"הרופאים הכינו אותנו לנורא מכל, לא יכולנו לישון בלילה מרוב מתח"

"הודיה היא בתנו השישית", אומרת אימא של הודיה בת השבוע. "לאחר חמישה ילדים, ברוך ה'. עד היום ההריונות של כולם היו רגילים ותקינים, ואנו אף לא ידענו להעריך זאת. הפעם, כשהגעתי לסקירת מערכות מוקדמת בשבוע 14, קידמו אותי בשורות הפוכות בתכלית: הרופא אמר שיש לעובר מעי היפואקוגני, ודיבר על חשד לתסמונות, התפתחות לקויה ואפילו חשש ל-C.F, מחלה ריאתית קשה. הייתי המומה. נלחצתי מאד, וכשראיתי את דף ההמלצות שלו נחרדתי עוד יותר: הוא הפנה אותנו לייעוץ גנטי ולדיקור מי שפיר, וחתר באופן גלוי להמליץ על הפלה".

ההמלצה הזו גרמה לאמא של הודיה לזעזוע רציני. "מבחינתי לא הייתה שום אופציה לוותר על התינוק", היא אומרת, "אבל הרופא הסביר לי באריכות מפחידה את כל הממצאים, והכניס אותנו בבת אחת למסע ארוך של ייסורים, התלבטויות ופחדים". 

"בשלב הזה פנינו להידברות", מצטרף אבא של הודיה לשיחה. "ידענו שיש להם מחלקה לעזרה במצבים כאלו. דברנו עם הנציגה הנחמדה ובקשנו מישהי מקצועית באמת, שיש לה ניסיון וידע במקרים כאלו. מכאן הגענו ישירות לקלינה, האחראית על המחלקה, ומהרגע שיצרנו איתה קשר - הבנו שאנחנו לא לבד בסיפור שהתחיל כמסויט".

תחזיות שחורות משחור

למי שאינו יודע, מחלקת 'אמ"א', זכתה לנהל בשנים האחרונות מערכות מגוונות, רחבות ומקיפות להצלת תינוקות. מעל 4500 תינוקות שלכאורה היו עלולים לא לבוא לעולם, ניצלו על ידי תמיכת המחלקה בכל דרך שליוו את ההורים המודאגים ואף תמכו מבחינה מקצועית והעניקו בעת הצורך סיוע כלכלי.

"קלינה דברה איתי", מספר אבא של הודיה, "העברנו לה את המסמכים הרפואיים ופירטנו כל מה שהרופאים אמרו. היא הקשיבה בסבלנות רבה, ומיד חיזקה אותנו בכל הליך ועניין, שמה שנראה לרופאים זה לא באמת תמיד מדויק ולא תמיד עולה בידיו של הרופא לתרגם נכון את כל מה שהוא רואה, יש לא מעט ניגוד אינטרסים לא מעטים שאנחנו לא תמיד נבין אותם, כמו כל עניין בדיקת דיקור מי שפיר ועוד לא מעט הכוונות מיותרות ושגויות לחלוטין, שעלולות לסכן את העובר וההיריון. בכלל, עצם הלחץ והפחד שהרופאים יוצרים הוא לא הליך נכון. במקרים רבים דווקא כאשר ההורים מחליטים בכל זאת להשאיר את ההיריון, הם מוצאים את הצוות הנכון שמשנס מותניים ונלחם על חיי העובר. אז למה לוותר מראש ועוד על חיים של ממש? לסיום, קלינה המליצה לנו לגשת לסקירת מערכות נוספת שתבוצע על ידי רופא אחר, ועודדה אותנו מאד. בררנו על רופא מומחה לפי המלצתה, ובקשנו את התור הראשון האפשרי".

איך עברו עליכם הימים הבאים?

