"אבל אבא מרשה": מה עושים כשאבא אומר כך, ואמא אומרת אחרת?

יש לי ילד בן 8, ושמתי לב שבכל פעם שאני לא מרשה דבר שהוא מבקש, הוא ניגש לאבא שלו, מבקש ומקבל. אני כועסת מאד שבעלי עושה הפוך ממני ולא מגבה אותי, וגם מרגישה שאני יוצאת ה"רעה". האם עדיף להרשות לילד, כדי שזה לא יקרה?

שאלתך טובה מאד. מצד אחד חשוב מאד לתת לילדים כשאת רוצה, ולא כשאת נאלצת לתת, מכמה סיבות. אחת, הנתינה שלך תגרום לאהבה ולא לכעס ולמרמור על שסחטו ממך, ושנית, ילד מרגיש שהוא קיבל רק אם תתני לו כי את רוצה והחלטת, ולא כי לא הייתה לך ברירה, כך שאם רצית לשמח אותו - מטרתך תושג רק אם נתת מהלב והוא הרגיש מקבל.

ילדים מרגישים ממי כדאי לבקש ומתי, וזו הסיבה שבנך ניגש לבקש מאביו אף על פי שאת לא הסכמת.

חילוקי דעות בין ההורים, גם כשהם סמויים ולא נעשים בקולניות, מורגשים באווירה הכללית בבית. הילדים חשים זאת ומשתמשים בזה כשנח...

יתכן מאד שלבעלך אין כוונה לעשות הפוך ממך. פני אליו שלא בנוכחות הילדים ודברי אתו על כך, הסבירי לו על חשיבות הדעה המשותפת, כמה היא חשובה לילד, לביטחון העצמי שלו, ליציבות נפשו ולבניית המשמעת שלו ותבקשי ממנו לשתף אתך פעולה, אולי תציעי לו שיהיה ביניכם איזשהו סימן כשזה קורה, להאיר את תשומת ליבו לכך.

(יוכי דנחי, יועצת חינוכית ותומכת רגשית לגננות ולאמהות)

* * *

יש לנו בת מתוקה ויצירתית, נבונה ובוגרת,אך לעיתים היא מתפרצת על אחיה, ללא סיבה מוצדקת.אם אח שלה נוגע בה בטעות, או שהוא שר מדי בקול - בתנו יכולה לתת לו מכות! כמו כן, היא נרתעת מלקבל נשיקותוחיבוקים, אפילו ממני, אמה, וכשהיא חוזרת מהגן בצהריים, וכל בני הבית נמצאים בבית, היא מרבה לבכות. אנו אובדי עצות, כי מצד אחד מדוברבאמת בילדה טובה, ומצד שני - ההתפרצויות שלה לא מובנות.

מהתיאורים שלך נראה שהילדה סובלת מקושי בוויסות תחושתי. הקושי בוויסות תחושתי יכול להיות ב"יותר מדי" או "פחות מדי". במקרה של בתך כנראה שיש לה מה שנקרא "סף רגישות נמוך", כלומר שגירוי שמתפרש אצל אדם רגיל כנורמלי ואף נעים, אצלה מועצם פי כמה ועלול לגרום לסבל. למשל, כתבת שאח שלה חולף לידה ונוגע בה בטעות - אצלה התחושה מתעצמת וכואבת כאילו שהיא קיבלה מכה. כנ"ל לגבי דיבורים בקול רם מדי, שנחווים על ידה כצעקה, שגורמת לה לכאב מוחשי!

כשהיא שבה מהגן לבית, יתכן מאוד שהגירויים הרבים שהם מנת חלקה בבת אחת, גורמים לה למצוקה. אתם, בבית, יכולים בהחלט לסייע לילדה על ידי "הטרמה" - להכין אותה בשובה מהגן לכך שבבית יש קצת רעש. אפשר גם לאפשר לה ללכת לחדר שקט, להתאפס, ואז להצטרף למשפחה.

רצוי להביא את הילדה לאבחון אצל מרפאה בעיסוק, מכיוון שבעיות בוויסות חושי עלולות גם לגרום קשיים רגשיים (רק תארי לעצמך שאת חיה באופן תמידי במקום מאיים!). יש תרגילים שונים, שמאפשרים לילד לווסת את סף הרגישות שלו. כמו כן, יש פעמים שממליצים על "דיאטה סנסורית" לילד, שזו בעצם שורה של פעולות שהילד מבצע על בסיס יומיומי, כדי לעזור לו  להתמודד עם תחושתיות היתר (או חוסר התחושתיות) שלו – למשל, נותנים לילד לאכול מאכלים קשים כמו גזר, לסחוב דברים כבדים וכו'.

(אסתר נזרי, מטפלת מוסמכת ב-EFT ובדמיון מודרך, סופרת ומרצה)

* * *

אני בת 35, וכשאני חוזרת מהעבודה אני מרגישה רעבה מאד,אף שאני אוכלת לפני שאני יוצאת. איך אוכל למנוע אכילה זו, שאינה מבוססת על רעב?

אכילה רבה לא מסודרת במהלך היום ובלילה היא הרגל לא טוב שצריך להפטר ממנו.

ראשית, אסור לצום לאורך היום, משום שזה יוצר רעב שמרגישים בו רק בסיום היום. אכילה מסודרת לאורך כל היום מאפשרת להגיע הביתה בתחושה נינוחה ולאכול ארוחה מסודרת ומתוכננת.

כאשר אוכלים באופן מסודר, אפשר לשלוט באוכל במקום שהוא ישלוט בנו, וכתוצאה מכך אוכלים פחות ומפסיקים כאשר מתקבל אות שובע.

חשוב מאד כאשר מרגישים רעבים בדרך הביתה, לאכול משהו קטן כדי לא להגיע רעבים ולחוצים מדי. ניתן לאכול פרי, ירק או חטיף בריאות, ולשתות הרבה מים.

כאשר תרצי לאכול בשעות הלילה המאוחרות, נסי לדמיין את עצמך מדלגת על הרגל זה, ובמקום זאת לעשות משהו אחר, כגון לצייר, לשוחח בטלפון, לצאת. מספר פעמים לאחר שתבצעי תרגול דמיון - תוכלי לבצע זאת בפועל.

(ד"ר סיגל תמיר, ד"ר לתזונה ומדעי ההתנהגות)