קמפיין ה’געוואלד’ של נתניהו, ומה המסקנות?

זה בסדר גמור שלפני הבחירות זועקים 'געוואלד'. לא רק כקמפיין המשכנע / משנע בוחרים ומוציא אותם מאדישותם, אלא גם בעיקר שקודם מעשה עלינו לקיים את מקסימום ההשתדלות הטבעית להשגת המטרה, במיוחד כשמדובר בעימות ערכי שתוצאותיו עשויות להשפיע על חיינו הרוחניים ועל מצב הדת והיהדות של רבים מאחינו.

השאלה היא האם גם עכשיו צריך לזעוק ולהרגיש 'געוואלד' (ולמי שלא יודע, תרגום המילה הוא: 'נורא'). האם המצב נורא? האם אנו – הציבור שליברמן שונא – החרדים והדתיים, נמצאים בסכנה? האם ארץ ישראל נמצאת בסכנה מפני שלטון שמאל מגובה בערבים? האם צריך לפחד?

ובכן, לאחר מעשה, לאחר שכבר קיימנו את מקסימום ההשתדלות הראויה, עלינו לדעת שהכל בידי שמים, ובמיוחד מה שנוגע להנהגה של ציבור. על כך נאמר בספר משלי 'פלגי מים לב מלך ביד השם לכל אשר יחפוץ יטנו'. נכון שלפעמים השלטון פוגע בציבורים מסוימים ובאופן טבעי זה עלול להיות הציבור הדתי – הימני והציבור החרדי, נכון שעלולה להיות השפעה הרסנית על חיי הדת במדינה על החינוך ועל השבת – אבל מבחינתנו, כאשר כבר מיצינו את היכולות, אל לנו לדאוג, יש מנהיג לבירה!

בפרשת השבוע נאמרת קריאת מביא הביכורים האומר בדברי תודתו 'ארמי אובד אבי ויגר שם במתי מעט ויהי שם לגוי גדול עצום ורב וירעו אותנו המצרים ויענונו'. הקטע הזה מצוטט בהגדה של פסח והוא פתיח מאד יסודי.

האמור כאן הוא – הנה עברנו כבר רדיפות לא מעטות, החל מלבן הארמי שהוא הדימוי ל'רודף מתוך המשפחה' וכלה במצרים שלא רק זממו רעה אלא גם ביצעו אותה ועינו אותנו מאות שנים... שרדנו את כל זה ואנחנו כאן בארץ ישראל נטועים על אדמתנו ומודים לבורא עולם על פרי הארץ.

ובכן, מה שעלינו לעשות הוא להרבות זכויות, להגביר את כח התורה והתפילה, לאחות קרעים ולהרבות אחדות. וכאמור בפרשת השבוע להלן שכל הברכות תלויות בשמיעה בקול ה' ובכלל זה 'ונתנך ה' אלקיך עליון... (אמנם כתוב 'על כל גויי הארץ' אבל כאשר חלק מהשלטון מנסה לחלן את העם ולהשכיח כל זיק של יהדות – בהחלט הברכה 'ונתנך עליון על כל גויי הארץ' כוללת את העליונות על המגזר הזה בלי לפרט מדי את ההגדרות המובאות בספרי הקודש אודותם).

ואחרי הכל 'מי כעמך ישראל...'

ההתעמתות שהעמידה את נושא הדת בישראל במרכז השיח הציבורי, עלולה להשכיח מאתנו את העובדה שרוב העם באמת אוהב את יהדותו וגם את הדת. גם אלה שלא כך, עדיין הניצוץ היהודי קיים בקרבם – בעוד שהשנאה וההסתה היא בעיקר נחלת מעטים יחסית - ובעיקר בהשפעת התקשורת והאינטרסנטים.

והנה סיפור טרי מהשבוע, כפי ששח לי תלמיד חכם מבני ברק: אני הולך ברחוב ורואה של צעיר שכל כולו אומר חילוניות, התספורת, כתובת הקעקע, והמראה הכללי, והוא מפזם לו תוך כדי עבודתו - 'חטאנו לפניך רחם עלינו...'.

אני קורא לו: 'אחי, מה קורה – אתה בתשובה?' והצעיר, בעל המראה החילוני המובהק, אומר: "תאמין לי, כבוד הרב, כבר חמישה שבועות אני לא מעשן בשבת!' 'ותפילין אתה מניח?' – 'כן' כן, גם תפילין וגם כמה דקות של תורה!'...

על כך נאמר: 'לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל' (במדבר כג כא פסוק הנאמר ב'מלכיות' של ראש השנה). הקדוש ברוך הוא כביכול לפעמים לא מסתכל על העבירות! ואיך יתכן? היכן המשפט? ממשיך הפסוק ואומר: 'ה' אלקיו עמו ותרועת מלך בו' – בו, בתוכו ובפנימיותו, ה' אלוקיו נמצא, והנה ההדגמה של המצאות ה' בליבו של כל יהודי.