"עברו עלינו ימים קשים במיוחד. הרופאים דחפו אותנו לקבל החלטות מהירות, בטענה שבשבועות אלו קל יותר לסיים את ההיריון מאשר בהמשך, וללא צורך באישורים מיוחדים. הדיבורים שלהם הלחיצו אותנו מאד. לא רצינו להחליט, וודאי לא בחיפזון, על צעד בלתי הפיך שאנו עלולים להתחרט עליו כל חיינו. מצד שני, גם לא יכולנו לדמיין מה יהיה אם התחזיות של הרופאים יצדקו. איך נתמודד עם ילד פגוע כל כך? אנו בני ארבעים, וכבר יש לנו בבית חמישה ילדים ברוך ה', מה לנו ולצרה הזו? לא אכחד שבשלב מסוים עברה לי גם המחשבה הזו, האיומה, ש'נו, אולי נסיים את הסיפור הזה וזהו...?'. אבל ידעתי שזה אסור על פי התורה. הקב"ה נתן לנו את הניסיון הזה, והוא זה שקבע שאסור לרצוח. כתוב במפורש בגמרא כי גם תינוק שעדיין לא נולד נחשב לאדם חי, החל מארבעים יום ליצירה, ואסור לפגוע בו. ובכלל, איך ייתכן שאב ירצח את ילדו? חס וחלילה. אי אפשר אפילו לחשוב על כך, אבל בלי שארצה גם זה עבר לי בראש. והמחשבות האלו היו מייסרות וקורעות בכל רגע מחדש. מי שעזר לנו כל הזמן זו מחלקת אמא, שביד חמה ואמיצה עם הרבה כוח יהודי, הקנו לנו את השפיות והכוח להמשיך ולהאמין בטוב, כדי לקבל את הכל באופן נכון, והכי חשוב לא לטעות".

אני מצטמררת רק מלהקשיב. איך הצלחתם לשאת קונפליקט נורא כזה? הרי המחשבות הללו לבדן מוציאות כל שלוות נפש...

"אני באמת לא יודע איך היינו מחזיקים מעמד בלי הקשר הרצוף עם מח' אמא של הידברות", אומר בכנות אביה של הודיה. "אני מתאר לעצמי שהרבה אנשים במצב כזה באמת לא עומדים בניסיון הנורא, אבל הם לא נתנו לנו להתפרק: שוחחנו איתם המון, הם היו זמינים בכל זמן שהיינו זקוקים  וזה מאד להרגיע אותנו ונתן לנו כוח להמשיך ולהתמודד. שוחחנו אחרי כל בדיקה, כל מכתב וכל ביקור במיון. חיזקו אותנו באמונה ובביטחון. הרופאים כולם הלחיצו אותנו בצורה איומה, אמרו בכל פעם משהו אחר וחתרו בלי גינונים לכיוון של הפלה. לא הצלחנו לישון בלילות מרוב מתח. אבל קלינה לא נבהלה, היום כשאנחנו מסתכלים אחורנית אז מצליחים להבין שכשאתה מעורב אישית ונכנסת בך בהלה אתה לא מסוגל לקבל החלטות נכונות ומחלקת אמא היו שם עבורנו ברגעים הקריטיים הללו, עומדים וניצבים ממש.

"באחד הימים הקשים", הוא נזכר, "במהלך שיחה עם מחלקת אמא הם העלו על הקו רופא מומחה, וביקשו ממנו להשיב לי על הכול בשיחת וועידה. זה היה מפתיע ומדהים כאחד. הקראתי לו את הממצאים מתוך דפי הסקירה, והוא הקשיב בסבלנות וענה לי על כל שאלותיי במקצועיות רבה. 

"בכלל, באותם ימים שמעתי הרבה מונחים רפואיים, שמעולם לא הכרתי. כמה טלפונים והתייעצויות היה עלי לערוך, כמה טפסים ומסמכים רפואיים עם מילים לועזיות עלומות... היו אלו חודשים של התרוצצויות ומתח בלתי פוסק. אפילו בעבודה לא יכולתי להתרכז. בעידודה של קלינה, השתדלנו מאד להתחזק באמונה בה' והתפללנו שהכול עוד יהיה לטובה. נסענו לכותל המערבי, ביקרנו אצל הרבה רבנים ונסענו לקברי צדיקים כדי לאסוף ברכות וזכויות".

