הורות במחשבה חיובית: כשהנשואים מגיעים

רוצה אני לגעת בנקודה עדינה וחשובה, השייכת למשפחות בוגרות יותר, שכבר הספיקו להשיא אי אלו מילדיהן ואף נתברכו בנכדים - "וראה בנים לבניך שלום על ישראל".

רווחת מאד בדורנו מציאות המכונה "מחתנים ומחתלים" - משפחות שכבר יש להן נכדים, ובבית ישנם עדיין ילדים קטנים. במשפחות לא מעטות מצויה אף מציאות ברוכה שההורים מחתנים אחד מילדיהם ובמקביל נולד להם תינוק חדש, ו"ישן מפני חדש תוציאו"...

בשבתות באים הילדים הנשואים להתארח יחד עם צאצאי צאצאינו – הנכדים. אנו חפצים להעניק לאורחים את מלוא תשומת הלב לה הם ראויים, במיוחד אם מקום משכן מגוריהם הינו בריחוק מקום - "ממרחק תביא לחמה" - ומחמת כן הם מגיעים אלינו בתדירות נמוכה; ואז קורה הדבר שבתוך כך לפעמים נשכחים מעט הילדים שבבית, ואין הם זוכים ולו לקמצוץ של תשומת הלב.

לא זו אף זו. חזון שאינו נפרץ הוא, שהאחים והגיסים המתארחים חשים כאורחי כבוד, מתנהגים כאורחים בבית מלון ואינם נוקפים אצבע לעזור במשהו: בעריכת השולחן, בהגשה, בפינוי ואף בסידור מינימאלי של חדרי השינה בהם התאכסנו.

העול נופל על אחיהם הצעירים, ובשעה שהדבר חוזר על עצמו פעם אחר פעם, ובפרט כשישנם כבר כמה נשואים, והללו מגיעים ברציפות שבת אחר שבת, או אז יכולים אנו לחוש בקורטוב של טעם מריר המצוי בפיהם של ילדי הבית, שכל ימות השבוע העול מונח על כתפיהם, ובשבת דורשים מהם עזרה מנה אחת אפיים. לא אחת נדרשים הם בנוסף גם לפנות את חדרם ומיטתם האישית לטובת האורחים. אך בשולחן השבת, הבוגרים הנשואים לוכדים את כל במת השיחה, וכן מתמקדת כל תשומת הלב בילדיהם, הנכדים, ואל האחים בני הבית אין איש שת ליבו ואין איש מתייחס (למעט אם צריכים מהם שירות כלשהו, "הבא לי, בבקשה, מים קרים מהמקרר", כמובן) - דבר שלא היה מצוי בתקופה בה האחים הנשואים היו עדיין קטנים בבית, שאז התמקדה בהם כל תשומת הלב.

חלוקה הוגנת של תשומת הלב

יש לתת את הדעת לדבר ולחלק את תשומת הלב בהתאם. אמנם האורחים חשובים הם, אך אל תזניחו לגמרי את הקטנים הזקוקים לה.

הורים טוענים כי מתרחשת אצלם תופעה מוזרה. ילדים טובים, שהתנהגותם בדרך כלל נאותה, כאילו "הופכים את עורם" כשמגיעים לביקור האחים הנשואים או אורחים אחרים, והם מתנהגים בצורה לא יפה ולפעמים מבישה ממש ואף פוגעים באורחים בצורה חריגה.

כבר נתקלתי בתופעה של ילדים די בוגרים הפוגעים בבעל הבת - החתן, או בכלה - אשת הבן. הם מתבטאים בצורה מאד לא נאה וגורמים להם במכוון את התחושה שנוכחותם אינה רצויה כאן, מנסים לגרש אותם מן הבית ואף מתנכלים לילדיהם או מכים אותם.

כאן, בנוסף לאותו תיאור על תסכולם של ילדי הבית, ישנה מעין תחושה ש"גזלו להם את אחיהם".

הציבו אותם מעט במרכז העניינים והעניקו להם תשומת לב חיובית בפני כל האורחים ובעזרת ה' תראו כיצד המצב משתפר.

על מנת שנוכל להמשיך לארח בלב שמח, ללא לחשושים מאחורי הגב וללא טרוניות בלב ותסכולים מצטברים, וכן לטובת חינוכם של הנשואים נ"י, יש לשתף  אותם בהושטת יד לעזרה וכמובן בסידור חדריהם אחריהם, שלא יותירום כסדום ועמורה אדמה וצבויים ה"הפוכים כמו רגע ולא חלו בם ידיים". אך יש לעשות זאת בחכמה רבה, ברמז עדין ביותר בלבד!כדי שלא ליצור או להעמיק, חלילה, יחסי מתיחות כלה וחמותה, הנודעים בפריכותם.

כעת נסביר כיצד ניתן לעשות זאת.

גוערים בבת והכלה שומעת

אמרה עתיקת יומין אומרת כי כאשר יש להעיר על משהו הטעון תיקון אצל הכלה (אשת הבן), אזי "גוערים בבת והכלה שומעת".

הבה ונסביר תוך כדי נתינת דוגמא: נתאר לעצמנו מצב בו הנשואים זונחים את החדר בו שהו, במצב בו הוא נותר הפוך לחלוטין, ראשו על כרעיו ועל קרבו; אינם מסדרים את המיטות ואת המצעים.

מה עושה האם המארחת בסיטואציה מעין זו?

ראשית דבר, היא מכינה את בתה "הכנה נפשית", לכך שהיא עתידה לגעור בה מעט, ושלא תיקח את זה ללב. אחר כך, ממתינה היא להזדמנות בה הגערה תגיע בבטחה לאוזני אלו הזקוקים לשומעה. לכשמגעת שעת העיתוי הנכון, או אז נטפלת האם לבת ושופכת על ראשה קיתון של גערות (שפוך חמתך): "באיזו צורה את משאירה את החדר שלך, בושה וחרפה. וכי את חושבת שאמא משרתת שלך?! אפילו את המצעים את לא מזיזה. כל העבודה נופלת עלי. אני, בגיל שלי, עם הגב הדואב שלי, צריכה להתכופף, ואת הצעירה תשבי לך בחיבוק ידיים ולא תנקפי אצבע?! צריך להתחשב קצת!...".

הכלה שומעת הכל מן הצד. הביקורת לא הייתה מופנית כלפיה, אבל היא הבינה את המסר. היא כבר לא תרגיש בנוח להותיר את החדר בשיממונו, "צלמוות ולא סדרים".

כאן יש להדגיש: היזהרו מאד לעשות זאת "במחשבה תחילה", במשנה זהירות, בחכמה ולא מתוך כעס, כדי שלא לפגוע באורחים או בבני הבית, ושלא לגרום חלילה נזק ליחסים המשפחתיים העדינים והמורכבים.

ישנם התולים דף הוראות על דלת החדר, כיצד יש להשאיר אותו במוצאי שבת.

מכיוון שהנוסח אחיד ואינו מתייחס למישהו מסוים, הוא מתקבל באופן חיובי. מומלץ שהדף יהיה מוקלד (עיינו במאמר "גזרת הכתוב" שהעליתי כאן לפני מספר חודשים).

הרב דוד פיירמן הוא מרצה בנושאי חינוך ילדים ומחבר הספרים "מתי ישמעו ילדי בקולי?" ו"שולחן השבת עם הילדים". לקבלת ספרון "שלחן השבת עם הילדים" במהדורת כיס מקוצרת, ניתן לפנות למייל  9999587bb@gmail.com