פרויקט מיוחד: כך התנהל הקמפיין של ש"ס ויהדות התורה

מערכת הבחירות לכנסת ה- 22 התאפיינה בחצייתם של קווים אדומים רבים בכל הנוגע לתעמולה ארסית ולהסתה נגד הציבור הדתי והחרדי. ש"ס ויהדות התורה – שקיבלו בבחירות האחרונות 16 מנדטים (8 לכל אחת) – ניצבו בפני התחבטות קשה: כיצד לעמוד מול הגל האנטי-חרדי ששטף את הרשתות, בהובלתם של אביגדור ליברמן ויאיר לפיד, כשלקראת סוף המערכה הצטרף אליהם יו"ר כחול לבן, בני גנץ.

בשתי המפלגות החליטו לפתוח את הקמפיין בתגובה יצירתית למסע התעמולה של ליברמן: במקום מתקפה חזיתית – חיבוק חם, שיחשוף את שיתופי הפעולה הרבים שרקם יו"ר ישראל ביתנו עם החרדים לאורך הקריירה הפוליטית שלו. "חיבוק דוב" זה נועד מחד למנוע את ההיגררות לעימותים בסוגיות דתיות – מגרש שלליברמן נוח מאוד 'לשחק' בו מבחינה אלקטורלית – ומאידך להוכיח לציבור כי החזות החדשה שהוא מנסה לשוות לעצמו כ'מגן' הציבור החילוני אין בה ממש.

בתחילת החודש התחולל שינוי דרסטי בקו הקמפיין של כחול לבן. גנץ הצהיר כי במידה וינצח בבחירות, הוא יקים "ממשלת אחדות חילונית". בניגוד לקו ה'רך' בו נקט בתחילת הדרך מול הציבור החרדי – שכלל גם סיור צ'ולנט בבני ברק – הבהיר גנץ כי הוא "נגד סחיטה", ולכן בכוונתו להקים "ממשלה שתהיה מבוססת על הרוב בישראל".

כעת, משהצטרפה כחול לבן לקמפיין ההסתה האנטי-חרדי, עלה החשש הממשי כי במידה ומפלגות השמאל יצליחו להקים קואליציה, לא רק שהציבור החרדי ייפגע קשות, אלא שכל סממן יהודי במדינת ישראל יהיה נתון לסכנת עקירה. מי שעלול להיפגע אנושות הוא דווקא הציבור המסורתי, שכמה ליהדות. לאור זאת, בישורת האחרונה של הקמפיין נטלו חלק כמעט כל הרבנים, העוסקים בימים כתיקונם בהסברה יהודית ובקירוב, כדי להבהיר את הסכנות ואת חובת היציאה לקלפיות.