תלויים ועומדים

כשהגיעה אמא של הודיה לחודש שישי הגיע התור לסקירה המאוחרת. בני הזוג ניגשו לבדיקה כשהם על סף פאניקה, והרופא המומחה ערך את הסקירה ואמר שהוא לא רואה בעיה. "אבל הוא טען שהוא לא יכול לומר זאת בבירור, כי התינוקת בתנוחה לא נוחה לבדיקה", מבהירה אמא של הודיה, "לכן הוא ביקש מאתנו לצאת להליכה קצרה ולחזור לבדיקה נוספת. עשינו כך, אך שוב הרופא טען שהוא לא יכול לדעת סופית. 'ממה שאני רואה, בזווית המסוימת הזו, לא מצאתי כל בעיה. אבל אני מזכיר לכם שהבדיקה לא מוחלטת, ואין לי דרך לבדוק יותר מכך', הוא אמר".

נשארתם תלויים ועומדים, בלי אבחנה ברורה. וזה לאחר ההמתנה הממושכת לתור הנכסף... האם חשתם אכזבה?

"זה לא היה קל", דומעת אימא של הודיה ונרעדת מחדש. "יצאנו ממנו בלב חצוי. שמחנו שהוא לא חיזק את הממצאים השליליים הקודמים, אבל הצטערנו שאין לנו תשובה מוחלטת. הספק עדיין היה מאיים מאד. מעט אחר כך עשינו את הבדיקות הגנטיות. ברוך ה', אמרו לנו שאיננו נשאים והתוצאות טובות, אך הרופאים המליצו לנו להמשיך ולעשות בדיקת כרומוזומים ובדיקה גנטית לעובר. קלינה שמעה מאתנו את כל ההנחיות הרפואיות, וחיזקה אותנו שלא נלך לעשות את הבדיקות האלו. הרי אנו לא רוצים להזמין עלינו לחצים גדולים יותר לביצוע ההפלה, אז מדוע להתרוצץ ולטרוח ולהילחץ מכל הבדיקות האלו? נותרנו עם הפחד המקנן עמוק, והשתדלנו להירגע ולהאמין בטוב. הרי הרופא בכל אופן לא ראה שום ממצא בעייתי, אז אולי, הלוואי, הכול בסדר עם התינוקת שלי?".

(צילום אילוסטרציה: shutterstock)

"אבל הרופאים לא נתנו לנו להיאחז בתקוות יותר מדי". משחזר האב בזעזוע. "בכל בדיקה ובכל ביקור רופא, תמיד דיברו אתנו על הסיכונים הצפויים. שוב ושוב צצו חששות חדשים ואבחנות מאיימות. למשל כשהיה מיעוט בתנועות עובר ושלחו אותנו למיון בבית החולים, והכי חמור היה בחודש שמיני - לקראת סוף הדרך, כאשר העזו הרופאים, כמעט במפורש, להפנות אותנו להפלה. זה היה כאשר עשינו סקירה מכוונת בבית החולים בגלל מיעוט במי שפיר, והרופאים העלו חשד שהתינוקת בלעה מי שפיר ואולי יש לה נוזלים בריאות. אחר כך אמר רופא נוסף שבבדיקות הכול בסדר, חוץ מדבר אחד - הוא רואה כי יש לה מרחק קטן מדי בין העיניים, ואולי זה יכול להצביע על תסמונות".

עם אבחנות כאלו, נזרקו בני הזוג שוב לכף הקלע של הפחדים והחששות. הם נשלחו לייעוץ גנטי, למרות תאריך הלידה הקרב ובא. לרופאים, מסתבר, יש  עניין להוריד מעליהם כל סיכון לתביעה עתידית.

"שאלתי את הרופא בגלוי: 'למה אתה שולח אותנו עכשיו לייעוץ גנטי, הרי בשלב כזה כבר לא עושים הפלה', מספר אביה של הודיה. "אבל הרופא לא התבלבל ואמר לי: "לא נורא, יש מקרים שאפשר להפיל גם בשלב הזה... כדאי לכם לשמוע מה תוצאות הבדיקות, ואז תחליטו מה אתם עושים'. הזדעזעתי. אין לי מילה אחרת. יצאנו משם וקיבלנו החלטה חד משמעית שאנו לא פונים עכשיו לאף בדיקה, נסמוך רק על הקב"ה, ומה שיבוא ברוך הבא. אנו נוריד את הראש בהכנעה ונקבל רצונו באהבה. חלילה, לא נקשיב לאף עצה רעה במסווה של דאגה רפואית. זה הילד שה' יתברך הביא לנו, זו המתנה שלנו מהקב"ה, ולא משנה מה יהיה בסוף. המשכנו להתפלל בכל כוחנו, קלינה הוסיפה וחיזקה אותנו ללא הפוגה, ובמתח גדול המתנו ללידה".

