לקראת תשפ"ב: החלקאי שומר השמיטה בסיפור שלא יותיר אתכם אדישים

הרב שלמה זלמן גרוסמן, כיום רב העיר אלעד, כיהן בשנת תש"מ כרב בקעת הירדן. באחד משיעוריו דיבר על גודל חשיבות מצוות השמיטה, וציטט את הבטחתו של הקדוש ברוך הוא: "וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ. וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים". (ויקרא כ-כב)

בשיעור השתתף חקלאי בשם אפי, שהתפעל מן הדברים וקם ממקומו. "כבוד הרב, אם תבטיח לי שיתקיים בי הכתוב, אשמור שמיטה!" שאל אותו הרב: "ומה תעשה בשנת השמיטה?". אפי הרהר מעט והכריז שהוא מתכוון ללמוד קצת ולעבוד כמרכז המשק, תפקיד התנדבותי שאינו כרוך בשכר.

כדי להבין את אותה הכרזה, יש לדעת שכל החיים בבקעת הירדן התבססו על חקלאות. על כן חזר אפי והתנה את הסכמתו בהתחייבות מפורשת של הרב שהקב"ה באמת ידאג לו. "איני מכיר אף אדם דתי, רק אותך, כבוד הרב", אמר. "אם הרב מתחייב שלא אנזק וידאגו מן השמיים לפרנס אותי, אני שומר שמיטה".

כיוון שיש דעות שבימינו שמיטה חיובה מדרבנן, וממילא ההבטחה אינה שייכת בימינו, החליט הרב גרוסמן להתייעץ בענין עם פוסק הדור הרב אלישיב זצ"ל. תשובתו של הרב אלישיב היתה: "אינך יכול להבטיח. יש הסבורים שההבטחה מיועדת לכלל ישראל ולא ליחידים. בכל זאת תוכל להתחייב שהוא יראה סיעתא דשמיא מרובה, ושהקב"ה בוודאי יעזור לו".

הרב גרוסמן העביר לאפי את הדברים. התשובה סיפקה אותו, והוא החליט לקיים את השמיטה כהלכתה.

ההכרזה הדרמטית התקבלה בבקעת הירדן בהפתעה מוחלטת, ובהמשך – בקיתונות לעג ובוז. החברים היו מבקשים מאפי שוב ושוב את כלי העבודה שלו - את הטרקטור, את המלגזה ואת הציוד היקר שעמד באותה שנה ללא שימוש. אפי שאל וקיבל פסק הלכה, שאסור לו לסייע בידי עוברי עבירה, וכשאמר זאת לחבריו כינו אותו בכינויי גנאי שונים.

שנת השמיטה חלפה. אפי עמד בניסיון האדיר בגבורה יומיומית. הגיע ד' בתשרי. כעת הגיע הזמן להכין את השדות לקראת השנה הבאה.

הנוהל המקובל היה שהזרעים ניתנים על ידי הסוכנות עצמה, אך זמן הזריעה מוגבל, וכן כמות הזרעים. כשאפי הגיע בד' תשרי וביקש זרעים, הוא נענה ביבושת שתם זמן הזריעה, ואין אפשרות לקבל עוד זרעים.

אפי נדהם. הוא ניסה להפעיל קשרים, אך השנה החולפת לא היטיבה עם קשריו החברתיים, והוא החל להפנים שגם השנה לא יוכל לזרוע בזרעי הסוכנות. לבסוף הגיע לאחד מחבריו שעבד בסוכנות, וביקש את עזרתו. החבר השיב לו בכנות: "אפי, האמת היא שלא נותרו לנו בכלל זרעים, למעט כמות גדולה של זרעים גרועים של סלרי. אני לא נותן להם הרבה סיכויים, אבל במקום לזרוק אותם ישירות לפח, לא אכפת לי לתת לך אותם בחינם".

"אני אוכל סלרי, נושם סלרי, ישן סלרי... כולם קוראים לי כאן 'מר סלרי'"

בלית ברירה לקח אפי את זרעי הסלרי, וזרע את כל השדות שהיו לו. הוא זרע כמויות ענק של סלרי, בלי שום פרופורציה לביקוש.

