לאן שנושבת הרוח: העולם שייך להשם, והוא מחליט מה אנחנו צריכים לעשות בו. ככה קובעים נורמות

איזו תמימה הייתי!

כשהתחיל המושג הדרת חרדים, או הדרת נשים – הייתי בטוחה שקוראים את זה "הדרת" (פתח, שוא, פתח). כלומר, לההדיר את החרדים. לההדיר את הנשים. להאדיר! וואו, איזה מושג יפה ומשויץ! ממש מעורר הדרת כבוד.

התלהבתי. אחר כך נודעתי שזה מלשון של הדרה – "הוצאה מהכלל, הרחקה, איסור ומניעה. שורש המילה הוא נד"ר דבר המלמד על מידת החומרה הקשורה בהדרה כאיסור" - וירד לי האף. למה מה קרה פה, מי מדיר ואת מי.

* * *

"אם ציבור שלם מבקש להגיע למופע בהפרדה צריך לכבד את הרצון של הציבור הזה"; חייבים ללמוד לחיות יחד; זכותנו ללכת לפי אורח חיינו. זו דמוקרטיה, לא? כל ציבור והפולקלור שלו; מיעוט זה לא אומר מחיקה - ועוד כהנה וכהנה אמירות מתגוננות נשמעו בשבועות האחרונים מול הדרת הנשים,  ובכלל הדרת החרדים, שצצה שוב במרחב הציבורי.

קראתי אותם, את האנשים. קראתי אותן, את האמירות. משהו גרד לי, ולא הבנתי למה.

למה העקצוץ? הרי זה שיא הנכון שמותר לכל אחד להחליט על אורחות חייו והתנהגותו! אין לאף אחד זכות להיכנס לנעליים של חברו, כלומר, לבפנים שלו, וכדאי וצריך להיכנס לנעליים שלו! כל אחד יש לו זכות בחירה, ואין שום רשות לאף אחד לכפות את עצמו!

 אז למה משהו בכל זאת ממשיך לדקור?

"הציבור החרדי הוא ציבור לכל דבר"; "הם משלמים מיסים כמו כולם, יש להם זכות קיום בדיוק כמו לכל הציבורים, הם בני אדם עם רגשות ודחפים, ואם הם רוצים רצונות מוזרים – מה לנו כי נלין". תשמעו, חבר'ה. דווקא מסקרן לשמוע את האקסיומה שבבסיס העניין, בדיוק כמו שמעניין לחקור שבט אפריקני קדום.

וסובלנות. "צריך סובלנות לכל אדם באשר הוא אדם, ולכל קהילה באשר היא, ולכל שגעון באשר הוא"  – כה דבריהם של אנשי הראש הפתוח עם מרחבים אנושיים, אלו שיש להם מקום ל"אחר" ול"שונה".

רוצים הפרדה? מעניין. רוצים ללמוד תורה ולהתנדנד מול הספר? מרתק. שואלים על הכשר טרם מכניסים לפה? נכבד אותם. חשים אי נוחות למראה מרקע? נבין. הן אנשים דמוקרטים ונאורים אנחנו, נותנים כבוד לאיש באמונתו יחיה. תחי הזרימה הכיפית.

אז למה – למול הסולידריות והאמפטיה לכל אדם באשר הוא – רק מתגבר בי הצורך במגרפה לגירוד, ומהר?!

* * *

בנותי החלו את שנת הלימודים. האחת בכיתה ב', ואחותה בו'. מה הן לומדות? כמובן, חומש בראשית.

רש"י ראשון, בראשיתי, איפה שהמורה הורתה לנו אי אז לשנן בעל פה, אומר דברים בסיסיים מאוד מאוד: העולם שייך להשם, ויש לו סיבה מוגדרת מאוד מאוד, מה הוא רוצה שיעשו בו.

וואו, איזה יופי. אין שום סיבה להסתבך ולנחש מה נכון ומה לא. הכל ברור מאד, ישר מאד. יש כאן איזה קצה חוט, אולי, שירגיע את הגרדת...

* * *

אחר הצהרים פגשתי במאמר קצר ומקסים בעלון משנים עברו, מאת הרב ב. חותה שליט"א, תחת הכותרת "מי הם הפרזיטים". 