כמו לזכות בלוטו

ביום חמישי, ה' אלול תשע"ט, הגיע הרגע הגדול. תינוקת קטנה הגיחה לאוויר העולם, והביאה קץ לכל האבחנות וההשערות. תינוקת רכה, בריאה ושלמה, שזכתה בחייה כנגד כל המלצות הרופאים.

אמא של הודיה משחזרת את הרגעים הגדולים: "בחדר לידה, ברגע שהיא נולדה, שאלתי את המיילדת בלחץ: 'איך התינוקת? האם יש לה בעיה?' המיילדת עטפה אותה ואמרה לי ברוגע: 'תינוקת יפה וחמודה. הכול בסדר'. אני לא נרגעתי. 'את בטוחה שהכול בסדר? תבדקי טוב, בבקשה'. היא הסתכלה שוב על הקטנה, ראתה כמה אני לחוצה, והסבירה: 'בינתיים אני רואה שהכול בסדר. עוד מעט יגיע רופא יילודים והוא יבדוק אותה בצורה מעמיקה'.

"כשקיבלתי את הקטנטונת אל ידי, לא הפסקתי 'לחטט' לה מכל כיוון... בראש, בידיים וברגלים, ספרתי את אצבעותיה שוב ושוב, בדקתי בעיון את המרחק בין עיניה ומדדתי כמעט עם סנטימטר את אוזניה... הכול היה נראה לי תקין לגמרי, אבל אני עדיין הייתי לחוצה. רק כשהרופאה הגיעה לאחר כמה שעות, קבלנו את התשובה הוודאית והמשמחת: התינוקת בריאה לחלוטין! הרופאה ראתה איך אנחנו בודקים את הקטנה ללא הרף, וצחקה: 'את יכולה להפסיק לחפש. התינוקת שלך בריאה ושלמה. לא תסמונות ולא מומים, לא עיניים ולא רגליים. תאמיני לי, אם היה לה משהו בעייתי כבר היינו מזמנים אותך ואת בעלך לשיחה מסודרת ומעדכנים אתכם. את יכולה להירגע באמת'".

"יום אחרי שהיא נולדה הגעתי לעבודה מאושר כולי", נזכר אביה של הודיה, "לאחר תקופה כה ארוכה בה לא יכולתי כמעט להתרכז בעבודה מרוב טרדות וצער. סיפרתי לבוס שלי על הנס הגדול שארע לנו. 'זה אושר כמו לזכות בלוטו', התבטאתי ואמרתי לו. הוא השתתף בשמחתי מכל הלב, ואמר: 'זה הרבה יותר מזכייה בלוטו. זה כמו תחיית המתים'. והוא יודע על מה הוא מדבר. לו עצמו יש בבית בת פגועה. כשמקבלים במתנה מבורא העולם ילד בריא ושלם - זה בכלל לא מובן מאליו".

* * *

קול בכי רך נשמע מעבר לקו, וקוטע את השיחה. "זו המוזיקה היפה ביותר בעולם" הוא אומר לנו, ושניהם יחד נפנים להרגיע את העוללית הרכה. הקסם הענוג מציף את הקו, וממלא את הלב בנוחם.

"זו הודיה שלנו...", מחייכת האם, "רק עכשיו אני יכולה סוף סוף לשמוח. אני מתבוננת עליה ובוכה מהתרגשות: 'ריבונו של עולם, אחרי כל הפחד והמתח שעשו לי, אני רואה אותה בריאה ושלמה. הרי זה לא יאמן'. כעת זו הזכות, הזמן שלנו להודות להקב"ה על הנס המופלא שעשה עמנו, ולהודות למחלקת אמא של ארגון הידברות, השליחים הנאמנים שהצילו אותנו, והצילו את חייה של הודיה. אחד הטלפונים הראשונים מחדר הלידה היה אליהם. ואיך לא? הרי הם האמא השנייה של התינוקת שלנו. השושבינה שלה. הם מנעו מאתנו את האסון הנורא ביותר שהיינו עלולים לעשות לעצמנו".