחודש אלול, העולם כולו נע וזע. בעוד זמן קצר, שנה חדשה תעמוד על כף המאזניים, הכל יידון, ייחתך ויקבע לשנה שלימה. החיים, הבריאות, הילדים, הפרנסה, האושר, השמחה – הכל ייקבע לשנה!

זה באמת מטריד, לא פחות מפגישה חשובה לשעה 9:00 בבוקר, כשהשעה כבר 8:55... זה תופס את הראש, אנחנו נעשים סהרוריים, כמעט אובדי עצות… הראש תפוס, אולי עצבני, בוודאי לחוץ. מה יהיה? איך תיראה השנה הבאה? מה יהיה עם הילדים ואיך יצליחו בלימודים, האם יגיעו תשובות משמחות מהמרפאה או חלילה אחרות, ואיך תיראה הפרנסה?

אך הבה ניזהר שלא להחמיץ את גודל הימים הללו. תקיעות השופר שאנו שומעים מדי יום בחודש זה, אלה הן הצפירות של אחיו של הרב מושקוביץ, שבאות לבשר לנו: "אבא כאן. אל תחמיצו!" הן באות לעורר בנו את הנימים החבויים, להשמיע מבפנים את צלילי הנשמה העורגת ומתגעגעת לאבא. יום אחר יום הן משמיעות את הקול מעומק לבנו, שאלול כאן, ואבא לידינו, מחכה לנו. אבא שלנו – בורא עולם – אומר לנו: "הנה לכם חודש שלם, אני בא עד אליכם, רוצה לשמוע, מבקש להקשיב, רוצה את קרבתכם, דברו אתי, אני כאן כדי לעזור לכם. ספרו לי מה קורה איתכם"...

חודש אלול הוא זמן שהקדוש ברוך הוא מתקרב אלינו, ומבקש שנתקרב אליו בחזרה, כדי שנגיע מוכנים ליום הדין, כדי שאכן נזכה לקבל שנה טובה, מתוקה, מצליחה ומאושרת. בחודש אלול בורא עולם בכבודו ובעצמו, נמצא איתנו. מגיע אלינו, מושיט את ידו לכל אחד, ומבקש: "ספר לי בני, איך היתה השנה, איפה לא הלך לך, מה במצבך הרוחני אתה רוצה לשנות, ומה אתה רוצה שאני אשנה עבורך במצבך הגשמי"...

בורא עולם, אבינו האוהב, נמצא לידינו, מחכה לשמוע, מחכה שנתחבר אליו, שנספר לו, שנחלוק עמו את החוויות הקשות שלנו. כל אחד מאיתנו, בכל מצב, ולא משנה מה עברו, גילו ותחושתו – אבא מחכה לו, אבא מחכה לנו. הבה נדבר אתו, הבה נקדיש כל יום עוד כמה דקות לשוחח עם בורא עולם, לנצל את ההזדמנות הייחודית הזו שהוא עומד לידינו ומקשיב, ומחכה לשמוע אותנו.

הבה לא נחמיץ את הפגישה במעלית. בואו נתחבר לאבא, נשוחח איתו. נדרוש אותו בהימצאו ונקרא אליו, כעת, כשהוא כה קרוב אלינו.

באדיבות אתר 'דרשו'.