"בראשית ברא אלוקים, את השמים ואת הארץ" – בשביל ראשית נבראו שמים וארץ. ומהו ראשית? אלו ישראל שנקראו ראשית, שנאמר: ראשית תבואתו, והתורה שנקראת ראשית, שנאמר: ראשית דרכו. ולפי זה נמצא שהקב"ה ברא שמים וארץ וכל העולם כולו בשביל ראשית, ולכן כתב האור החיים הקדוש: "ומעתה, מי שזכה בתורה, זכה בכל העולם, ומי שלא זכה בתורה, אין לו ליהנות מן העולם עד מדרך כף רגל, זולת אם ישמש הכשר עמליה". והדברים מבהילים: מי שאינו עמל בתורה או שאין בו תועלת בעקיפין לעמלי התורה ולומדיה, אין לו ליהנות מהעולם הזה אפילו מדרך כף רגל. ונמצא לפי זה ברורה כשמש הגדרת מי הפרזיט באמת: אלו שאינם עוסקים בתורה, וקל וחומר אלו שגם חוטאים חלילה ועוברים על מצוותיה, כחילול שבת וכדומה.

והחוצפה כפולה: שהם יעזו לומר על בני התורה, מרכז העולם, שהם הפרזיטים, או אפילו לומר עליהם שאין צריך לעסוק כל היום בלימוד התורה?! "שהרי כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני די לו בקב חרובים" (ברכות י"ז)...

כל צינור השפע שיש בעולם, בכל תחומי העסקים, הכל בא כתוצא מעמלו של לומד התורה העמל להבין סוגיה או הלכה. (עכ"ל)

* * *

אז ככה: כולם הרי מאמינים בקל אחד, רובם אף מודים בכך (וסליחה על הציניות). ובכן, צריך לפנות לכוח העליון ששליט על כולא, ולשאול אותו, הי, רגע. מה קבעת כחוקי העולם שבבעלותך הבלעדית?

אני נזכרת שפעם קראתי משפט יפהפה של חרדית בשבח החרדים: "החרדים, שהם אגב הציבור האיכותי ביותר"... והופס, החלקתי באמצע. מה את אומרת? הם הכי איכותיים? יפה לך. כלומר, יש כמה דרכים שבורא עולם אומר ללכת בהן, והחרדים - שזה זרם אחד – מוצלחים לדידך?

כן? ככה זה? הגיע הזמן לקלוט שהסבלנות והסובלנות היא בנוגע לעדות, לסגנונות, ולצורות שונות של עבודת השם, אך לא לשיבוש של צווי התורה. שם איננו בעלי בית. שם אי אפשר לכבד.

אפשר להבין שעדיין הם בדרך, אפשר לעודד, אפשר להתפלל. אבל אי אפשר לומר – כך או כך אפשר לחיות, ויש את הדרך המוצלחת יותר ואת זו שפחות. לא. אין כמה אפשרויות, ולא משנה מי מיעוט. משנה דבר אחד: מה תקנות המקום, ותו לא.

אמור מעתה: מקומות שאינם "מתאימים" לציבור ירא השם, תקשורת שהציבור החרדי "צריך לרחק" ממנה, תכנים ש"לא עולים בקנה אחד" עם השקפות ציבור שומר התורה ועוד כהנה וכהנה – הם הם המבולבלים בדרך, והם הם אלו שדורשים את שיא הסובלנות ושיא ההכלה לציבור הכללי.

כי מי אחראי על העולם? השם. ומה הוא החליט שיהיה בו? תורה וישראל.

אז ה"עולם", כפי שעולה מרצונו, זה אנשים שעוסקים בתורה ושומרים מצוות. בכלל לא משנה למה! הבה נגיד בלשון הכי מחוספסת – "כי ככה בא לו". נקודה.

שומרי תורה ומצוות הם הכתר והם העיקר, ובשבילם הוא נברא. כל היתר, שעדיין לא זכו, צריכים מהר מהר להוריד את האף, ולהגיד תודה שהם פה.

הם המיעוט, הם הסוררים, הם המתבלבלים. בכוונה או שלא – הם אלו שלא הולכים בתלם!