עד מהרה נדהמו כולם לראות את השדות שלו. זרעי הסלרי הפגומים הניבו יבול בעל ממדי ענק, פי שלושה מן הגודל הרגיל! כל שדותיו התמלאו בסלרי שעבר את גובה המותנים.

הרב גרוסמן שראה גם הוא את כמויות הענק, התחיל להיות מוטרד בעצמו מן הכמות האדירה. זו היתה כמות גדולה כל כך, עד שהיה אפשר להאכיל את כל מדינת ישראל בסלרי בלבד במשך חודשיים...

"מה תעשה בכל כך הרבה סלרי?" שאלו כולם, ואפי השיב בביטחון, שהתחזק מאוד בשנת השמיטה שעברה עליו: "אני את שלי עשיתי. הקב"ה יעשה את שלו!"

באחד מימי החורף התקשר אל אפי החבר שנתן לו את זרעי הסלרי. "תגיד לי, אפי, אתה זוכר את זרעי הסלרי שנתתי לך? עשית איתם משהו?"

"אתה שואל אם עשיתי משהו?!", השיב אפי, "אני אוכל סלרי, נושם סלרי, ישן סלרי... כולם קוראים לי כאן 'מר סלרי'".

"יש לך כמות גדולה?"

"כמה שתרצה!"

"מצוין!", ענה הפקיד. "מחיר סלרי בשוק הוא חצי דולר. אתה תוכל למכור כל ראש סלרי בשלושה דולר, ואם תרצה ישלמו לך גם ארבעה וחמישה דולרים לכל ראש סלרי!".

אפי נדהם. "מה קרה?", שאל וקיבל את התשובה הבאה: "בשבועיים האחרונים פקד את אירופה גל קור. הכל קפא ואנשים אינם יוצאים מן הבית. כולם רוצים להתחמם ולאכול מרק חם, אבל אי אפשר לאכול מרק בלי טעם של סלרי, ובאירופה המשותקת אין סלרי כי כל היבול קפא. יש דרישה עצומה לסלרי. בעלי החנויות ורשתות השיווק באירופה מתחננים לסלרי.

"אפי", המשיך פקיד הסוכנות. "אתה מגייס עובדים ככל שתוכל, ואני משיג צי של מטוסים לכל רחבי אירופה. לאנגליה, להולנד, לבלגיה, לצרפת ולכל מקום שרק נצליח".

בימים שלאחר מכן עבדו בשדותיו של אפי מאות פועלים. צי של משאיות המתין לעלי הסלרי הקטופים, שינע אותם לנמל התעופה, ומשם לכל רחבי אירופה.

כאשר הגיע חג הפסח והרב גרוסמן ביקש לרכוש סלרי לחג, לא נותר לאפי אף לא עלה אחד.

אפי התעשר וקנה מכונית מפוארת. הוא קרא לה 'קדילק של שביעית', והסביר שהוא עושה את זה כנגד כל קיתונות הבוז שספג בגלל השמיטה שלו, והוא רוצה שכעת יראו כולם מה מרוויחים מקיום המצוות ושם שמים יתקדש. לאחר מכן הוא קנה סוסה ערביה במחיר מפולפל, וגם אותה כינה 'סוסה של שמיטה'.

קידוש שם שמים כתוצאה מאותו מעשה היה מופלא, בכל מקום היה עומד אפי ומכריז ברבים: "ראו את הרווח הגדול של שומרי שמיטה!".

אפי לא נותר אדיש למעשה הפלאי שחווה. הוא התקרב יותר ויותר אל אביו שבשמים, וכיום הוא תלמיד חכם המוסר שיעורים לרבים. זכות העמידה נגד הזרם והאמונה התמימה העניקו לו שפע גשמי ורוחני.

איך אפשר להשבית שנה שלמה את הקרקעות? הרב זמיר כהן על הניסיון הגדול שבשנת השמיטה והברכה שמגיעה בעקבותיה:

מעובד מתוך הספר המומלץ "הנני בידך".