התשובה היחידה ל"למה" היא: כי המנהל רוצה. זהו זה. מקובל עליך או לא – זה עוד עניין, אבל כל אדם מן היישוב מבין שעליו לכבד את הדרכות המקום אליו נקלע, קל וחומר כשהוא תלותי באב הבית, אשר מספק לו כל צרכיו. זו הומניות במיטבה. אנושיות. עולם לא שלישי. שיא המערבי והמתקדם: יש מנהל, והעובדים פשוט ממלאים רצונו, עושים אותו כמו טכנוקרט, ולא מעזים להעלות בקצה - קצה הדעת לערבב דעות אישיות.

סתם, כי זה לא נורמלי לערבב דעות אישיות כשאתה בסך הכל פועל. זה לא מקובל. זה אלף בית הכי בסיסי ויסודי של כל חברה מתוקנת.

ואם הוא מנהל אוהב ורחמן – על אחת כמה וכמה שהם יעשו, ובאהבה והתבטלות גמורה.

אפשר להסביר כמה תככים ומזימות וכאב תחסוך הפרדה בין גברים לנשים, למשל.

שוב: אין מה להסביר למה הפרדה היא טובה, אין מה לנסות לדפוק על הלבבות ולהגיד למה חשוב לשמור שבת, אין מה לשכנע למה כל כך יפה לחיות חיי משפחה מקודשים.

למה? הכי פשוט בעולם: כי ככה המנהל החליט.

אחרי שברור שזו הדרך היחידה והנורמלית מבחינת הבורא, וממילא גם מבחינתנו, הנבראים - אין בעיה! אפשר לגרום לה להיות יפה, בהירה, מאירה.

* * *

תארו לכם מודעות מכילות ויפות נפש שכאלו: "התחשבות בשומרי החוק: אצלנו עדיין ניתן לשלם ולקבל חשבונית". "מופע סולידי לבני מיעוטים שלא גוזלים לאור יום כמו שמקובל"; "מרתון תוכניות אדיר לאורך כל הלילה, אפשרות לשינה ולמנוחה"; "גם לחיילים מגיע: מזרן איכותי ולא לישון על קרש".

הי, אז למי כן מגיע? לאנשי העולם האפור? למי המדינה תיתן זכויות, למי שמפר את חוקיה? הופה.

אה. רק רגע, המדינה פה היא רק ריבונות קטנה בתוך ריבונותו של ריבון עולמים. ולא משנה מה היא קובעת, אם "אמריקה" של השם יתברך קובעת אחרת. אז הנה. הזרם החשמלי עובר, מרעיד – האיברים מסתדרים, והופ. קולטים מי ומי במורדים, מי ומי בהולכי התלם המוערכים. ומכאן – הדרך פתוחה - - -

מי צריך להרגיש נבזה ומתבייש וחדל אישים ומיעוט וש"אנא, יכבדו את אורחותיו, בבקשה", ועל מי מוטל לשאת בגאון את מעמדו?

* * *

פעם, כשהתחיל המושג "הדרת חרדים", או "הדרת נשים" – הייתי בטוחה שקוראים את זה "הדרת" (פתח, שוא, פתח). כלומר, לההדיר את החרדים. לההדיר את הנשים. להאדיר!

מה זה התלהבתי. אחר כך נודעתי שזה מלשון של "הדרה - הוצאה מהכלל, הרחקה, איסור ומניעה".

אבל חושבני שכדאי להשיב את הפרוש הראשון, היפה כל כך: הדרת חרדים! איזה יפה זה! מהודר. והדרת פני חרדים! הדרת כבוד.

אה, ובאמת, אין עיני צרה, ואני מחכה שכל היהודים יזכו שנהדר אותם, נשבח אותם, נהדר את פניהם ברגשה – לא משנה מה ההגדרה בדיוק, ואז נזכה להדרת יהודים, וצ'יק צ'ק נשמע את רגלי המבשר, משמיע שלום, מבשר טוב, משמיע ישועה.

אומר לציון: מלך אלוקיך.

הערת הכותבת:

חרדים – הכוונה לשומרי תורה ומצוות. לחרדים לדבר השם. ליראי השם ולחושבי שמו - והרבה דרכים למקום.

אפשר להתווכח מי בדיוק נמנה על שומרי התורה, אבל כוונתי היתה לאלו שהולכים בדיוק כפי שמתווה תורתנו הקדושה: אוסרים את האסור ומתירים את המותר. וד"ל.